עבודת נשים או עבודה בעיניים?

בימים אלה ועדה ציבורית מתחבטת בשאלה האם להעלות את גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-64, כשבהמשך ישנה כוונה להשוותו לגיל פרישת החובה של גברים – 67. יאיר נתיב מציג נתונים וטיעונים בעד ונגד

יאיר נתיבפורסם: 09.06.11 , 12:10

כולם רוצים שוויון בין גברים לנשים בשוק העבודה, ועל כך ועדה ציבורית תכריע בקרוב. מי שרוצה שנשים יעבדו עד גיל 67 טוען ששוויון פורמלי – במסגרתו גיל הפרישה של נשים מעבודה יושווה לזה של גברים לפי חוק – יביא לשוויון אמיתי. מי שמתנגד טוען: מדובר במראית עין וזה רק ישמר את המצב הקיים שבו נשים עובדות ומרוויחות פחות.

בימים אלה ועדה ציבורית מתחבטת בשאלה האם להעלות את גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-64, כשבהמשך ישנה כוונה להשוותו לגיל פרישת החובה של גברים – 67. השבוע יצא נייר עמדה מטעם מרכז אדוה ופורום נשים לתקציב הוגן שטוען כי בשוק העבודה הנוכחי שבו קיימים עדיין פערי שכר בין גברים ונשים, ונשים עדיין נפלטות משוק העבודה מוקדם יותר – העלאת גיל הפרישה של נשים רק תגביר את אי השוויון בין המינים ולא תצמצם אותו.

בדו"ח שיצא מצוינים הנתונים הבאים: שיעור ההשתתפות בכוח העבודה האזרחי של נשים בנות 64-55 הוא 53% (נכון ל-2009). הוא נמוך משיעור ההשתתפות של גברים בני אותם גילאים שעומד על 72%. באופן טבעי, גם בגילאים הבוגרים יותר, הנתונים דומים. שיעור ההשתתפות של נשים בנות 65 ומעלה בשוק העבודה עומד על 6.5% (2009), בעוד שאצל גברים בני אותם גילאים מדובר ב-17.8%.

לכאורה, אומרים בדו"ח, העלאת שנות העבודה של נשים תביא רק תועלת. צבירה של יותר שנות עבודה תעניק קצבת זקנה גבוהה יותר לרוב כמו גם פנסיה גבוהה יותר לנשים. למדינה ייחסכו כספים עבור קצבת זקנה והשלמת הכנסה לקשישות. אלא שבפועל, נטען, המצב הקיים בשוק העבודה לא מאפשר שינוי.

ד"ר ברברה סבירסקי, מנהלת מרכז אדוה, מציינת: "עדיין, כמחצית הנשים בגיל 61 אינן עובדות. כך שעבור נשים שפרשו משוק העבודה ללא פנסיה מוקדמת, דחיית גיל הפרישה מ-62 ל-64 משמעה עוד שנתיים ללא שכר וללא קצבת זקנה ופנסיה תעסוקתית".

בדו"ח נטען שהמצב בשוק העבודה לא מאפשר להעלות את גיל הפרישה. הנימוק: בגלל שכיום אחרי גיל 50 מורכב להתקבל לעבודה, לנשים זה עדיין קשה יותר מגברים. בדו"ח מייחסים זאת לקשר שבין מגדר והופעה חיצונית. בעיקר בתחומי הפקידות והמכירות. נשים יפות מוצאות עבודה – ואשה זקנה פחות יפה. הטענה היא שכל עוד קשה יותר לנשים למצוא עבודה בגיל מבוגר, העלאת גיל הפרישה רק תפגע בהן.

נימוק נוסף הוא שדחיית גיל הפרישה מהווה אפליה בקרב מקבלי השכר הנמוך – מי שמרוויחים הרבה ועובדים בעבודות שמאפשרות להם להמשיך ולעבוד גם בגילאים מבוגרים יותר, כלומר לא עבודות פיזיות וכד', ימשיכו לעבוד. מי שעבדו בעבודות פשוטות עם שכר נמוך – ימשיכו לעשות זאת. מדובר בשיקול זניח.

בדו"ח שהוציאה מחלקת המחקר והמידע של הכנסת יש כמה טיעונים משכנעים על למה כדאי להעלות את גיל הפרישה, כשמצוין שבמקרים רבים נשים מצטרפות לשוק העבודה מאוחר יחסית בגלל לידה ולכן העלאת גיל הפרישה תתרום לפיתוח קריירה ארוכה יותר ולאפשרויות הקידום של נשים בעבודה. זה בדיוק האינטרס של הצעירה של היום, וזה גם צריך להיות השיקול המרכזי כשיושבים להחליט בסוגייה. לפי מחקר של בנק ישראל, העלאת גיל הפרישה תעלה את שיעור הנשים העובדות בגילאים המבוגרים בכ-9%. לטווח הארוך, אם גיל הפריש יועלה, הנתון הזה רק יגדל כי לנשים יהיה אופק עבודה רחב יותר.

קיימים טיעונים נוספים, כמו למשל העלייה בתוחלת החיים, שגם אליה כמובן יש להתייחס. אבל השורה התחתונה ברורה. השוויון בין המינים בשוק העבודה הוא בעיקר עניין של זמן. בחלוף הזמן, ואת זה כיום כמעט כל סטודנט או אדם צעיר בארץ רואה, הפערים מצטמצמים. כך שדחיית העלאת גיל הפרישה כפי שדורשים ארגונים שונים – גם אם בטווח הקרוב ישנן נשים שעשויות להיפגע ממנה – תפגע לטווח הארוך יותר בצעירות של היום שייתקלו באותן קשיים של המבוגרות של היום. במחשבה קדימה, התשובה לדרך הפעולה הרצויה די ברורה: להעלות.