עשרת הדיברות - בכריכה רכה
עשרת הציוויים המרכזיים של העם היהודי הם כבר מזמן קוד מוסרי וסמל, ללא קשר למצב דתי. עכשיו הם יוצאים בספר חדש, עם פרשנות מודרנית לעם שנודד במדבר עם 4X4 וג'י פי אס
עשרת הדיברות
היו הרמז הראשון לכך שפשוט – זה לא יהיה. עוד לפני תרי"ג מצוות, לפני שמיטה, צדקה ויום כיפור, קיבל עם ישראל עשרה ציוויים ראשונים – הפרומו והבסיס לציוויים שיבואו.
הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
בטקסט החשוב ביותר שניתן אי-פעם לבני אדם.
"לכאורה, יש פה קריאה גרנדיוזית. אבל למעשה, לאלוקים היו המון דרכים אחרות להציג את עצמו. הוא יכול היה להגיד שהוא בורא שמים וארץ, שהוא הכול יכול, אבל הוא בחר להגדיר עצמו כמי שהוציא אותנו מבית עבדים.
יש אמירות כלליות כמו 'קדושים תהיו', אבל רק בשבת זה בא בהקשר למעשה ספציפי. בסיפור בראשית אין הסבר מדוע ה' שבת ביום השביעי, שהרי הוא לא היה צריך לנוח. שאלתי את עצמי מה היה קורה לסיפור הבריאה אם אלוקים לא היה שובת – והגעתי למסקנה שאז הוא היה מזוהה לגמרי עם מעשה היצירה שלו. כשהוא שובת, הוא קובע את הקיום העצמאי שלו בנפרד ממעשיו. וזו גם מטרת השבת עבורנו: היא לא נועדה רק למנוחה פיזית, אלא לנתק אותנו מהעשייה של משך השבוע. זה בולט בעבודות הנאסרות בשבת, שאינן כרוכות בהכרח בקושי פיזי, אלא במלאכות היצירה שנעשו במשכן.
"עשרת הדיברות" (הוצאת "דביר") של דוד חזוני, מציע מבט חדש על הטקסט בן שלושת-אלפי השנים. חזוני מנסה להבין את המשמעות של עשרת הדיברות לאדם שיצא מהמדבר לארץ הקודש עם ג'י-פי-אס וטלפון נייד.
"בדורות האחרונים הפכו עשרת הדיברות לסמל", אומר חזוני. "כל זרם יוצק לתוכו מה שהוא רוצה. אצל היהדות האורתודוכסית זה סמל לשמירת מצוות. אצל החילונים - קוד מוסרי של המסורת. למעשה, מדובר
אלוהים אדירים!
מה עשו לתורה
רחלי מלק-בודה
"האם התכוונת לסתום לנשים את הפה, ולכסותן מכף רגל ועד ראש? האם נתת כשרות לפשקווילים? האם אתה שונא ממזרים והומואים?" רגע לפני יום ההולדת של רחלי מלק-בודה וחג מתן תורה, היא שולחת מכתב ישיר לאלוהים
"ההנחה מאחורי הספר שלי, היא שעשרת הדיברות הם התמצית של תפיסת העולם, ומהווים אבני בנייה לחברה שאנחנו אמורים להיות. ולמרות החשיבות הגדולה שלהם, התרשמתי שרבים אוהבים לצטט חלקים מעשרת הדיברות ולעמוד מאחוריהם, אבל רק מעטים יכולים לדקלם את כל העשרה, ולתת להם את התוכן הייחודי שלהם".
כדי לעזור למתקשים, מתחלק הספר של חזוני לעשרה פרקים, שכל אחד מהם עוסק בדיבר אחר. אז קבלו את עשרת הדיברות - ללא קולות וברקים, אבל עם הסבריו של חזוני, שמפיגים מעט את הענן הכבד על ההר:
"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים".
"הדיבר הראשון נותן את כל הטון לעשרת הדיברות, כי הוא קובע את העיקרון הגאולי", מסביר חזוני.
דואר חוזר
התשובות כבר בפנים
חיים אקשטיין
"אלוקים השאיר את התורה בידיים שלנו, ונתן לנו כלים וקודים לפענח אותה. מי שעדיין עורג למפגש ישיר עם האל, מוזמן להמשיך לשלוח לו מכתבים פחות פומביים. כלומר, להתפלל". מכתב חוזר לרחלי מלק-בודה
"כאשר ה' אומר 'אנוכי ה' אלוקיך', הדגש הוא שנקבל אותו כמודל לחיקוי. אנחנו צריכים להידמות לו וללכת בדרכיו. ומכאן שהמסר של הדיבר הראשון הוא שכל אחד מאיתנו יכול להוציא אחרים ממצרים. כל אחד מאיתנו יכול להתערב בהיסטוריה האנושית, ולתקן את העולם. זה עיקרון שלא היה מקובל בתרבויות אחרות, שעסקו בעיקר בשאיפה להגיע לגן העדן. המסר התנ"כי לעם ישראל הוא שצריך להיות איכפת ממה שקורה לבני האדם בעולם הזה.
"אנחנו רואים שגם האל לא מנותק מהעולם. הוא מתערב - הן בצורת ניסים, והן דרך נביאים. גם גיבורי התנ"ך נשפטים על בסיס ההתערבות בעולם זה. ההנחיה לעם ישראל היא להפוך את המקום למקום טוב יותר".
"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני. לא תעשה לך פסל וכל תמונה".
"הדיבר קובע שיש בעולם טוב ורע, וצריך לבחון אותם ולא להיכנע להם. הדוגמה הבולטת היא עגל הזהב, שמייצג את כל מה שמסיח את הדעת. האל הוא בלתי נראה, וכך גם הטוב והמוסרי. לא תמיד קל להבחין בין טוב לרע. עגל הזהב היה נראה ללא ספק מדהים על רקע שממת המדבר, אבל הוא מדגיש מה יכול להפוך לעבודה זרה: מעשי ידינו, יופי וכוח. הדיבר הזה, בעיניי, קובע לנו לא להסתפק בתשובות הקלות והיפות, שקל להתפתות אחריהן".
"לא תישא את שם ה' לשווא".
"הדיבר הזה עוסק בכנות. אנחנו חייבים לייצר בעולם מקום שנוכל לסמוך בו על מה שאנשים אומרים אחד לשני, כדי שנוכל לייצר חברה מתפקדת. חברות שמבוססות על אמון הדדי הן חברות משגשגות, ולשם הדיבר הזה מכוון אותנו"
"זכור את יום השבת לקדשו".
"זה הדיבר הכי אהוב עלי", מודה חזוני. "זו המצווה היחידה שבה נאמר לנו במפורש להידמות לאל.
דעה
ניצוץ מחטא העגל
יצחק קקון
תופעת תיקון ליל שבועות שפשטה בציבור החילוני 'הנאור' היא חילול הקודש ביום קבלת התורה. יצחק קקון, עורך העיתון החרדי "יום ליום", יוצא נגד אופנת ה"תיקונים"
"אנחנו חייבים לקחת יום של הפסקה מתהליך היצירה, והשבת נועדה לעשות את כל מה שמפתח ומעמיק את האני: לימוד תורה, ספרות, דיונים ושיחות נפש. השבת הכרחית לעולם, כי רק אנשים עם עומק מסוגלים למצוא את הכוחות לתקן את העולם".
"כבד את אביך ואת אימך".
"האדם נמצא בהתכתבות תמידית עם הדוגמה שהציבו לו הוריו. הם שנותנים לנו את האינסטינקטים להתנהל בעולם. לכן בתנ"ך יש כל הזמן התעסקות במי הוליד את מי, וההיסטוריה פועלת בבחינת 'מעשה אבות סימן לבנים'. ההורים יוצקים בנו דברים ייחודים שאנחנו לא מקבלים מאף אחד אחר, ולכן הדיבר הזה אינו עוסק רק בכבוד, אלא בבדיקה של מה מייחד אותם.
"גם במקרה של הורים פחות אידיאלים, מי שלא מסוגל לאהוב את הוריו, לא מסוגל לאהוב את עצמו, כי ההורים שלנו חיים בתוכנו. ואהבה עצמית היא קריטית, כי בלעדיה אי אפשר לאהוב אחרים".
חמשת הדיברות הבאות שונות מן הראשונות. מדובר בדיברות קצרות שנאמרות כמעט בנשימה אחת. כל אחת מהן מביאה דוגמה קיצונית של שבירת עיקרון חיובי בעל חשיבות גדולה.
"לא תרצח".
"עיקרון החיים מובן מאליו. בניגוד למושגים של חופש או רכוש - את החיים אנחנו מקדשים. ערכים ניתן להבין וליישם, אבל כשאתה מקדש את החיים, יש סכנה שתהפוך אותם למשהו שאינך מבין, כי קדושה היא בלתי מובנת, ולא מהרהרים אחריה.
"התנ"ך נותן תוקף לחיים הגופנים והנפשיים גם יחד. בניגוד לדתות אחרות, ששמות דגש על החיים שאחרי החיים, בתנ"ך אין עולם הבא. זה נכנס ליהדות בשלב מאוחר יותר. ההשקעה של האדם צריכה להיות תוך התייחסות לחייו כאן. לכן הוא צריך להשקיע בבריאותו, ואסור לו להקל ראש בכל דבר שעלול לפגוע בערך החיים שלו".
"לא תנאף".
"אני רואה את הניאוף כדוגמה קיצונית להפרה של עיקרון האהבה. לא מדובר באהבה תיאורטית, אלא באהבה רומנטית. הקשר בין איש לאישה הוא הקשר האנושי הכי חשוב בתנ"ך, ויש בו לא מעט סיפורים על אהבה רומנטית. כמעט בכל הפעמים מדובר באהבה שהיא הכרחית להמשך - ראו רות ובועז, יעקב ורחל, דוד ובת שבע. למעשה, האהבה היא אחד הדברים החשובים שהתנ"ך מקדם. מוסד הנישואים נבנה על מנת לשמר ולטפח את האהבה בין איש לאישה. רק כשנבין את זה, נבין את חומרת הניאוף ופגיעתה בנישואים ככלי של אהבה".
"לא תגנוב".
"בכל חברה חל איסור על גניבה. אבל חז"ל מפרשים אותו כ'גניבת אדם', כי יש קשר בין הרכוש לאדם. הרכוש היא הדרך הראשונה בה אנו כובשים שטחים מעבר לגוף שלנו, מתרחבים. כשאתה פוגע ברכוש של אחר, אתה פוגע באני המורחב שלו. ההתרחבות שלנו מאפשרת לנו לממש התחייבויות משפחתיות וקהילתיות, והיא למעשה מה שעומד מאחורי יכולתנו להשפיע מעבר לעצמנו".
"לא תענה ברעך עד שקר".
"הדיבר התשיעי לא עוסק באיסור לשקר, כי האיסור הזה כבר הופיע בדיבר השלישי", מבהיר חזוני. "אנו משקרים כדי להגן על עצמנו, אך כשאדם משקר כנגד מישהו אחר - זו כבר תוקפנות. בשקר הזה יש הרס של הקהילה, מאחר והיא בנויה על שני דברים מרכזיים: שם טוב ובית משפט. לכל אדם יש זכות לבנות לעצמו מוניטין. עד שקר פוגע בזכות לשמור על השם הטוב, ופוגע באחד המוסדות העיקריים של הקהילה, מאחר והוא עושה זאת בבית המשפט. במקום צדק, הוא דוחף לאי צדק".
"לא תחמוד בית רעך".
"הדיבר האחרון נראה כמעט טפל לעומת כל השאר. אבל אני חושב שמדובר בשיא - יש כאן אמירה מה עומד מאחורי כל שאר החטאים. הכול מבוסס על ביטחון בעצמך: לא תחמוד אוסר עלינו לרצות דברים של אנשים אחרים, ומכוון אותנו להיות שמחים בחלקנו. אם נסתכל בסיפורי התורה, נראה שיש כאן מעבר להמלצה פסיכולוגית. אנחנו רואים את זה בחטא קין ובחטא המרגלים - חטאים שנובעים מחוסר ביטחון עצמי. מאותה סיבה הם מקבלים עונש דומה - נדידה עד מוות. בדרך בה פעלו, הם חיסלו משהו באופי האנושי שלהם. אני מאמין שהדיבר האחרון אומר לנו שאם נטפל בזה, נמנע את כל שאר החטאים שמוזכרים למעלה".
לפנייה לכתב/ת 
"עשרת הדיברות" - עטיפת הספר
עטיפת ספר
הטקסט החשוב ביותר שניתן לבני אדם
צילום: איי פי
מומלצים
