שוויון: במקום להכליל וליילל - לקחת אחריות
אם למרות הדרישה לשוויון, הנשים סביבך מעוניינות רק בארנק שלך, אינך חייב להישאר איתן. להפך. אבל להסתובב ולהשמיץ בגללן את כ-ל הנשים לא יביא לך תועלת
על שום מה ולמה יצא קצפי על הבכיינות? על שום התגובות לטור המשותף של דוד ועינב - את מנופפת בדגל הפמיניזם רק כשנוח לך - תגובות שהדגישו שוב עד כמה גברים יכולים לרדת נמוך (ולא בדרך החביבה עלינו). טענות הגברים שחוזרות על עצמן מידי שני וחמישי בתגובות בערוץ יחסים מניחות בעיקר שנשים הן עם נצלן, הבוחר לחיות על חשבון הבעל.
בואו לדבר על שוויון ועל פמיניזם גם בפייסבוק של ערוץ יחסים
האם אני מתכחשת לעצם קיומן של נשים כאלה? לא. בדיוק כמו שאני מכירה בכך שיש לא מעט גברים שחיים על חשבון נשותיהם בלי לנקוף אצבע לפרנסת הבית. קצפי יוצא על שני דברים: על ההכללה הגסה לפיה כ-ל הנשים באשר הן עושות לילות כימים בתחבולות כיצד להשתלט על הונו של האומלל הראשון שישלוף טבעת - ועל היעדר לקיחת אחריות מצד הגברים על הבחירות שעשו בחיים.
מי שחושב שכל אשה באשר היא רק חולמת לשכב על הגב עם קוקטייל מטריה ביד אחד ושלט טלוויזיה ביד האחרת צודק בהחלט. באותה מידה, כמובן, כל גבר היה שמח לבלות את חייו באותה דרך בדיוק (אולי עם בירה במקום הקוקטייל). כולנו רוצים חיי בטלה, אבל רובנו לא יכולים להרשות זאת לעצמנו, לכן אנחנו עובדים. כולנו. כן, גם נשים. הבעיה היא באילו תנאים אנחנו עובדים.
גם הוא וגם היא היו נהנים מחיי בטלה כאלה (צילום: Shutterstock)
נשים, על אף היותן רוב הסטודנטיות לתואר ראשון (ובכך ישראל יוצאת דופן ביחס לעולם כולו, בו יותר גברים לומדים באוניברסיטה מנשים), בוחרות בחלק גדול מהמקרים במקצועות שמכניסים פחות כסף – מורות, עובדות סוציאליות, אחיות וכדומה. חלקן הקטן פונה למקצועות הריאליים כדוגמת מחשבים, הנדסה ופיזיקה. למה? למערכת החינוך פתרונים. הורים ומורים חוטאים לבנותיהן בכך שהם נוטים לנתבן לכיוונים "נשיים" יותר במישור הלימודי. כך נראה יותר תלמידות במגמת ספרות ותיאטרון ויותר תלמידים במגמת פיזיקה. בנוסף, מילדותן מחונכות הנשים להתנהגות "נשית" שקטה. כמי שמלמדת, אני רואה כי סטודנטים נוטים להתפרץ ולצעוק תשובות, גם אם אינן נכונות, בביטחון רב, בעוד שהסטודנטיות נוטות להרים יד בהססנות ולהמתין לתורן. ברוב המקרים הסטודנטיות מספקות את התשובה הנכונה, מאחר שחשבו עליה במקום לצעוק את הדבר הראשון שעלה לראש.
הצעקה הגברית אולי אינה מנומסת, אבל היא מהווה את הבסיס ליזמות עסקית: הנכונות לקפוץ למים ללא פחד, גם אם יתברר בדיעבד שהם קרים ועמוקים. החינוך לנשיות (לא זו של ליפסטיק ובושם, כי אם זו של התנהגות עדינה, מהוססת ושקטה) מונע מרבות מהסטודנטיות לממש את הפוטנציאל שלהן בכיתות ובשוק העבודה. הפתרון לכך אינו תלוי בהטחת עלבונות כלפי המין השני, כי אם בחינוך בבית ומחוצה לו, שיתמרץ נשים ללמוד מקצועות ריאליים. זה יקרה, זה קורה, אבל זה ייקח עוד זמן. גם רומא לא נבנתה ביום אחד.
הובהר שאם אכנס להריון ייפגע מסלול הקידום שלי
אז כך נראית האוניברסיטה: בתואר הראשון רוב נשים מוחץ, וככל שהתארים מתקדמים הרוב הנשי נעלם. בשלב זה מגיעים לשוק העבודה. חלק מהנשים בחרו במקצועות הנשיים המסורתיים, וחלק בחרו במסלול קרייריסטי – משרדי עורכי דין, חברות הייטק וכדומה. אלה ייתקלו בהפתעה לא נעימה כבר בשלב הראיונות לעבודה. לי, למשל, הובהר שאם אכנס להריון ייפגע מסלול הקידום שלי. כשהדבר נאמר לי בפעם הראשונה חשבתי שאין הוגן מזה, אבל כשראיתי את הנשים במשרד שעובדות משמונה בבוקר ועד שלוש אחה"צ ולאחר מכן מהבית בין עשר בלילה לשתיים לפנות בוקר, שיניתי את דעתי. כרווקה עבדתי כמו הגברים – יום עבודה מלא וארוך, שכלל גם ארוחת צהריים ארוכה, הפסקות סיגריה ושיחות מסדרון. אֵם עובדת אינה מרשה לעצמה כל אלה וההספק שלה שווה אם לא עולה על ההספק של עמיתיה לעבודה, אבל היא זוכה לתגמול נמוך יותר, למרות שניתן להשוות את התרומה של העובד באופן מדוויק ולתגמל לא לפי שעות, כי אם לפי עבודה.
יוצא שגם אשה שבחרה במסלול הקריירה ומבקשת לצמצם את שעות כדי שתוכל לאסוף את הילד מהגן ב-16:00 אינה נחשבת עוד כמפרנסת כי אם בעלת "משכורת מחמד". האם על האשה הזו אתם מתבכיינים? זו שקמה בבוקר, מכינה לכולם אוכל, לוקחת את הילד לגן, עובדת במשרד, מחזירה את הילד מהגן, משחקת איתו, מקלחת אותו, מאכילה אותו, משכיבה אותו לישון וחוזרת לעבוד ליד המחשב כי כבר הצטברו לה הודעות חדשות? האם זו האשה שחיה על חשבונכם? האם יש לכם פתרון אחר עבורה? עבורכם?
מכאן מגיעים לנושא השני – לקחת אחריות:
1. אם אתה שם לב שכל הנשים שמסביבך מעוניינות רק בגודל הארנק שלך, קח צעד אחורה. אינך חייב להישאר איתן. להפך. אם ההתנהגות שלהן מפריעה לך סימן שאתה זקוק למישהי טובה מהן. אבל! להסתובב ולהשמיץ את כל הנשים לא יביא לך תועלת: (א) מפני שלא כולן כאלה; (ב) מרירות אינה תכונה אטרקטיבית, והיא רק תרחיק ממך את הנשים הטובות. הפתרון הוא לבדוק בינך לבין עצמך אם אתה משדר מסר מוטעה. אם משהו בהתנהגות שלך נותן את הרושם שאין לך דבר להציע מלבד כסף. אולי כל ההתחלה שלך עם בחורות, ה"לארג'יות", מוטעית וצריכה להיות צנועה יותר. אין שום דבר רע בפגישה ראשונה על כוס קפה או כוס בירה. לא כל דייט צריך להתקיים במסעדת יוקרה.
2. אם בחרת להתחתן עם סטודנטית להוראה, או עם עובדת סוציאלית, די ליילל. ידעת יפה מאוד שאשתך מרוויחה שכר רעב, ואף אחד לא יצר מצג שווא לפיו משכורתה של אשתך תעלה מדי שנה בעשרות אחוזים. אם זה המקצוע של אשתך, יש בו יתרונות שמאפשרים לה, למשל, להימנע מהעסקת מטפלת בהיקף שעות גבוה. להתחשבן איתה על הוצאות הבית זה דבר אחד. אתם צריכים לחסוך. להתחשבן איתה מי מביא יותר כסף הביתה זה קטנוני ומגעיל, שהרי ידעת מראש שהיא לא תביא הביתה משכורות עתק.
3. אם בחרת להתחתן עם אשת קריירה שמבקשת לצמצם את משרתה ב-20 אחוז (לצאת הביתה ב-15:00 במקום ב-19:00) לאחר הלידה, חשוב טוב טוב לפני שאתה מתלונן. מה
באמת מפריע לך? אם מפריעה הירידה ברמת המחייה זה דבר אחד, ותצטרכו לראות מי מרוויח פחות ולכן עדיף שיוותר על קידומו בעבודה. אם לעומת זאת אתה מקנא מפני שיש לה שעה או שתיים עם הילדים ולך אין, הפתרון הוא לא להתחשבן איתה בכל ערב על כמה הבית נקי, האוכל טעים והילדים נקיים, כי אם לבקש שתחלקו את הימים האלה. גם אתה יכול לבקש אחת לשבוע לצאת מוקדם יותר, אבל קח את האחריות לעשות זאת. לא חוכמה ליילל על אשתך המפונקת שיוצאת בארבע אבל משלמת לעוזרת שתנקה (דבר עם אמא שלך והיא תסביר לך שאשתך לא אוכלת בונבונים מול הטלוויזיה בזמן שהעוזרת מנקה).
משמורת משותפת בידי הורים שיודעים להתנהג כבוגרים
אנחנו רוצות שוויון ומוכנות לשלם עליו. תאמינו או לא, אני איתכם בנושא המשמורת – אין ספק שנדרשת רפורמה גדולה שתחזק את טובת הילד, שהיא, לדעתי האישית, משמורת משותפת בידי זוג הורים שיודעים להתנהג כבוגרים. אני גם איתכם בעניין המזונות – בקביעת גובה מזונות יש להתחשב במשכורת האם. אבל שוויון, רבותיי, בא עם חובות. חובות שלנו לעבוד בחוץ ולהביא כסף הביתה מאחר שלא ניתן לחיות במדינה היקרה הזו ללא שתי משכורות, וחובות שלכם להשתתף באופן פעיל בגידול הילדים ובאחזקת הבית (ניקיון, בישולים, כביסה).
אז נשים וגברים – די כבר! נגבו את הדמעות וצאו לעבוד.
לפנייה לכתב/ת 
