פרשת השבוע: אמונה באל תורמת לצמיחה במשק

בפרשת "בהעלותך" מסופר על התלונות של בני ישראל נגד משה, ודרישותיהם להטבות שונות שהם הורגלו לקבל בחינם במצרים. התלונות של בני ישראל אינן שונות בהרבה מהמצב היום: אנשים שהורגלו לקבל הטבות מהממשלה, מתקשים להיפרד מאותן הטבות. כאשר הממשלה מודיעה על ביטול ההטבות לסקטור מסוים, מיד מתחילות שביתות ונשכרים לוביסטים כדי לבטל את רוע הגזרה.

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו  
  

התלונות של בני ישראל

בני ישראל מפגינים נגד משה ודורשים הטבות שונות. בפרשה נאמר כך: "...וישובו ויבכו, גם בני ישראל, ויאמרו, מי יאכילנו בשר. זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצריים, חינם; את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים". (במדבר יא, ד-ה).

משה מיואש מהדרישות של בני ישראל ומדמה את מצבו לאבא שצריך לדאוג כל הזמן לתינוק שלו: "...כי-תאמר אליי שאהו בחיקך, כאשר יישא האומן את-היונק, על האדמה, אשר נשבעת לאבותיו" (במדבר יא, יב). הדימוי של אב המטפל בילדיו מתאים לתיאור "מדינת הרווחה" שבה הממשלה מספקת את כל מחסורם של האזרחים מלידה ועד קבורה.

בתלונות של בני ישראל למשה יש ביטוי לחוסר אמון באלוהים. נראה כי אנשים שאינם מאמינים באלוהים מפתחים תלות במנהיגים ובממשלות, ומצפים מהם שידאגו לכל מחסורם. כך היה עם בני ישראל במדבר אשר ציפו ממשה שידאג להם לכל מחסורם. כך היה גם ברוסיה, מדינה עם שיעור האתיאיסטיים הגדול ביותר והמעורבות הגדולה ביותר של הממשלה בכלכלה. כך הוא גם כיום במדינות רבות אחרות, בהתאם למחקרים כלכליים כמתואר להלן.

בין דת לכלכלה

התיאוריה הכלכלית דנה ביחס שבין דת לכלכלה. הכלכלן והפילוסוף מקס ובר קובע בספרו "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" (1930), כי קיימת זיקה בין דת לצמיחה כלכלית.

חוקרים שונים ניסו בשנים האחרונות להוכיח את הקשר בין דת לצמיחה באמצעות מחקר אמפירי. כך נעשה במחקר של צמד הכלכלנים רוברט בארו ורייצ'ל מקלירי אשר בחן את הקשר שבין דת לצמיחה כלכלית. מהמחקר שלהם עולה כי ככל שהאמונה באלוהים חזקה יותר, כך הצמיחה הכלכלית מהירה יותר. מהמחקר עולה עוד, כי אם המדינה מעורבת בתחום שירותי הדת, כפי שקורה בישראל, הרי שהצמיחה נפגעת.

מחקר נוסף פורסם על ידי פרופ' אהרון קיי מאוניברסיטת דיוק ועוד חוקרים נוספים. אחד הדברים המעניינים במחקר שלהם הוא הקביעה כי לאנשים יש באופן טבעי נטייה לפתח תלות או באלוהים או בממשלה. נטייה זאת נובעת מצורך פסיכולוגי בתבניות של סדר כלכלי וחברתי.

אלוהים והשוק החופשי

מהאמור עולה כי קיימת תחלופה מסוימת בין אמונה באלוהים לאמונה בממשלה. אנשים שמאמינים באלוהים מתנהגים מתוך תחושה שיש סדר בעולם (זה לא רלוונטי אם יש באמת סדר כזה), במובן זה שדברים אינם קורים במקרה אלא מתוך כוונה וסדר. אותם אנשים מאמינים כי אלוהים יטיב עימם, וקרוב לוודאי כי הם יתמכו בעקרונות החופש הכלכלי.

מאידך, אתיאיסטים, אשר גם להם יש צורך פנימי בתבניות של סדר ומשמעות, מאמינים שהממשלה היא זו שמשליטה את הסדר. הם, בניגוד למאמינים באלוהים, מנהלים את חייהם תחת ההנחה כי בכוחה של הממשלה להיטיב עימם וככל הנראה יתמכו במעורבות המדינה בכלכלה.

אדגיש כי ההבחנה האמורה אינה בין דתיים לחילונים אלא בין מאמינים לאתיאיסטים, שכן חילונים רבים מאמינים באלוהים. בהתאם למחקר שנערך לפני מספר שנים על ידי פרופ' אפרים יער מאוניברסיטת תל אביב, 41% מהמגדירים עצמם כחילונים, מאמינים באלוהים.

אציין עוד כי המחקרים האמורים אינם דנים בשאלה מהו אלוהים, או מה אנשים מתכוונים כשהם משתמשים בביטוי אלוהים. במחקרים העוסקים בזיקה שבין אלוהים לצמיחה כלכלית, יש לפתוח את הדיון בהנחות יסוד ביחס למשמעות המונח אלוהים.

לדעתי, ניתן להגדיר את המונח "אלוהים" כביטוי לתבניות של סדר ומשמעות הטבועים בעולם. ניתן לכנות את ההגדרה הזאת של אלוהים, "ההגדרה הרציונאלית". הבסיס להגדרה זאת נמצא, בין היתר, בתורתו של אדם סמית, אבי הכלכלה המודרנית, אשר דיבר על סדר כלכלי וחברתי בעולם הקיים ללא יד אדם שמכוון אותו. למעשה, המונח "היד הנעלמה" של סמית הוא מטאפורה לתבניות והסדר הטבועים בעולם. אם תרצו, הביטוי "היד הנעלמה" הוא האלוהים של הקפיטליזם.

ד"ר אבי נוב הוא עורך דין המייצג לקוחות מישראל ומהעולם בתחום המיסוי ומנהל את אתר האינטרנט הישראלי לתכנוני מס בינלאומיים, כולל מאמרים וחדשות מיסוי: http://www.IsraelTaxLaw.com ניתן לפנות אליו במייל: avinov@bezeqint.net