חוק מוגבל: מי יגן עלינו מהבנקים?
עיון בחוק הבנקאות שירות ללקוח, מעלה כי הוא נחות לאין שיעור מאחיו התאום - חוק הגנת הצרכן שהשתכלל מאוד בשנים האחרונות. ביטול עסקה, הטעיה או ניצול מצוקת הצרכן - 30 השנים שחלפו מאז נחקק מוכיחים כי חוק הבנקאות לא נותן מענה אמיתי ללקוחות הבנקים
האם ציבור הצרכנים מקבל הגנה ראויה בכל הקשור להתנהלותו מול גופים פיננסיים? לפני 30 שנה חוקק בכנסת חוק הגנת הצרכן, אולם רגע לפני שזה קרה הוצאו ממנו כל הנושאים הקשורים בעסקאות מול בנקים וחברות ביטוח ושולבו בחוקים אחרים. כך קרה שחוק הבנקאות (שירות ללקוח) נחקק בו זמנית עם חוק הגנת הצרכן - שני תאומים שנפרדו בלידתם. לא ברור מדוע הוציאו את הנושאים הללו מחוק הגנת הצרכן, אולם מה שכן ברור הוא שלמעשה מאז אותו רגע איבדו לקוחות הבנקים מהגנתם הצרכנית.
- מינוס באשמת הבנק: כיצד הפך הצ'ק הדחוי למזומן?
- 74% מהציבור: הבנקים לא הוגנים הבנקים הרוויחו ברבעון הראשון 2.2 מיליארד שקל
- בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
אם חשבנו כי היום הבנקים והלוביסטים שלהם משפיעים באופן ניכר על החלטות חברי הכנסת, הרי שבשנת 1980 הרבה לפני משבר הבנקים של שנת 83, הם כמעט לא נזקקו ללוביסט או שתדלן. מעמדם היה כה חזק, כך שהמלצותיהם באותם ימים התקבלו ללא עוררין.
לדברי פרופ' סיני דויטש, דיקאן ביה"ס למשפטים במכללה האקדמית נתניה, מי שהוביל להפרדה הזו הם הבנקים שייתכן וחששו כי הכללתם בחוק עשויה להערים עליהם לא מעט קשיים.
"הוצאת נושאי הבנקאות בתחום של יחסי בנק לקוח במסגרת חוק שמטרתו הגנת הלקוח, נולדה אפוא, בחטא או לפחות במשגה", אומר דויטש ל ynet, לדבריו שלושים השנים שחלפו רק מוכיחים שהפרדת החקיקה לא הועילה לצרכן הבנקאי אלא דווקא להיפך. ההנחה היתה שההוראות הצרכניות של חוק הבנקאות שירות ללקוח, שוות ערך פחות או יותר להוראות של חוק הגנת הצרכן. אולם המציאות מוכיחה שלא כך. חוק הגנת הצרכן עולה באיכותו כחוק מגן צרכני לאין ערוך על חוק הבנקאות, הן בהוראותיו המהותיות, הן בסעדיו והן ביישומו בבתי המשפט. חוק הבנקאות הוא לכל היותר קרוב עני של חוק הגנת הצרכן, התשובה הפשוטה לשאלה מהן המגמות הצרכניות של חוק הבנקאות שירות ללקוח היא שאין מגמות כאלו. כישלונו של החוק מהדהד בכל אשר נפנה".
למה אין תביעה פלילית?
במה זה בא לידי ביטוי? הנה כמה דוגמאות. סעיף 32 לחוק הגנת הצרכן מאפשר ביטול עסקה בגלל הטעיה או ניצול מצוקה של הצרכן, אולם לא קיים סעד דומה בחוק הבנקאות. בסוגיות המרכזיות של הטעיה ושל ניצול מצוקה, עבר חוק הגנת הצרכן שינויים דרמטיים במהלך השנים. אולם הסעיפים הרלוונטיים בחוק הבנקאות נותרו ללא כל שינוי מאז שנחקק לפני 30 שנה.
לדברי דויטש גם סעיף העונשין בחוק הבנקאות הוא צל חיוור של הוראות הענישה המפורטות שבחוק הגנת הצרכן הן בהיקף ההוראות, הן בתחולתן והן בפירוט שלהן. כך לדוגמה, בחוק הגנת הצרכן ניתן להטיל, בשל הטעיה בנסיבות מחמירות, קנס של למעלה מ-2 מיליון שקל. לעומת זאת בחוק הבנקאות בסעיף 10 הקנס המקסימאלי הוא 134 אלף שקל. בנוסף, לביהמ"ש אין סמכות להטיל מאסר, לעומת זאת בחוק הגנת הצרכן ניתן להטיל מאסר של שנה או שנתיים תלוי בנסיבות העבירה.
"יש כמאה פס"ד פליליים בנושא של הטעיה צרכנית. לעומת זאת, במשך שלושים שנה מעולם הוגשה תביעה פלילית בשל הטעיה בתחום הבנקאות. לא היה, אפוא, אפילו מקרה אחד שהצדיק הגשת תביעה. האם יש להסיק מכך שיחסי בנק-לקוח, יהיה אשר יהיה, אינם מצדיקים הגשת תביעה פלילית?" תוהה דויטש.
חובת הבנקים? לקבל כסף מהציבור
נושא בעל חשיבות רבה לצרכן הוא הפרסומת המטעה. בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן איסור הטעיה יחול גם על פרסומת. אולם אין הוראה מקבילה בחוק הבנקאות. אמנם חוק הבנקאות קובע גם הוא איסור על הטעיית הלקוחות בסעיף 3 לחוק, אך נוסח הסעיף מצומצם מזה של חוק הגנת הצרכן ועיקר הפסיקה בנושא היא במסגרת תביעות על פי חוק הגנת הצרכן. "הסדרת הנושא של הטעיה בפרסומת בנקאית כפי שנקבע בחוק לוקה בחסר" , מסביר דויטש, "סעדי החוק מצומצמים, אין כלל אכיפה פלילית ואפילו ההוראות בדבר עיצום כספי אינן מתייחסות לסוגיה של הטעיה".
האם קיימת חובה כל שהיא של הבנק כלפי הלקוח? "חוק הבנקאות קובע חובה לתת שירותים מסויימים ללקוח, אולם עיון בשירותים אלו יכול לעורר גיחוך. כל מה שמוזכר הוא חובה על הבנקים לקבל כספים מהציבור. כמובן אין על הבנק חובה לתת אשראי. אין כל התייחסות לשאלות שבאמת מעניינות את הציבור - שעות פתיחה של בנקים, ימי פעילות, מתן אפשרות לשכור מקום בכספות ועוד".
לפי מה שאתה מתאר, חוק הבנקאות נחות בכל קנה מידה מחוק הגנת הצרכן. האם זה אכן כך?
"בנקודה אחת יש יתרון לחוק הבנקאות לעומת חוק הגנת הצרכן. חוק הגנת הצרכן כשמו כן הוא, דן בצרכן שהוא "מי שקונה נכס או נותן שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי", דהיינו החוק מוגבל לצרכן הביתי ואינו חל כלפי קונה שאינו צרכן ביתי. לעומת זאת, חוק הבנקאות דן בלקוח שהוא כל אדם המקבל שירות מתאגיד בנקאי. לאחר תיקון החוק בשנת 1994 החוק חל גם על ערב. במילים אחרות, חוק הבנקאות אינו מוגבל ללקוחות ביתיים אלא חל לגבי כל לקוח. יש לכך יתרון ממשי".
מדוע הדין בחוק הבנקאות שונה מהדין בסוגיה זו בחוק הגנת הצרכן?
"אין לזה תשובה חד-משמעית. ניתן לומר שבבנקאות כל לקוח, אפילו מסחרי, הוא בעמדת נחיתות מול הבנק. יתכן שהדבר נובע מהריכוזיות של ענף הבנקאות בישראל, שני הבנקים הגדולים בישראל שולטים על 60% מענף הבנקאות הקמעונאית בישראל, וזאת על פי דוחות המפקח על בנקים. ייתכן שבעניין זה יש פגם בחוק הגנת הצרכן וגם בתחום הגנת הצרכן ראוי להרחיב את החוק מהצרכן הביתי לצרכן במובן הרחב. מכל מקום, בנקודה זו יש יתרון לחוק הבנקאות. יתרון שיש לשמרו".
להחזיר את השירותים הפיננסיים לחוק הגנת הצרכן
האם במציאות הנוכחית הפיקוח על יחסי בנק-לקוח לוקה בחסר?
"לא. אך הפיקוח מעוגן בחקיקה ופסיקה עניפה שאינה קשורה בהכרח לחוק הבנקאות שירות ללקוח. יחסי בנק-לקוח מוסדרים בלא פחות מחמש מערכות דינים. חוק הבנקאות (שירות ללקוח) הוא רק אחד החוקים באחת מחמש המערכות הרלוונטיות, אך אין לו חשיבות רבה. אם נוסיף לכך את ההוראות המפורטות של הוראות ניהול בנקאי תקין שמזה שנים יש להן תוקף מחייב והמסדירות בפרטי פרטים את היחסים של בנק-לקוח, ניתן להבין את מקומו הצנוע של חוק הבנקאות שירות ללקוח".
יש לציין כי חלק מתפקידיו של המפקח על הבנקים היא הגנה על הלקוחות ושמירת התחרות בין הגופים הפיננסיים. מי שמופקד על הטיפול בלקוחות הוא אגף יחסי בנק לקוח בבנק ישראל.
לחוק הגנת הצרכן עדיין יש מעמד מסייע בנוגע לעוולות צרכניות הנעשות בתחומי הבנקאות
"אין ספק שחוק הגנת הצרכן נתפס בפסיקה כחוק משלים לחוק הבנקאות וכך אכן נוהגים בתי משפט. אפילו תיקוני חקיקה מאוחרים של חוק הגנת הצרכן מוחלים על חוק הבנקאות בדרך של היקש. לדוגמה, בשנת 2005 תוקן סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן וקבע שהטעיה יכול שתחול גם לאחר שנכרת החוזה. מטרת התיקון היא לטפל בחוזים ארוכי טווח כמו חוזי תקשורת, חוזים באינטרנט, טלוויזיה ועוד. במקרים רבים הטעית הצרכנים נעשית שנים לאחר שנכרת החוזה הבסיסי עם הצרכנים. חוק הבנקאות לא תוקן. אך כאשר הגיע מקרה דומה לבית המשפט קבע בית המשפט שניתן בדרך של היקש להחיל את התיקון שנקבע בחוק הגנת הצרכן גם על חוק הבנקאות, אף שהתיקון נקבע 25 שנה לאחר שנחקקו ההוראות הבסיסיות של חוקים אלו".
איך ניתן לתקן את העיוות שאתה מציג ולחזק את מעמדו של הצרכן הבנקאי?
"הפתרון לדעתי הוא שגם שירותים פיננסיים (בנקאות וביטוח) יהיו חלק מחוק הגנת הצרכן ואת ההוראות המיוחדות של חוק הבנקאות שירות ללקוח להעביר לחוקים אחרים העוסקים בבנקאות.
ראוי לציין כי בחוקים צרכניים אחרים לא הוצאו שירותי בנקאות וביטוח ממסגרת החוק. לדוגמה, חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובפנסיה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים מתייחס במפורש גם לשירותים פיננסיים שהם "שירותי בנקאות, מתן אשראי וביטוח". איש לא חשש לכלול במסגרת איסור ההפליה גם שירותים פיננסיים ואין כל הצדקה לכלול אותם במחלקה מיוחדת. המחוקק השתחרר מהדוגמות של שנות ה-80 ומתייחס לשירות בנקאי כמו לכל שירות אחר. ככלל הניתוק אינו מועיל להגנת הצרכן הבנקאי. יתר על כן, פיצול החוקים גורם לסירבול מיותר בהליכי החקיקה.
לידתו של החוק היתה בחטא, לא היתה כל סיבה להוציא את נושא השירותים הפיננסיים מחוק הגנת הצרכן, יישומו היה בעוון, שכן סעיפים רבים מתוכו לא יושמו כלל, ומה שיושם נעשה בהשראה של חוק הגנת הצרכן. יש הגנה על הצרכן בתחום הבנקאות, אך בהגנה זו תפקידו של חוק הבנקאות שירות ללקוח הוא תפקיד זוטר בלבד".
לפנייה לכתב/ת 
