עבריינים, הכיפה לא מכפרת
"נאשמים ועבריינים מפוקפקים, איזה דין וחשבון נתתם לכיפה הזו שעל ראשכם? כמה הרגשתם בכובד משקלה כשלקחתם חיים מברואיו של השם? מתי מוללתם את דפיו הקדושים של ספר התהלים - לפני או אחרי שהרסתם נשמות?"
בזמן האחרון אני רואה בערוצי החדשות תמונות של חובשי כיפות באזיקים, ואל אותן כיפות אזוקות משויכות מילים איומות כמו מרמה, אונס ורצח. אודה וגם אבוש: בין רבי נחמן לביני פעורה תהום עמוקה של צדיקות. בעוד הוא דן את כל אדם לכף זכות, ומחפש טוב גם ברשעים הגמורים - אני רותחת מכעס למראית הקלות הבלתי נסבלת של הכיפה.
אתמול (יום א') נתקלתי בתופעה יותר מדי פעמים מכדי להתעלם. בערב, אחרי השכבת הילדים במיטות, צפיתי בחדשות. בכתבה הראשונה שראיתי, דיברו על עסקת הטיעון ברצח האיום של טלי עטר ותינוקה. בכתבה הזכירו הכתבת והתובעת פעמיים, שהשכנה הרוצחת לא הביעה חרטה באף שלב של החקירה, או מאז. היא לא מתחרטת, אבל יושבת לה כשספר תהלים בחיקה.
אני ודאי לא מתערבת בחשבונות שמיים, אבל היא תצטרך לסיים את הספר הזה עוד הרבה פעמים עד שדמי האם והתינוק יפסיקו לזעוק מתוך האדמה.
הקלות הבלתי נסבלת של הכיפה
בכתבה השנייה דווח על רצח האסיר המשוחרר משה אלבז. אחרי חקירה קצרה, כך נמסר, נעצר
חשוד בדקירה. לא עבר רגע מהדהודו של צירוף המילים הזה, וכבר המרקע מתמלא בפריים של החשוד, אזוק בידיו וברגליו, כאשר פניו מוסתרות, אך על ראשו נחה בגאון... כן-כן, זו שוב הכיפה.
כיביתי את הטלוויזיה והדלקתי את המחשב. בדואר האלקטרוני חיכה לי מייל מאחותי, המיועד להורים מודאגים (תפור עליי ועל אחותי). תוכנו - מידע על אתר המרכז רשימת פדופילים המסתובבים חופשי בארץ, באין מפריע. אחותי הוסיפה שארבעה מכוכביו גרים ברמת השרון, עיר מגוריי. ברור שישר לחצתי על הלינק.
שומו שמיים! מתוך הרבה יותר מידי גברים שאורבים לילדינו בגני השעשועים, היו לפחות 15 חובשי כיפות ומסולסלי פאות. איזו מצווה בדיוק עשיתם, כשתקפתם ילדים חסרי אונים?
זו לא חזרה בתשובה
די! כשאני רואה את הכיפה מונחת בקלות כזו על ראשם הזדוני של אותם נאשמים, אני רותחת. לקח לי כל כך הרבה זמן להניח כיפה על ראשו של בני בכורי. בעלי היה צריך לשחוט את מידת הגאווה, ואת הצורך הבסיסי שלו לעבור מתחת ל"רדאר העיניים הבוחנות" - כדי להניח על פדחתו את פיסת הבד, ששקלה עבורו כמו פיל.
הכיפה אמורה להשרות ענווה. תפקידה - להזכיר כי מהראש ומטה זה אני, אך מהכיפה ומעלה העולם כולו שייך לשם יתברך. קונספט יפה. אבל הכיפה גם אוטומטית מקטלגת אותנו, ולא משאירה מקום לטעות. זהו, אנחנו דתיים (ולא פשוט להודות במשפט האחרון). לקח לנו זמן רב לשים את הכיפה ולצאת מארון הקדושה הכה פרטי.
ואתם, כוכבי חדשות מפוקפקים - כמה דין וחשבון נתתם לכיפה הזו שעל ראשכם? כמה הרגשתם בכובד משקלה, כשלקחתם חיים מברואיו של השם? מתי מוללתם את דפיו הקדושים של ספר התהלים - לפני או אחרי שהרסתם נשמות? מתי בדיוק הספקתם לעשות תשובה כה עזה, עד שהעזתם להיכנס תחת כנפיו של השם קבל עם וכיפה?
אותם המדים, לא אותה הקבוצה
הדם רותח מהקלות שבה אותם עבריינים רותמים את שמו של הקדוש-ברוך הוא לאינטרס
שלהם. הכיפה שלהם מביישת את כיסוי הראש שלי ואת הציציות של בניי, כמו רומזת שאם אנחנו לובשים את אותם המדים, אנחנו שייכים לאותה הקבוצה. ובכן, ממש לא!
אז תעשו לי טובה, עבריינים: עד שלא תעשו תשובה ותפסיקו להחריב את קהילותינו בארס שלכם, תורידו את הכיפה מהראש. זה לא אביזר אופנתי, זוהי דרך חיים. זו התחייבות, שהפרתם במעשי הזדון שלכם.
לפנייה לכתב/ת 
