לראות שחורות

האשה הכושית של משה

במרכז פרשת "בהעלותך" נמצא תיאור קצר של אירוע בו דיברו אהרון ומרים על אודות אשתו הכושית של משה. התיאור תמציתי, ורב בו הנסתר על הגלוי. נקרא את הגלוי בתורה, וננסה להשלים את החסר והנסתר (במדבר יב א-טו):

• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים  
  

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה'. וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם: וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם: וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה: וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ: וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת: וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ: אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ: וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף: וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם".

על אודות האישה הרכלנית והגבר שמנקה את עצמו

הפסוק הראשון מפתיע: "ותדבר מרים ואהרון במשה" – מרים דיברה? מרים ואהרון דיברו? בהמשך הסיפור זה יילך ויתבהר – מרים ואהרון דיברו, שהרי המשך השיחה הוא בלשון רבים, ועל כך נלמד גם מהבהלה של אהרון שגם הוא הולך להיענש: "ויאמר אהרון אל משה... אל נא תשת עלינו חטאת". שניהם ריכלו, ורק מרים נענשה.

רכילות היא הנאה שלא יודעת גבולות מגדריים, ולמרות זאת, ובשל העובדה שהיא נחשבת להנאה לא מוסרית, אוהבים לייחס אותה דווקא לנשים. הנטייה למקם את הרכילות בהקשר מגדרי מתחילה כבר בפרשה שלנו.

האם משה גירש את ציפורה?

מי שקרא את התורה בכל שבת בבית כנסת והגיע עד לפרשת "בהעלותך" יודע שמשה נישא עוד כשהיה במדיין לציפורה, בתו של יתרו. הוא גם מכיר את הסיפור הקצר והפלאי על הלילה בו חנו משה, ציפורה והילדים, במלון בדרכם למצרים. לאחר סיפור הגבורה של ציפורה במלון, היא נעלמת מחייו של משה, ושבה אליהם רק לרגע קט, כשאביה, יתרו, לוקח אותה והולך איתה יחד לפגוש את משה במדבר (שמות יח, א-ז):

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ: וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ ... וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ: וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה".

אם כן, ציפורה חיה בבית אביה ולא עם משה בעלה. כדי להבהיר את המצב המשפחתי של השניים, מציין המספר שציפורה מגיעה עם אביה למדבר, "אחר שילוחיה". ציפורה שולחה על-ידי משה לבית אביה, ואביה מביא אותה אל בעלה במדבר. אבל זה לא עובד.

שני פרטים קטנים-גדולים בסיפור זה מלמדים שציפורה נותרה משולחת. האחד, בפסוקים אלה מוזכרים פעמיים ילדיהם של משה וציפורה, ובשתי הפעמים הם מכונים "בניה". משה, שהוליד את הבנים בעודו בורח ממצרים, ונתן להם בעצמו את שמותיהם - שמות שמזכירים את חיי הנדודים שלו - מנוכר לא רק לאשתו, אלא גם לבניו המכונים "בניה".

רמז שני ליחסו של משה לציפורה נמצא בתיאור רגע המפגש במדבר. כל המשפחה המשולחת מגיעה עם יתרו אל משה. ומשה? הוא יוצא לקראת חותנו, נושק לחותנו, מביא אותו לאוהל ומתחיל לספר לו על מסעותיו במדבר. וציפורה? והילדים? לא הועילו כל המאמצים של יתרו, ציפורה וילדיה נותרו משולחים מחייו של משה.

"כושית" בגימטריה "יפת מראה"

מי זאת האישה הכושית? האם משה שילח את ציפורה לא כדי להתנזר אלא כדי לקחת לו אישה אחרת? ואולי, אולי האשה הכושית היא כינוי ל'ציפורה". על איזו אישה ריכלו אהרון ומרים, ומה הם אמרו עליה? הפסוקים לא מסייעים לנו בעניין זה, והמדרש ממהר למלא את החסר (מדרש תנחומא פרשת צו סימן יג):

"'הרק אך במשה דבר ה'', כלומר במשה דיבר ה' לבדו שפירש מאשתו, 'הלא גם בנו דיבר', כמו כן דיבר עמנו, ולא פירשנו מדרך ארץ. ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה? רבי נתן אומר מרים היתה בצד ציפורה, כשאמרו למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה. וכיון ששמעה ציפורה, אמרה אוי להם לנשותיהם של אלו... וכשאמרה צפורה אוי לנשותיהן של אלו - הן נזקקין לנבואה שיהו פורשין מנשותיהם, כמו שפירש בעלי הימני. ומשם ידעה מרים, והגידה לאהרן.

"כי אשה כושית לקח. "כושית" בגימטריא "יפת מראה"... מגיד שהכל מודים ביופיה, כשם שהכל דוברים בשחרותו של כושי... ועל שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא לבנו נאה כושי, כדי שלא ישלוט בו העין".

לפי מדרש זה, משה באמת גירש את ציפורה והוא עשה זאת בהנחיה אלוהית, או לפחות מתוך הבנה שכך אלוהים רוצה שהוא ינהג. משה לא ממש גירש את ציפורה, הוא חדל לקיים אתה יחסי מין (פרש ממנה) ואת האינפורמציה הזו מוסרת ציפורה בעצמה, בשיחה כאילו אגבית שהיא מקיימת עם מרים, כשהיא רואה את אלדד ומידד מתנבאים במחנה.

אגב, לפי מסורת זו, גם למרים היה בן זוג, למרות שבתורה אין רמז לכך.

והכושית? על-פי המדרש, זה כינוי לציפורה. ומדוע מכנים בתואר זה את ציפורה? כי כושית היא יפת מראה, כך קובע הדרשן, ועדיין הוא נע באי-נוחות בכסאו. הסטיגמה שהוא מכיר על כושים הפוכה, והוא רוצה לקיים אותה, ולכן "כושית" היא אולי אשה שמדברים עליה, בדיוק כמו שכולם מדברים על "כושיותו" של הכושי... ואולי קראו לציפורה היפה 'כושית' נגד עין הרע. מי אמר Black is beautiful?

Black is beautiful? פרק ב'

בעודנו מטיילים עם האישה הכושית של משה ועם הרכילויות על אודותיה, אנו נתקלים בשולי הדרך באשה כושית נוספת. בפתיחת מגילת שיר השירים מוזכרת עוד אישה שחורה (שיר השירים א, ה-ו):

"שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה: אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים

כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי".

הגברת שלפנינו לא באמת חושבת ששחורה היא נאווה, ונראה שיש לקרוא את דבריה כך: "שחורה אני, אבל נאווה", למרות צבע העור הכהה, אני יפה. והיא מוסיפה ומספרת סיפור זוועה על הימים הקשים ששינו את צבע עורה מבהיר לכהה: "בני אמי נחרו בי, שמוני נוטרה את הכרמים". אחיה, בני אמה, של אשה זו, הפקירו אותה מחוץ לבית והפכו אותה לשומרת הכרמים. מובן, שהפקרתה מחוץ לבית הותירה אותה חסרת יכולת להגן על עצמה והיא מקוננת: "כרמי שלי לא נטרתי". הנה לפנינו עוד טרגדיה של אשה כושית ששולחה מביתה.

האם זה צירוף מקרים?

שתי כושיות משולחות מהגברים שאמורים להגן עליהן, האם זה רק צירוף מקרים או שיש משהו ב"כושית" שהוא כמעט שם נרדף ל"מגורשת"? כמה גדולה הרתיעה ממי שאינו נראה כמוני, ועד היכן נסכים ללכת בשביל לא להיפגש עם השונה?

ובבית המדרש של הטוקבקים – פינת שיר

ראשית, אני מזכירה לכולם שאת הפרשה הקרובה יכתוב חברנו גבי.

בקרב חברי בית המדרש יש רבים שאוהבים לכתוב שירים ועושים זאת נפלא (מעת לעת אני מקבלת שירים, וכך אני יודעת). אני רוצה לנסות וחתום פרשות שבוע בשיר. אשמח מאוד להעלות שירים שלכם שתשלחו אליי, ויתאימו לנושא של פרשת השבוע וגם שירים כלליים על שבת (אני ב: wg@netvision.net.il)

אני פותחת פינה זו עם שיר של תמר דבדבני (ה"ניק" שלה בבית המדרש הוא "תמר") שמוקדש באהבה לנשים הכושיות של הפרשה ושל הלב.

אין לך כל סדק וסדק מלמעלה

שאין לו כמה סדקים מלמטה

(בבלי פסחים מח ע"ב)

אֵין לִּי כֹּל סֶדֶק וָסֶדֶק שֶׁאֵין לוֹ צִדּוּק מִשֶׁלּוֹ

וְצוּרַת הַפֶּצַע הַפָּעוּר הָמְיֻחֶדֶת לוֹ

וִילְלַת הַתְּהוֹם אַשֵּׁר תַחְתָּיו

שֶׁהִיא נִגּוּן שֶׁלוֹ.

אֵין לִּי כֹּל צֶדֶק וצֶדֶק שֶׁאֵין לּוֹ סְדָּקִים מִשֶׁלוֹ

וַחֲלָלִים מְיֻחָדִים שֶׁלוֹ בֵּין טוֹב לְרַע

וְזַעֲקָת הָהָר בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נֻקָּב

מִן הַדִּין שֶׁלוֹ