איציק דדיה: "אני עוד אמלא את קיסריה"

מי שנקלע באמצע השבוע שעבר לרחוב רבי עקיבא בבני ברק, עשוי היה לחשוב שמא נקלע להפגנה סוערת בקרב המגזר החרדי. האמת עם זאת, קצת שונה, חיובית לשם שינוי. הסיבה לכך שמאות בני אדם צבאו על פתחי חנות מוזיקה מקומית לא הייתה כדי למחות על מכירת תועבה או דבר דומה, אלא כדי לפגוש את איציק דדיה.

למי שלא מכיר, מדובר בכוכב הגדול ביותר כיום של המוזיקה החרדית-ספרדית. דדיה הגיע למפגש מעריצים שהפך במהרה למפגן עוצמה, שהוכיח מי ספר התורה החדש בעולם הישיבה. לרגל חג שבועות, מציג "מביט מזרחה" את הטנא הלוהט ביותר שרובכם עדיין לא מכירים.

דדיה בלב הסערה (צילום: דודי איינהורן) 

דדיה עוד לא בן 18 וכבר מחולל מהומות. מהישיבה סילקו אותו, את אבא שלו - מנהל תלמוד תורה - פיטרו ואת אחיו לא רצו לקבל למוסדות חינוך. למרות שדדיה, תושב נתיבות ממשפחה חרדית בת 12 נפשות, חי במסגרות חרדיות כל חייו ומנהל לדבריו אורח חיים דתי, הוא נחשב בקרב חוגים רבים לסוג של מוקצה. טוענים נגדו שהוא משחית את הנוער, מטמטם את בנות ישראל הצדקניות ושר שירים, שרחנמא ליצלן, יש להם צליל חילוני למהדרין.

דדיה התגלה בלהקת ה"קינדרלך". עוד כשהיה ילד בן 12 עם פנים חלקות וקול שמגיע לאוקטבות הגבוהות ביותר, ידעו שזה הקטן, גדול יהיה. כשהגיע לגיל 17, הבין המנהל האישי שלו, דוד פדידה מה יש לו ביד. דדיה הפך להיות לגבר לוהט עם חום אנושי מדבק ובעיקר, למזלו, קול שנשאר מעולה גם אחרי שהתחלף, בניגוד לילדי פלא רבים אחרים.

דדיה. "אני המותג מספר אחד בציבור החרדי" (צילום: תומר יוקתיאלי)

כעת, אחרי אלבום בכורה מצליח ושני סינגלים מאלבום שני שכבר עשו מהומה במגזר, דדיה מבטיח שאוטוטו יהיה מוכר בכל בית בישראל, חרדי וחילוני כאחד. "איציק דדיה היום הוא המותג מספר אחד בציבור החרדי. עד סוף הקיץ, אהיה במעמד של עומר אדם ונאור ארמיה. אני אולי חרדי לכל דבר ומנהל אורח חיים דתי, אבל מכוון בהחלט למגזר הכללי. אני לא שר שירים על אהבה, אבל אני עושה מוזיקת פופ מזרחית לכל דבר ורוב הטקסטים, במיוחד הסינגל החדש, בכלל לא מדברים על אמונה. הכיוון שלי הוא למלא את קיסריה בקרוב ועוד אגיע לשם".

אתה עובד עם יוסי גיספן ועדי לאון, מצטלם עם מעריצות ושר שירי פופ מזרחי. זה לא שכיח אצל זמר חרדי.

"למזלי, יש לי ההזדמנות לעבוד עם כל השמות הגדולים בז'אנר. זה בהחלט היעד שלי, אני לא רוצה להישאר רק בעולם החרדי. בעולם שלנו קוראים לי 'משה פרץ החרדי' וזה מחמיא לי. בקליפ של השיר החדש רואים אותי מצטלם עם בנות כשאני עם ג'ינס וציציות בחוץ, וזה מראה את השילוב והערך המוסף שלי. אני בן כלאיים".

אתה והמשפחה שלך שילמתם על כך מחיר יקר.

"נכון, אותי ואת האחים הקטנים שלי סילקו מהישיבות ורק לאחרונה מצאנו כולנו ישיבות שהסכימו לקבל אותנו. את אבא שלי פיטרו, אבל לשמחתנו הוא יתחיל בקרוב ללמד בבית ספר באופקים, כך שבסופו של דבר הכל מסתדר.

דדיה. "אני מתכנן להתגייס בגיל 20" (צילום: איתן טל)

"ההורים שלי אוהבים אותי ולרגע לא חשבו לנדות אותי כמו שהיו עושים הורים חרדים לילדים במצב דומה. דווקא העובדה שהם שומרים עלי ונותנים לי מסגרת, מגנה עליי ומחזקת אותי רוחנית. גם אמא שלי, שמאוד נלחצה מזה שפיטרו את אבא שלי, כי בכל זאת היא צריכה להאכיל 14 ילדים, נרגעה".

לא מפחד שהרבנים יטילו עלייך חרם?

"הרב אמנון יצחק כבר יצא נגדי, אבל ההנהגה החרדית של היום כבר הרבה יותר פשרנית. גם היא כבר מבינה שצריך לקבל את המציאות ולא ללכת איתה ראש בראש. אני גם עושה לעדה החרדית שירות יפה מאוד. אני מציג לעולם החילוני תמונה של זמר דתי, חובש כיפה וציצית, שלא מתעסק בהפגנות ובזריקת אבנים אלא מביא משהו נקי, יפה ואנושי".

לא לכל גבר, בטח ובטח חרדי, יש את הפיתויים ששם בחוץ, גם אם זה מתלמידות "בנות יעקב". מצליחים להתגבר?

"זה מביך אותי בעיקר. אני בא מבית חרדי ולא יודע איך להגיב לבנות. אני לא רגיל להערצה ולתשומת לב הזאת. עם זאת, אולי רשום 'בן שמונה עשרה לחופה', אבל אני צריך עוד לחיות".

צבא זה בכלל על הפרק מבחינתך?

"ודאי. אני מתכנן להתגייס בגיל 20, אחרי עוד קצת זמן בישיבה, כדי שאתחזק עוד יותר. אני מאוד רוצה לשרת בלהקה צבאית. אגב, בניגוד למה שהרבה חושבים, הרבה חרדים מתגייסים היום".

היורשת של זהבה בן

ואם אנחנו כבר עם ביכורים חדשים לרגל חג השבועות, אז נסיים עם אתי ביטון, שממשיכה את המסע שלה לצמרת הז'אנר המזרחי. אחרי שני סינגלים מצליחים, היא הוציאה לאחרונה את "אולי תאמר", בלדה מצוינת שכתבה לה דקלה.

הקליפ של אתי ביטון. יצירת מופת קולנועית

הפעם, בלי גימיקים של צליל פופ ערבי, אלא פשוט שיר עם מילים ולחן מרגשים, ביטון מוכיחה למה רבים בתעשייה כבר מסמנים אותה כיורשת של זהבה בן. השיר אולי טוב מאוד, אבל הקליפ שלו, בבימויה של שירי שחר, הוא כבר סוג של יצירת מופת שמעצימה את השיר והופכת אותו לסוג של חוויה קולנועית מצמררת במיוחד.