הצוללות האיראניות: זירת עימות חדשה עם ישראל

איראן לא מבזבזת זמן. גל ההתקוממויות בעולם הערבי מספק לה שלל הזדמנויות אסטרטגיות וטקטיות לבסס ולהרחיב את מעמדה כמעצמה הגמונית אזורית והמשטר בטהרן ממהר לנצלן. ההודעה המתגרה על העברת הצוללות לים האדום היא הביטוי האחרון לסדרת מהלכים.

כבר בפברואר השנה, אחרי הפלת שליטי מצרים וטוניס, יזמה איראן שני צעדים. הראשון - עידוד מהיר והסתה של המתקוממים השיעים בבחריין, בסעודיה ובמדינות המפרץ האחרות במטרה לערער את המשטרים הסונים העיקריים המתנגדים לה במפרץ, ואולי אף להפילם. בכך גם ביקשה טהרן ליצור לעצמה יכולת לאיים על מקורות הנפט של המערב ועל נתיבי אספקתו ולכרסם בנוכחות הצבאית, הימית והיבשתית, של ארה"ב באזור.

המהלך השני היה אסטרטגי, בעל ממדים היסטוריים, שתכליתו להרחיב את הפרישה הימית-צבאית שלה לעבר מפרץ עדן, הים האדום ומשם, דרך תעלת סואץ, לאגן המזרחי של הים התיכון. למהלך זה שהחל בפברואר השנה וצובר כעת תאוצה, עלולות להיות משמעויות חמורות מנקודת ראות ביטחונית ישראלית. נוכחות קבועה של ספינות מלחימה וצוללות איראניות במפרץ עדן ובים האדום מעניקה לטהרן יכולת לעקוב מודיעינית אחרי תנועת כלי שיט של חיל הים ופעילות אחרת שמקיימת על פי דיווחים בחו"ל ישראל, בנתיבי שיט אלה ובאגן המזרחי של הים התיכון.

צוללות איראניות מתקרבות לאזורנו (צילום ארכיון: AFP)

לפי פרסומים זרים מדובר בפעילות ישראלית שתכליתה העיקרית היא לסכל הברחות של נשק איראני לחמאס בעזה. המטענים המיועדים לרצועה יוצאים מנמלים באיראן, עוברים דרך תימן, משם לחופי הים האדום של סודן ומשם בדרך היבשה למצרים ולסיני. נתיב הברחה אחר, באמצעות אוניות סוחר תמימות כביכול, עובר ישירות בים האדום, דרך תעלת סואץ לנמל פורט סעיד שבמצרים. שם נפרק המטען ומועמס על ספינות סוחר אחרות המשייטות לסוריה, או שהוא מועבר לסיני בדרך היבשה ושם, דרך המנהרות, לרצועת עזה.

בדרך לעימות ישיר?

חיל הים וצה"ל מקיימים מאמץ מודיעיני ומבצעי קבוע כדי לסכל פעילות זו, כולל – לפי פירסומים זרים – הטבעת ספינות איראניות במפרץ עדן ובים האדום, פגיעה בשיירות העושות דרכן בסודן לעבר מצרים, ותפיסת אוניות סוחר בים התיכון שיש מידע עליהן על העברת נשק לסוריה או לחמאס. נוכחות ספינות מלחמה וצוללות איראניות בים האדום מאפשרת למשמרות המהפיכה לקיים מעקב מודיעיני צמוד אחרי הפעילות הישראלית ולאבטח את משלוחי הנשק המוברחים, אם באמצעות התרעה לספינות נושאות הנשק ולמבריחים ביבשה ואולי, בעתיד, גם באמצעות עימות ישיר עם חיל הים הישראלי.

אמצעי לחימה שהשייטת חשפה על הספינה ויקטוריה (צילום: צפריר אביוב)

בהקשר זה מדאיג במיוחד הפרסום מלפני יומיים כי האיראנים שלחו את מה שהם מכנים, "הצי ה-14" שלהם הכולל ספינת טילים, משחתת,

 ושתי צוללות לשייט בים האדום. מהלך זה שכבר התבצע פותח בפני האיראנים אפשרות חדשה להבריח מטעני נשק לרצועה. האיראנים יכולים לדלג על נתיבי ההברחה ושיטות ההברחה המסובכים ולהנחית, באמצעות ספינות וצוללות הצי, בקלות יחסית, את מטעני נשק המיועדים לעזה ישירות באחד החופים המערביים של חצי האי סיני.

מצרים איבדה לאחרונה את מרבית השליטה האזרחית והביטחונית שהייתה לה בסיני, ואם יבחרו האיראנים לנקוט בשיטה זו לא יהיה מי שיפריע להם להנחית בלילה חשוך את מטעני הנשק - אולי גם פעילי טרור - באחד המעגנים של הבדואים בסיני. משם כבר יעבירו אותם דרך מנהרות רפיח לעזה.

מאבדים נכסים אצל אסד

אך זה לא הכל. לפי פירסומים זרים שולחת ישראל כלי שיט שונים, כולל צוללות, לשייט סמוך לחופי איראן כדי לעקוב מודיעינית אחרי תוכנית הגרעין והטילים האיראנית וכדי להתכונן לעימות אפשרי. לפי אותם פרסומים מצוידות הצוללות הישראליות החדישות בטילי שיוט המסוגלים לשאת ראשי קרב גרעיניים. אם יש אמת בפירסומים אלה, עשויה נוכחות ספינות וצוללות הצי האיראני בים האדום לאפשר לאיראן לעקוב, ובמקרה שיחליטו – גם לשבש פעילות ישראלית זו.

אבל איראן אינה מסתפקת בפעילות במפרץ עדן ובים האדום. הנוכחות הימית הצבאית שהיא מבקשת לבסס כעת באגן המזרחי של הים התיכון, באמצעות מעבר ספינות הצי שלה בתעלת סואץ, חשובה מבחינתה לא פחות, אולי אף יותר. טהרן זקוקה לנוכחות זו כדי להפגין קבל עמה ועמי ערב כי היא מעצמה אזורית שיש לה יכולת לפעול גם הרחק מגבולותיה וחופיה; היא גם רומזת בכך לבעלי בריתה, סוריה חיזבאללה וחמאס, כי אם יהיה צורך יש באפשרותה להגדיל נוכחות זו ולסייע להם צבאית בשעת הצורך.

צוללת ישראלית. "נמצאות סמוך לחופי איראן" (צילום: AFP) 

אך הצורך הדחוף של איראן בנוכחות ימית באגן הים התיכון נוצר לאחרונה עקב ההתקוממות בסוריה, המאיימת להפיל את משטרו של בשאר אסד. אם וכאשר זה יקרה צפויה איראן לאבד כמה נכסים חשובים:

• החל בבסיסי המודיעין שיש לה בסוריה, שבאמצעותם היא עוקבת אחרי הנעשה בישראל ומסייעת במידע ובהתרעות לחיזבאללה;
• עבור לכבישים ובדרכים המקשרים את סוריה עם לבנון, המאפשרים לאנשי משמרות המהפיכה האיראניים להגיע לסוריה בדרך האוויר ומשם לנוע במהירות ובביטחון ללבנון וממנה. המעברים מסוריה ללבנון מאפשרים גם לאיראן להגיש סיוע לוגיסטי מהיר לחיזבאללה בשעת הצורך;
• וכלה בסיוע ובקשר עם החמאס והג'יהאד האיסלאמי שמפקדותיהם הראשיות נמצאות בדמשק ודרכן מתנהל הקשר העיקרי עם איראן.
  

לכל אלה צריכים האיראנים למצוא תחליף למקרה שהמשטר העלאווי ייפול. חמנאי ואחמדינג'אד יודעים שהסונים הסורים יפנו להם כתף קרה אם לא עוינת, וכך גם גורמים אחרים העשויים לתפוש את מקומו של המשטר הקיים בסוריה. נוכחות ימית וקשרים טובים עם מצרים עשויים לתת לטהרן מענה טוב אף כי חלקי לכל היתרונות שמעניק להם הקשר עם סוריה.

זה לא הסוף

האיראנים כדרכם פועלים בנחישות אך בזהירות, צעד אחר צעד. את הנוכחות במפרץ עדן הם החלו עוד בשנה שעברה במסווה של השתתפות ספינות מלחמה שלהם בפעילות הימית הבינלאומית נגד הפיראטים הסומלים. אבל את הקפיצה הגדולה קדימה הם ביצעו בפברואר - כאשר ביקשו רשות משלטונות מצרים להעביר בתעלת סואץ שתי ספינות צי שלהם, ספינה לוגיסטית וספינת טילים.

האמתלה הייתה "שיט ידידות ושלום" לסוריה. המועצה הצבאית המצרית העליונה, המומה מהאירועים בכיכר תחריר ונפילת מובארק, רצתה להוכיח כי מדיניותה שונה מזו של השלטון הקודם שיחסיו עם איראן היו עוינים בעליל מאז מהפכת חומייני ונפילת השאה ב-1979.

 המטכ"ל המצרי גם חשש מתגובה של האחים המוסלמים המצרים, הרואים באיראן בעל ברית פוטנציאלי, ולכן נתנו את האישור.

אחר כך באו גישושי התקרבות בין שתי המדינות שלא התקדמו כמצופה, בעיקר בגלל התנגדות אמריקנית. אבל עצם קיום המגעים הפיח ביטחון באיראנים, וכתוצאה מכך החליטו לשלוח את הצי ה-14 לשייט בים האדום מול חופי סודן ומצרים. מן הסתם זה לא הסוף. אפשר לצפות בעתיד הקרוב לנסיונות נוספים של האיראנים להעביר ספינות צי שלהם בתעלת סואץ ואולי אף לצבירת כוח ימי איראני גדול יותר בים האדום ובחופי הים התיכון. מי שמסוגל לעצור מגמה זו הם האמריקנים, אם יפעילו בנחישות את השפעתם על בכירי המועצה הצבאית העליונה במצרים.

Read this article in English