המדריך: מנהגי עדות בשבועות
החסידים שרים פיוטים מיוחדים, העירקים אוכלים לביבות של שבועות, הכורדים קוראים את חומשי התורה - והמרוקאים שופכים מים על החזן. אבל לכל העדות מסורת משותפת אחת: הרצון ללמוד תורה כל הלילה. חג שבועות שמח
יהדות תימן
1. אחר תפילת שחרית מוציאים ספר תורה, מניחים אותו על התיבה, אומרים את הפיוט "אצולה לפנים בכיסא ערבות" של אבן עזרא, ומסיימים ב"והללויה זמרי למלכך בת ציון".
2. אחר ההפטרה נוהגים לקרוא "אזהרות". קריאתן נמכרת למרבה במחיר.
3. אחר הצהריים קוראים את "מגילת רות" - מקרא ותרגום. סדר הקריאה הוא כמו בשבת חול המועד פסח ובסוכות.
4. נוהגים ללבב לביבות בשבועות. המהדרין שומרים מהקמח הנשאר בפסח ללביבות אלו.
יהדות אשכנז
1. לכבוד חג השבועות מקשטים את בית-הכנסת בירק חי ובפרחים, זכר למתן-תורה על הר סיני, וכפי שמספר המדרש: כשירדה השכינה על הר סיני באש, לא שרפה האש את כל הסביבה, אלא החייתה אותה, וכל ההר התכסה בירק, בדשא ובפרחים.
2. בליל שבועות מאחרים ומתפללים מעריב רק עם רדת הלילה, גם בקהילות שבהן נוהגים להקדים בדרך כלל את תפילות קבלת-שבת ויום-טוב לפני הלילה - וזאת משום "שבע שבתות תמימות". במקום שאי-אפשר לעשות כן, כגון בארצות הצפוניות שבהן הלילה מתחיל בשעה מאוחרת ביותר, מאחרים לפחות קידוש וסעודה עד רדת הלילה.
3. בליל שבועות ערים כל הלילה, עד הבוקר, ולומדים תיקון: לומדים תורה שבכתב - התחלה וסוף של כל פרשה מפרשיות השבוע, והפרקים שבתורה שיש להם קשר עם החג, מתן תורה וקורבן הביכורים, וכן התחלה וסוף של כל ספר מספרי נביאים וכתובים. ולומדים תורה שבעל-פה - משנה ראשונה ואחרונה של כל המסכתות שבששת סדרי המשנה. כל אחד מבעלי-הבתים חושב לעצמו למצווה ולכבוד לארח את הלימוד ומכבד את המשתתפים בו בעוגות ומשקה וכיו"ב.
4. אלה שלמדו כל הלילה, סומכים תפילה ללימודם ומתחילים בה עם עלות השחר.
5. לפני קריאת-התורה קוראים מגילת רות, וקריאתה כדרך קריאת מגילת קהלת, ובחו"ל קוראים אותה ביום-טוב שני של גלויות.
6. העולה לתורה "ראשון" מברך ברכת התורה, וקוראים לו את הפסוק הראשון של הקריאה - "בחודש השלישי" (שמות י"ט, א'). אחר-כך מכסים את הספר ושרים את הפיוט "אקדמות", חליפות - חזן וקהל, בניגון מיוחד. אחרי גמר "אקדמות" ממשיכים בקריאת-התורה, בלי שהעולה לתורה יברך פעם נוספת. את "עשרת הדיברות" קוראים בטעם העליון.
7. אחרי קריאת-התורה אומרים "יזכור", ובחו"ל אומרים "יזכור" ו"מתנת יד" ביום שני של שבועות.
8. במוסף אומרים בתור פיוט את ה"אזהרות", עיבוד פיוטי של מניין תרי"ג המצוות והמצוות דרבנן.
יהדות אשכנז (פרושים) בארץ ישראל
1. ההולכים בעקבות הגר"א אין מקשטים בתיהם בפרחים ושושנים, והוא הדין בבתי הכנסת.
2. בערב החג טובלים לכבוד יום-טוב. בערבית מאחרים תחילת התפילה, כדי לקיים "תמימות" של ימי הספירה.
3. נוהגים להיות ערים כל הלילה בלימוד התורה או באמירת תיקון ליל שבועות, ויש המהדרין ללמוד בעשרה.
4. יש נוהגים להתפלל שחרית בהשכמה, וקוראים מגילת רות במגילה כשרה. הקורא מברך "על מקרא מגילה" וברכת "שהחיינו" ומכוון להוציא את הקהל, והשומעים יכוונו לצאת ידי חובה.
5. את הפזמון "אקדמות" אומרים לאחר שקראו לכהן ועלה לבימה, לפני שמברך ברכת התורה. עשרת הדיברות קוראים בטעם העליון, ונוהגים שהציבור יעמוד בשעת קריאתם.
6. פותחים את סעודת שחרית במאכלי חלב, ובתוך הסעודה טובלין פתם בדבש, על שם הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך" הרומז על התורה.
7. באסרו-חג שבועות אין אומרים "אל ארך אפים" ו"למנצח" (תהילים כ'). בזמן הבית היה זה יום טבוח הקורבנות כשחלה עצרת בשבת, ולכן אסור להתענות בו, אפילו חתן ביום חופתו, ומרבים בו קצת באכילה ושתייה.
כורדיסטן
1. חג השבועות נקרא "אדת זיארא", כלומר "עלייה לרגל", כי בחג זה עלו רבים להשתטח על קברי הקדושים הקבורים בכורדיסטן.
2. בסעודת הבוקר נוהגים לאכול מאכלי חלב - בעיקר גלול - אורז מבושל בחלב; מדירא - חטים כתושות מבושלות בחלב עם כופתאות (כותילי) שבמרכזן תערובת קמח וחמאה, במקום המילוי הרגיל (בשר). ולקינוח - כאדי, עוגות משולשות ממולאות בגבינה.
3. בליל החג, לאחר ארוחת הערב, הולכים לבית-הכנסת לקריאת "תיקון ליל השבועות", שכולל קריאת חמשה חומשי תורה. החכם עובר בין הקהל, ומחלק את הפרשיות: תחילה ספר בראשית, לכל אחד פרשה. בסיום הקריאה אומרים חצי קדיש. אחר-כך עובר החכם לחלק ספר את שמות, וכך הלאה. מנביאים וכתובים קוראים שלושה פסוקים מתחילת כל ספר ושלושה מסופו, חוץ ממגילת רות, שנקראת בשלמותה.
לאחר גמר התנ"ך אומרים קדיש "יהא שלמא". אחר כך לומדים תרי"ג מצוות, מדרש יתרו, קריאת שמע שעל המיטה (כדי שלא יעבור זמן קריאת שמע) ואדרא רבא. השמש מחלק קפה ותה (על חשבון קופת בית הכנסת), כדי להפיג את עייפותם של הלומדים. כמו כן מחלקים פירות, שמברכים עליהם לעילוי נשמת נפטרים. מי שמת עליו שאר-בשר במשך השנה, משתדל להשיג פרי חדש, כדי שיברכו עליו "שהחיינו".
4. עליית "עשרת הדיברות" נמכרת במכירה פומבית בשבת שלפני החג. זוכה בה המרבה במחיר. אחר התפילה הולכים המתפללים לביתו, אוכלים עמו את הסעודה שמביא כל אחד מביתו - ומאחלים לו חג מבורך ושיזכה למצוות.
תוניסיה
1. ליל שבועות הוא ליל שימורים ("מביתה", בפי יהודי העדה). בבתי-הכנסת לומדים כל הלילה. רבים נודרים לערוך את הלימוד בבתיהם, בהשתתפות רבנים ותלמידי חכמים. לומדים פרקי משנה, גמרא, זוהר, ושרים פיוטים שונים - במיוחד את "בר-יוחאי". המזמינים עורכים סעודת מצווה לכבוד המשתתפים. בסיום הלימוד מתפללים שחרית, ואחר כך ניגשים כל המשתתפים לבית-הכנסת, לקריאת התורה.
2. בארוחת הבוקר נוהגים לאכול מאכלי חלב (הכנת מאכלי גבינה וחמאה היא דבר נדיר מאד אצל יהודי תוניס). בכמה קהילות אוכלים מצה אחת הנשמרת מימי הפסח. אחרי ארוחת הצהריים מתאספים בני המשפחה לקריאת מגילת רות, והאזהרות של רבי יצחק בן ראובן על תרי"ג מצוות. בהמשך נערכת בבית-הכנסת קריאה לאלה שלא קראו בבית. בדרך כלל נושאת תפילת מנחה אופי חגיגי, והיא מלווה בדרשה בענייני היום.
בבל
1. בליל חג השבועות מתאספים כל בני המשפחות הנכבדות בבתי ראשי המשפחה, ויתר העם מתאספים בבתי הרבנים המפורסמים או בבתי הכנסת, ונשארים שם ערים כל הלילה, כמו בליל הושענא-רבא. קוראים קטעים ידועים מתוך התנ"ך, המדרש ואדרא רבא, כפי שמובא ב"ספר קריאי מועד" שנדפס בבגדד בשנת תר"ע (מהדורה ב' - ירושלים תשי"ח), ובמקומות אחרים. כנס זה נקרא בשם "משמרה". כל "משמרה" איננה פחותה ממניין גברים, לשם אמירת "קדיש". מי שמת קרובו באותה שנה (או בשנים קודמות), עושה "משמרה" לעילוי נשמת הנפטר.
ה"משמרות" בבתי הרבנים מלוות דרשות, קושיות ותירוצים, וחידודי רעיונות מן הטקסט הנקרא. מידי פעם מכבדים את המסובים בקפה, תה ו"מגלי". באמצע הלילה, בין גמר קריאת התנ"ך והמדרש לקריאת האדרא-רבא, עורכים הפסקה קצרה, ומכבדים את האורחים במיני פירות וירקות. להפסקה זו קוראים "זמן הברכות".
סדר הקריאה ב"משמרה" הוא לפי התור. כל אחד קורא קטע מתוך הספר "קריאי מועד". מקום בולט תופסת ערנותם של הילדים בלילה זה. הם אוהבים מאד להתחרות ביניהם הן על טיב קריאתם, והן על מספר הקטעים שיפלו בגורלם. כמה ילדים משנים את מקומם עשרת מונים, כדי שיעלה בידיהם לקרוא קטעים נוספים. בבתי החכמים מתכוננים הילדים לשאול שאלות ואף לענות על שאלות שיישאלו.
ליד חדר האנשים מתאספות גם הנשים, אף הן ערות כל הלילה ומאזינות לקריאת הגברים. נשים היודעות לקרוא - קוראות במקומן, יחד עם הגברים.
החסידים נזהרים מאוד שלא להתנמנם עד עלות השחר. הטבק הריחני (ובלשונם: "תתן") והסיגריות מסייעים לכך. לפעמים נמצאים ילדים "גיבורים" המחזיקים מעמד עד אור הבוקר.
בתום הלימוד ב"משמרה", עם עלות השחר, מתפללים "תפילת ותיקין", ומיד עם סיומה ממהרים הביתה ושוכבים לישון. היום נהפך ללילה והלילה ליום. בחג זה אין ביקורים הדדיים.
2. אחר שינה של כמה שעות מגיע זמן אכילת הלביבות. כל אחד מחכה במשך השנה ל"לביבות של שבועות", הנקראות "כאהי" - עוגה עגולה עשויה בצק דק מקופל לכמה קיפולים, כשבין קיפול לקיפול משוחה חמאה. מטגנים אותה בחמאה במחבת, טובלים ב"סילאן" (דבש תמרים) או בסוכר, ואוכלים אותה בשעה שהעיניים עדיין לא שבעו שינה.
3. בליל יום טוב שני של גלויות של חג השבועות, שכמובן היו מקיימים בבבל, אין נוהגים להיות ערים בלילה. רק החסידים שבעם היו קוראים כמה פרשיות מהתנ"ך ותרי"ג מצוות.
4. קידוש ליל יום-טוב ראשון צריך להיות ב"לילה ודאי", כלומר אחר צאת הכוכבים, שנאמר: "שבע שבתות תמימות תהיינה"; אבל בליל שני אין צריך "לילה ודאי", ואפשר לקדש מבעוד יום. הרב יוסף חיים התיר לעשות כך בבגדד ובבצרה בגלל החום הגדול השורר במקומות אלה בלילות הקיץ, ואין כאן משום חשש של "מכין מיום ראשון ליום שני".
5. בקריאת התורה, לפני עליית עשרת הדיברות, מפייטים בבית-הכנסת את הפיוט "יום יום אודה לאל אשר בחר בנו" - סימן: יצחק.
6. רבים נוהגים לקרוא במשך היום את מגילת רות ואת ה"אזהרות" על תרי"ג מצוות בנעימה מיוחדת.
7. בבבל היו נוהגים להשתטח ביום חג השבועות על קברי הקדושים, כגון יחזקאל הנביא הקבור בכפר כפיל; עזרא הסופר הקבור ליד העיר בצרה; יהושע כהן גדול ושיך יצחק גאון הקבורים בבגדד; חנניה, מישאל ועזריה - הקבורים בכרכוך, ואחרים. משום כך נקרא חג זה בפיהם בשם "עיד אל-זיארה", כלומר "חג הביקור".
לוב
1. בבוקר שבועות נוהגים להביא עלים קטנטנים של שיח בעל קוצים (רמז לסנה שעליו נתגלה כבוד ה' למשה רבנו במדבר), ונותנים לכל ילד שבעה עלים כאלה, אותם הוא בולע עם מים הנשאבים מבאר מים חיים (בארות כאלה היו מצויות בכל בית) - סגולה ללמוד תורה.
2. התורה נמשלה למים, ומכיוון שכך נהגו בחג השבועות לשפוך מים זה על זה. ילדים וילדות מצטיידים בכלים שונים, ממלאים אותם מים מהבארות ומהברזים - ושופכים על כל עובר ושב, ולא נמצא אדם שהקפיד על זה. מנהג קדמון הוא ואין מערערין עליו.
3. אחר הצהריים מתאספים בבתי-הכנסת ובהרבה בתים פרטיים וקוראים ספר משלי, מגילת רות והאזהרות על תרי"ג המצוות של המשורר רבנו יצחק בר ראובן. הנאספים קוראים לפי התור בית-בית משיר זה, ובהגיע התור לקרוא את הבית המתחיל "בסימנא טבא ובמזלא יאה" - עומד אחד מהנוכחים ושופך על הקורא כד מלא מים. לא רק ש"הנרטב" אינו מקפיד על זה, אלא שרבים מתחרים ביניהם לזכות בקריאת בית זה. את הלימוד מסיימים בקריאת "עשרת הדיברות" בתרגומו של ר' סעדיה גאון.
בכמה מקומות היו באים גם נכבדים ערבים לשמוע את קריאת "עשרת הדיברות", והיו מקשיבים בתשומת לב וביראת-קודש.
4. לכבוד החג נוהגות האמהות להכין לילדיהן כעכים בצורות שונות: סולם (זכר לעליית משה להר סיני), שני לוחות הברית ועוד. לכל ילד - סידרה שלמה שלו.
חב"ד
1. בליל החג ערים כל הלילה ועוסקים באמירת "תיקון ליל שבועות". לפנות בוקר נלמד בציבור "מאמר" חסידות.
2. הארוחה החלבית היא אחרי תפילות הבוקר, ואילו בצהריים אוכלים בשר.
חסידים
1. הפיוטים "ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד" ו"עליונים ששו ותחתונים עלזו בקבלת יום זה עשרת הדברים" וכו' - מהוות שירה מרכזית ביממה של חג השבועות בין החסידים. לפני התפילה, אחרי התפילה, באמצע הלילה, לפנות בוקר, אחר הצהריים ולפנות ערב - בכל הזדמנות שרים שירים אלה ואחרים, ולעתים תוך כדי ריקוד.
2. במשך הלילה אומרים "תיקון ליל שבועות".
3. הפיוט "אקדמות מילין" נאמר לפני קריאת התורה בהתלהבות רבה.
4. אחרי תפילות הבוקר אוכלים ארוחת חלב, ואחרי הפסקה - סעודה בשרית.
5. ה"שולחנות" של האדמו"רים גדושים בחג השבועות חסידים הבאים אף ממרחקים גדולים. במיוחד מפורסם הדוחק בשולחנו של האדמו"ר מגור בירושלים, שיום השנה לפטירת אביו חל בחג השבועות, והמוני חסידיו עולים אליו לרגל לציין את היום הזה.
מרוקו
1. בליל שבועות לומדים תורה כל הלילה כבהושענא-רבא (ראה לעיל). בתפילת שחרית, בעת הוצאת ספר-תורה, קוראים שליח הציבור והקהל את "הכתובה" בין הקב"ה וכנסת-ישראל (מיוחס לרבי ישראל נג'ארא), במנגינת הכתובה של חתן וכלה.
2. רבים נוהגים לשמור מצות אחדות מפסח, לפורר אותן בתוך חלב עם דבש, ולטעום מזה לפני הסעודה מיד לאחר התפילה.
3. אחרי הצהריים אומרים שני מיני אזהרות, "גדולות וקטנות". הן נקראות כך על פי גודל בתיהן, הכתובים בצורה שירית ובחרוזים. האזהרות הגדולות נכתבו בידי המשורר הגאון רבנו יצחק בן ראובן זצ"ל - ואילו הקטנות של רשב"ג, נקראות רק אצל עדות מעטות, ביניהן יהודי מרוקו.
את האזהרות קוראים בבית-הכנסת, ולפעמים גם בבתים פרטיים, במנגינה יפה. כל אחד, בזה אחר זה, קורא את "הבית" המגיע לו לפי התור, ואת השורה האחרונה של כל בית מסיימים ביחד. גם כאן, מי שיוצא לו לקרוא את הבית האחרון - זוכה למנה הגונה של מים קרים, וגם שאר הקהל, ובפרט הילדים, זוכים להזיית מים חיים עליהם, שכן התורה נמשלה למים.
4. אחר האזהרות קוראים מגילת רות. בבתי כנסת רבים נוהגים עד היום לתרגם את מגילת רות פסוק-פסוק לשפה המדוברת.
5. בפרשת "נשא" נוהגים לשנות את החלוקה של העליות, שלא כפי החלוקה שבחומש. בעליית הכהן קוראים מתחילת הפרשה עד "זה קורבן נחשון בן-עמינדב", בעליית לוי קוראים "ביום השני", שלישי - "ביום השלישי" וכן הלאה. שביעי קורא מ"ביום השביעי", עד סוף הפרשה.
ג'רבה
1. לפני עליית עשרת הדיברות שרים את הפזמון "יום מעמד סיני" בנעימה מיוחדת. אחר כך אומרים את הקטע "מי האמין לשמועתנו, וזרוע ה' על-מי נגלתה". כך עושים גם בעת קריאת "עשרת הדיברות" בשבת "יתרו" ובשבת "ואתחנן". בעת הקריאה עומדים השומעים על רגליהם. עלייה זו נמכרת בחג השבועות בכסף רב.
2. בשני ימי חג השבועות (יום טוב שני - בגלות) נוהגים לקרוא ספר "משלי", "אזהרות" ומגילת רות. מחלקים כל ספר לשניים: ביום הראשון קוראים את מחצית ספר משלי, מחצית האזהרות לר' יצחק בר ראובן, מחצית האזהרות לר' שלמה אבן גבירול, ואת מחצית מגילת רות. ביום השני משלימים את המחצית השנייה של כולם. במחצית הראשונה של האזהרות קוראים על מצוות "עשה", ובשנייה - על "לא תעשה". יש בתי-כנסת שבהם קוראים "עשרת הדיברות" בתרגום מורחב מאוד, הכולל דברי חז"ל רבים. תרגום זה נאמר בנעימה מיוחדת על ידי יחידי סגולה, בעלי קול ערב.
3. באסרו חג של שבועות (בלבד) חלים איסורי מלאכה של ימי חול המועד, כולל איסור נטילת הזקן (גם אם חל ביום שישי), וזאת משום שבחג זה אין ימי חול המועד כמו בפסח ובסוכות, וכשעלו לרגל, כשבית המקדש היה קיים, לא יכלו להקריב את נדריהם ונדבותיהם אלא בצאת החג, כלומר באסרו חג, כבפסח ובסוכות, שבהם עשו זאת בחול המועד, שכן נדרים ונדבות אינם מחובת היום.
פרס (איראן)
1. היהודי הפרסי קורא לחג השבועות בשם "מודה גול" (שיבוש מ"מועד-גול", כלומר: חג הפרחים, משום שביום זה מקשטים את השולחנות בפרחים ריחניים). לסעודת החג מכינים דייסות מתוקות, כמו "חלווא-כורמא" - דייסת תמרים עשויה מסולת, תמרים, שמן וסוכר, או "חלואב ברנג'" - דייסת אורז העשויה מאורז טחון, שמן, מים, סוכר ומיני תבלין.
2. כאשר בעל הבית שב מבית הכנסת, הוא מברך את אשתו בברכת: "צד סאל באין סאלאי כ'וב ברסי" (תזכי למאה שנים טובות כאלו). והיא עונה: "שומא הם צד סאל באין סאלאי כוב ברסיד" (גם אתם, תזכו למאה שנים טובות כאלו). לאחר הקידוש מברכים על פירות העונה המוצגים על השולחן, ולפני הגשת סעודת החג משמיע ראש המשפחה שירה ופיוט.
3. לאחר הסעודה הולך בעל הבית עם בניו הגדולים אל ה"ישיבה", שנערכת אצל מי שמת עליו אחד מבני המשפחה, בייחוד אב או אם, או לבית-הכנסת. הלילה הזה מוקדש כולו ללימוד המובא בספר "קריאי מועד", ואשר כולל תחילה וסוף של כל פרשה וכל ספר מספרי נביאים וכתובים. את מגילת רות קוראים בשלמותה. אחד ה"מולאים" מתחיל בקריאה, ואחריו קוראים יתר הנוכחים לפי התור, פרק-פרק. אחרי קריאת התנ"ך קוראים ראשי פרקים מכל שישה סדרי המשנה, אדרא רבא וזוטא, ומסיימים בקריאת תהילים.
בין קריאת כל ספר וספר שבתהילים מגישים פירות ושיכר לברכה, לעילוי נשמת הנפטר. ככלות כל הברכות קם ה"מולא" על רגליו ואתו המסובים, והוא אומר "השכבה" לעילוי נשמת הנפטר. לפני ההשכבה אומרים קדיש. לאחר סיום ה"ישיבה" מזדרז הקהל ללכת לבית-הכנסת, לתפילות החג. אין נעימה מיוחדת לתפילה זו, מלבד ל"כתובות" ול"אזהרות".
- עוד מנהגים - באתר "דעת"
של מכללת הרצוג
לפנייה לכתב/ת 
