נבדל: וילאש-בואש מתרחק מהצל של מוריניו

"אנשים חושבים שאני הדבר הגדול הבא, אבל אני לא. אני מאמן רגיל שיש לו מזל שעומדים לרשותו שחקנים מצוינים. אלא שיום אחד לא יהיה לי כל כך הרבה כישרון בקבוצה. אני לא The Special One. אולי כשזה יקרה אני אהיה The Shit One". את הווידוי הזה השמיע לא מכבר מאמן פורטו, אנדרה וילאש-בואש, ואם אתם לא מכירים את שמו, אז בהחלט הגיע הזמן. מדובר בדבר הגדול הבא, והוא לגמרי מיוחד. אולי אפילו יותר מיוחד מהמיוחד.

• הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק  
  

העונה שזה עתה הסתיימה היתה בסך הכל השניה בקריירת האימון של וילאש-בואש, והראשונה שגם התחיל וגם סיים. לא סתם סיים, אלא כמו ווינר אולטימטיבי: זכייה באליפות פורטוגל בלי אף הפסד, זכייה בגביע הפורטוגלי, והכי חשוב - זכייה בליגה האירופית. תוך כדי כך הוא שבר שיאים על גבי שיאים, והפך לאחד המאמנים המבוקשים ביותר באירופה. מזכיר לכם משהו, בעצם מישהו? אתם לא טועים.

וילאש-בואש. הוביל את פורטו לעונה קסומה (גטי אימג'ס)

בעונת 2002/03 זכתה פורטו בתואר המשולש, אליפות-גביע-גביע אופ"א. על המושכות היה אז ז'וזה מוריניו בן ה-39, מי שבנה את הקבוצה המפתיעה שזכתה כעבור שנה בגביע אירופה לאלופות. אני לא אומר שבעוד שנה ייקח וילאש-בואש את פורטו לגמר הצ'מפיונס ליג, כי צריך להיות קצת משוגע בשביל להגיד דבר כזה. מצד שני, יקום מי שבתחילת עונת 03/04 שם את כספו על הצירוף "פורטו אלופת אירופה".

יש הרבה אלמנטים מפתיעים בסיפור הפנטסטי של וילאש-בואש. למשל, שהוא רק בן 33, או שקריירת האימון שלו היא עוללה בת שנה ושמונה חודשים בלבד, או שהוא התחיל את דרכו בעולם הכדורגל בזכות קשרים בוועד הבית. אבל בסופו של דבר, מה שהכי בולט לעין ברזומה שלו זה באמת הדמיון המדהים למהלך הקריירה של מוריניו, המיוחד האורגינלי. צריך רק לקוות שבניגוד אליו, וילאש-בואש לא מתכוון לרדת מהפסים.

מוריניו מורחק. שווילאש-בואש לא יילך בעקבותיו (גטי אימג'ס)

פרק א': הזקנה

מוריניו היה ונשאר מאמן של תוצאות ותארים. יוהאן קרויף הגדיר אותו ככה, ולא התכוון להחמיא. מוריניו מצידו הסכים להגדרה הזאת, והוא בטח לא מתבייש בה. ואל תטעו לחשוב שהמיוחד הוא מאמן הגנתי וטקטי, כי זאת רק תדמית: במהלך השנים הפגינו הקבוצות שלו גם כדורגל התקפי ומרהיב. מה שנכון הוא שמוריניו ישחק התקפי רק כשיאמין שזה מה שיביא לו את הניצחון. במקרים אחרים הוא ישחק בונקר, ויצפצף על מה שיגידו עליו. כך שהשאלה היחידה היא אם אתה ווינר או לוזר, ומוריניו נוטה להעדיף את האפשרות הראשונה.

עד העונה הנוכחית השיטה שלו עבדה. לראיה, מוריניו נחשב לאחד מגדולי המאמנים (אם לא הגדול מכולם) בזכות ההישגים שלו עם פורטו, צ'לסי ואינטר. אלא שבשנה האחרונה נפגע המוניטין שלו באורח אנוש. המיוחד הגיע לריאל מדריד במטרה לעצור את ההגמוניה של ברצלונה בספרד ובאירופה, אבל אחרי שהוכה והושפל 5:0 בקלאסיקו הראשון של העונה, הוא נכנס לסחרור. האובססיה שלו להפיל את בארסה הטריפה את דעתו, וגרמה לו להידרדר למחוזות הזויים.

פורט ועוד גביע. מה טומן העתיד? (גטי אימג'ס)

פפה מורחק מול ברצלונה. האשמה בהוראות של מוריניו? (גטי אימג'ס)

וזאת בדיוק הנקודה לחזור שוב לווילאש-בואש: גם הוא יודע שיישפט אך ורק לפי התוצאות שתשיג הקבוצה שלו, אלא שאצלו המטרה לא מקדשת את כל האמצעים. וזאת לא הערכה שלי, אלא בדיוק המילים שלו. "אנחנו רוצים סיום נהדר לעונה הזאת", הוא אמר ממש לפני גמר הליגה האירופית נגד ספורטינג בראגה. "אולי נשלם על זה שאנחנו מחפשים כל הזמן את הכדור ורוצים ליצור הזדמנויות, אבל לא נשנה את הדרך שלנו. אנחנו מעדיפים למות מאשר לשנות את הסגנון שלנו".

פורטו והאוהדים חוגגים בליגה האירופית (AFP)

מוריניו, כמו וילאש-בואש, מעולם לא היה כדורגלן מקצועני. הוא התחיל את הקריירה שלו כמתורגמן של בובי רובסון, המאמן האנגלי המנוח, והפך בהמשך לעוזרו. גם וילאש-בואש החל את דרכו בכדורגל בסיועו של רובסון, כשהיה תלמיד תיכון בן 16 בלבד. סיפור אמיתי לגמרי: כשרובסון מונה ב־1994 למאמן פורטו, הדירה שבה גר היתה באותו בניין מפואר שבו גרה גם משפחתו של וילאש-בואש הצעיר.

רובסון עם יוסל'ה מרימוביץ' זכרם לברכה. החוליה המקשרת (ראובן שוורץ)

הנער היה אוהד שרוף של הקבוצה, וניחן ביתרון נוסף: סבתו האנגלייה, מרגרט קנדל, היגרה מצפון אנגליה לצפון פורטוגל בתחילת המאה הקודמת, ובזכותה הוא ידע אנגלית שוטפת. רובסון מצידו מעולם לא הצליח ללמוד פורטוגלית או ספרדית, והנער ניצל את ההזדמנות כדי לשלוח לו מכתב בשפת סבתו ולטעון בו כי המאמן טועה כשהוא לא משתף בהרכב את החלוץ דומינגוס.

אפשר להניח שברוב מוחלט של המקרים, מאמן בסדר הגודל של רובסון היה מקמט את המכתב ומשליך אותו לפח הזבל הקרוב ביותר. אבל הג'נטלמן האנגלי התרשם מהדרייב ומהתעוזה של השכן, ודווקא ביקש ממנו שיסביר את דבריו. התשובה לא איחרה לבוא, והגיעה על גבי דפים מלאים בנתונים ובסטטיסטיקות מאלפות. רובסון התרשם, זימן את הנער לפגישה, וצירף אותו לצוות הסקאוטינג של פורטו. ככה הכל התחיל.

פרק ב': הבתולה

גם ההמשך היה די מעניין. בזכות הקשרים של רובסון נרשם וילאש-בואש לקורס המאמנים של ההתאחדות האנגלית בלילישל; הוא היה בן 17, החניך הצעיר ביותר בקורס. "האמת, בכלל היה אסור לי להתקבל בגלל הגיל", הוא סיפר לימים. "אבל בובי דיבר עם מיסטר צ'רלס יוז, מנהל האקדמיה, וסידר את העניינים".

רובסון המשיך לסייע גם בשלב הבא: הוא דיבר עם ג'ורג' ברלי, המנג'ר של איפסוויץ' שבה שיחק ואימן בעבר הרחוק, וביקש ממנו לקחת את הבחור תחת חסותו כדי שילמד מקרוב את עבודת המאמן. בשנים הבאות המשיך החניך לעבור קורסים באנגליה ובסקוטלנד, קיבל תעודות הסמכה של אופ"א, ובמקביל עבד כמאמן במחלקת הנוער של פורטו.

אוהד פורטו. יש לו סיבות לשמוח אחרי העונה שהיתה (גטי אימג'ס)

ואז הגיעה הצעה שאי אפשר היה לסרב לה: להיות המאמן הלאומי של איי הבתולה הבריטיים. שלא יהיו אי הבנות, אנחנו מדברים על נבחרת שמייצגת מדינה עם כמות תושבים דומה לזאת של גדרה ומדורגת בסביבות המקום ה־175 בעולם. אין הרבה מתחת לזה. מצד שני, להיות מאמן לאומי בגיל שבו רובכם השתחררתם מצה"ל זה חתיכת שיחוק. "הייתי ילד, אבל הם לא כל כך ידעו בן כמה אני. גיליתי להם את הגיל שלי רק יום לפני שעזבתי. זה באמת היה אדיר להיות מאמן של נבחרת לאומית בגיל 21 ולהתמודד במוקדמות המונדיאל".

הצלחה גדולה לא נרשמה שם, לפחות לא במה שקשור לתוצאות. במשחק הביתי מול ברמודה הבקיעו הבתולים שער אחד, ובתמורה ספגו חמישה. בגומלין הם הובסו 9:0. בסיכום שני המשחקים עמד המאזן על 1:14. ולמרות התוצאות, המאמן הטרי נהנה מכל דקה ב-18 החודשים שבילה באיים שטופי השמש. ואני בהחלט יכול להבין וגם קצת לקנא, אלא שב-2001 נגמרה המסיבה הקאריבית: וילאש-בואש חזר הביתה, לפורטו, וקיבל את הג'וב של מאמן קבוצת הנוער.

מוריניו בימיו באינטר. ליווה את וילאש-בואש כל הדרך (AFP)

ממש בתקופה ההיא מונה מוריניו למאמן הקבוצה הבוגרת והכיר את מאמן הנוער החדש מהתקופה שהיה עוזרו של רובסון, הוא ביקש ממנו להקים את מחלקת המעקב אחר היריבות. וילאש-בואש הסכים מיד, ומאותו רגע החלה עבודה משותפת שנמשכה שבע שנים. זאת היתה היכרות עמוקה ואינטימית שהתחילה בפורטו, נמשכה בצ'לסי ובאינטר, וכללה אלפי שעות של שיחות ודיונים על כדורגל.

כשהיה בצ'לסי סיפר וילאש-בואש איך עובד הג'וב שלו: "לוקח לי ארבעה ימים להכין קובץ מלא על היריבה, ומדובר בהמון אינפורמציה. אני מכין העתקים שנמסרים לא רק למאמן אלא גם לכל אחד מהשחקנים. הרעיון הוא שכשהשחקנים עולים למגרש הם מוכנים באופן מושלם, כך שיכולות לצוץ מעט מאוד הפתעות במהלך המשחק". מוריניו כינה אותו תמיד "העיניים והאוזניים שלי", והבלש הסביר מצידו ש"יש מאמנים שמתרכזים בהכנה הפיזית והמנטלית, אבל ז'וזה מאמין שבנוסף לכך אפשר לשפר את התוצאות באמצעות ניתוח מדוקדק ומעמיק של היריב".

וילאש-בואש. נאמס לו להיות ה"עיניים והאוזניים" של מריניו (AFP)

אלא שההצלחה הפנומנלית בעונה הנוכחית הביאה לכך שהתקשורת מיהרה להשוות את ההישגים שלו לאלה של מוריניו, מהתקופה שבה המיוחד אימן את הקבוצה. זה אולי טבעי, רק שזה לא נגמר שם: עיתונות הספורט בפורטוגל ובעולם הדביקה לו שלל כינויים, מ"מיני מוריניו" ועד ל"מוריניו דגם 2". להגיד שווילאש-בואש לא אהב את זה יהיה חתיכת אנדרסטייטמנט. הוא תיעב ועדיין מתעב את ההשוואות האלה.

פורטו של וילאש-בואש. הקבוצה הטובה באירופה? (גטי אימג'ס)

"אני לא מחזיק מעצמי יריב של מישהו שייחשב בסופו של דבר למאמן הגדול ביותר בכל הזמנים", אמר לא מזמן בראיון נרחב ל"דיילי טלגרף", כשהחלו לצוץ שמועות שהוא עשוי לקבל את משרת המאמן בצ'לסי, שחזור כמעט מושלם למהלך הקריירה של מוריניו. "אני חייב לבדל את עצמי, כי יש לי את האישיות שלי, והדרך שבה אני עובד שונה לחלוטין. אבל אני מודע לכך שאנשים ימשיכו להשוות אותי לאחד המאמנים הגדולים בעולם, וכנראה שאצטרך לחיות עם זה".

פרק ג': העצמאי

מאז שמוריניו החל לאמן את פורטו, לפני כמעט עשור, עובדת איתו שלישיית עוזרים נאמנים שכל אחד מהם הוא לא רק בעל תפקיד אלא גם חבר אישי. הראשון הוא מאמן הכושר רוי פאריה, השני הוא מאמן השוערים סילביניו, והשלישי היה הסקאוט וילאש-בואש. ובעוד שלפאריה ולסילביניו אין ולא היו שום יומרות ללכת בדרך עצמאית, לאחרון דווקא כן.

מוריניו עם גווארדיולה. וילאש-בואש רוצה להיות כמו מאמן בארסה (AFP)

הסיבות לכך טמונות באופיים של שני הצדדים: מצד אחד מוריניו, אדם לא קל וכוחני מאוד שדורש מכל מי שעובד איתו להתיישר לפי הקו שלו. מצד שני וילאש-בואש, שהתחיל לגלות סימני עצמאות ראשונים. "אני חושב שזה היה טוב אם הייתי יכול לתת יותר למוריניו", הסביר העוזר הפורש. "אבל אני לגמרי מבין אותו ואת העמדה שלו, שהוא לא רצה לקבל ממני יותר. ואז לקחתי החלטה".

בקיץ 2009, אחרי העונה הראשונה של מוריניו באינטר, וילאש-בואש החליט לעזוב לטובת קריירה עצמאית. בהתחלה ניסה מוריניו לשמור איתו על יחסים קורקטיים, אבל זה היה נכון לזמן שעוזרו לשעבר קיבל את תפקיד המאמן באקדמיקה קואימברה הקטנה. אחרי שקיבל את הג'וב בפורטו, היחסים נותקו.

וילאש-בואש. מאיים על המעמד של מוריניו? (גטי אימג'ס)

"אני לא מדבר עם ז'וזה", הודה וילאש־בואש בראיון שנתן ל"טלגרף". "אחרי שעזבתי אותו ואת אינטר דווקא דיברנו הרבה, כשהייתי באקדמיקה. אבל עכשיו המצב שונה". הוא לא פירט, אבל התחושה היא שמוריניו מתחיל להרגיש איום על מעמדו כמאמן הכי גדול של פורטוגל - ועוד ממי שהיה השוליה שלו.

מוריניו. ה"מיוחד" חש מאויים על ידי השוליה לשעבר? (רויטרס)

את 09/10 החלה אקדמיקה רע מאוד. אחרי שבעה מחזורים היו לה רק ארבע נקודות ואף לא ניצחון אחד, והיה ברור שככה זה לא יימשך. המאמן רוז'ריו גונסלבס התפטר וראשי המועדון הקטן הציעו את התפקיד לווילאש-בואש. זה קרה בדיוק ב-14 באוקטובר, שלושה ימים לפני יום הולדתו ה-32. המשחק הראשון של המאמן החדש היה בגביע, נגד פורטימוננשה. בסיומו נרשם ניצחון ראשון לעונה, 1:2.

רצה הגורל ומשחק הליגה הראשון של וילאש-בואש בליגה היה נגד פורטו. אקדמיקה הגיעה לאיצטדיון דרגאו, לא נבהלה ושיחקה התקפי, ולמרות שהפסידה 3:2 קיבלה הרבה מאוד מחמאות. אבל מה שעשה וילאש-בואש בחודשים הבאים היה לא פחות מנס: הוא לקח קבוצה תחתית קטנה, עם שחקנים זולים ובינוניים במקרה הטוב, שהיתה רגילה לשחק כדורגל הגנתי עם ניסיונות לעקוץ בהתקפות מתפרצות, והפך אותה לקבוצה התקפית שמנסה לשחק כדורגל יצירתי ומלהיב.

פורטו אלופת אירופה ב-2004. בחזרה לצמרת? (גטי אימג'ס)

את העונה סיימה אקדמיקה במקום ה-11, הרבה מעל הקו האדום. היא גם הגיעה לחצי גמר גביע הליגה, שם הפסידה לפורטו. אבל מעבר לתוצאות ולמיקום, המאמן שלה הפך לסיפור ענק. התקשורת החלה להעלות השערות באשר לעתידו, ובהתחלה נראה שהוא בדרך לספורטינג ליסבון. אבל בינתיים בפורטו - שעברה עונה רעה, סיימה רק במקום השלישי ולא העפילה לליגת האלופות - עשו מעשה. הנשיא פינטו דה קוסטה, שב-2002 החתים מאמן צעיר וחסר ניסיון עם פוטנציאל ענקי, החליט לחזור על התרגיל.

להבדיל ממקרה מוריניו, וילאש-בואש היה בן בית בפורטו. הוא עבד במועדון בתפקידים שונים לא מעט שנים. הנשיא וחברי ההנהלה הכירו אותו מצוין וידעו בדיוק עם מי יש להם עסק. הם ידעו שמדובר במאמן סופר אינטלגנטי, עם אמביציה בוערת וידע עצום. מה שאף אחד לא ידע זה אם בגיל 32 הוא יהיה בשל לקחת על עצמו את התפקיד הכי קשה והכי מלחיץ בכדורגל הפורטוגלי; הרי עם כל הכבוד לאקדמיקה, קבוצה של 2,000 אוהדים, פורטו היא אימפריה גם ברמה האירופית. קבוצה ששום דבר חוץ מאליפות לא נחשב אצלה.

רדאמל פאלקאו חוגג עוד שער במדי פורטו (AP)

פרק ד': הבלעדי

משחק הבכורה של המאמן החדש היה הסופרקאפ של פורטוגל, מול האלופה בנפיקה שהגיעה פייבוריטית. זה נגמר ב-0:2 לפורטו, אבל יש כאן משמעות יותר רחבה מסתם ניצחון. היריבות בין פורטו לבנפיקה מזכירה מאוד את זאת שבין ברצלונה לריאל מדריד. בנפיקה, כמו ריאל, היא עדיין שיאנית התארים, אבל תקופת ההגמוניה שלה היתה בשנות ה-60 וה-70. בשנים האחרונות זאת דווקא פורטו שזוכה באליפות ומצליחה בליגת האלופות - ובתום עונה אחת מאכזבת, היא רצתה לחזור להוביל על פני בנפיקה.

את הליגה סיימה פורטו בלי הפסד, וזאת בסך הכל הפעם השניה בהיסטוריה שקבוצה זוכה ככה באליפות פורטוגל. היא סיימה בפער של 21 נקודות לפני השניה בטבלה, ורשמה שיא של כל הזמנים. עוד כמה הישגים? בבקשה: רצף של 16 ניצחונות בליגה, 44 שערים בליגה האירופית, והכי משמח מבחינת האוהדים - האליפות הובטחה חמישה מחזורים לפני סיום העונה, עם אותו 1:2 בליסבון.

פורטו חוגגת את הזכיה בגביע הליגה האירופית (גטי אימג'ס)

"אנדרה נותן לנו חופש לשחק", הסביר הולק את סוד ההצלחה של המאמן. "הוא לא מגביל אותנו יותר מדי מבחינה טקטית". אבל שלא תיסחפו: פורטו היא לא קבוצה של אינדיבידואליסטים שעושים על המגרש מה שבא להם. הם משחקים כדורגל קבוצתי, רק כזה שמאפשר לכל אחד מהם לבטא את עצמו ואת היצירתיות שלו. וזה ייחודו של המאמן וילאש-בואש, שכבר עכשיו מתכונן ליום שאחרי.

"אולי כשאהיה בן 45 אהפוך לעיתונאי", הוא אמר לאחרונה. "המטרה העיקרית שלי היא לבנות משהו שאוכל להתגאות בו. אני לא רוצה להיות מאמן כל החיים. זאת עבודה שוחקת מבחינה נפשית. אני רוצה קריירה קצרה - 12-10 שנה, מקסימום 15 - ואז לעזוב. אבל בתקופה הזאת אני רוצה להשאיר חותם".

למרות הפיתויים מאנגליה ומאיטליה, התוכניות לטווח הקרוב כוללות רק את פורטו. ייתכן שצ'לסי, שפיטרה את קרלו אנצ'לוטי, תציע לו הצעה שמוזר לסרב לה, אבל

כרגע הוא רוצה להישאר בקבוצה לפחות עוד עונה אחת. אם יישאר, הוא מקווה שהנשיא יעמוד בהבטחתו ולא ישחרר את הכוכבים הגדולים: ככה תהיה פורטו אחת הקבוצות הכי החזקות בליגת האלופות - ולא יהיה פרשן אחד בעולם שלא ישאל האם וילאש-בואש עומד לשחזר ב-2012 את מה שעשה מוריניו ב-2004.

ישחזר או לא, דבר אחד בטוח: וילאש-בואש מתכוון להוכיח לכולם שהוא לא מיני ולא מקסי מוריניו, ושכל ההשוואות מיותרות. הוא ינסה לעשות את זה אחרת. בדרכו המיוחדת.

• הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק