נפלו ברשת

הבסטיונר אבי שאולי מאור יהודה נטש מזמן את עסקי החומוס, הסטוקים ומאורות משחקי הקובייה בשווקים. את השנינות המסחרית הוא לקח לזירת האינטרנט, ואת המזל בקוביות גייס לטובת אתרי ההימורים bet555 ו־betbet שהקים בשנת 2007 על השרתים של נטוויז'ן. שני האתרים העתיקו פורמט בינלאומי מנצח של אתרי הימורים בתחרויות ספורט, ותוך שנתיים עברו בהם 290 מיליון שקל במזומן. שאולי, עכשיו בתפקיד הבנקאי המבוהל בסרט הבורקס של חייו, הבין שעם כל הכבוד לחברים שלו מהשכונה, במספרים האלה הם כבר לא יכולים להגן עליו. בטח לא כששניים מארגוני הפשיעה המובילים נושפים בעורפו ודורשים ממנו את חלקם באטמוספירה הקיברנטית.

בתחילת הדרך חבר לשאולי ארגון פשע רמת־גני, אבל המשטרה לא נתנה לזה תשומת לב מבצעית. בהמשך, כשהתקבולים החלו לזרום גם לארגון של שלום דומרני - שמנוטר בקביעות בידי העלוקות המודיעיניות של היחידה למאבק בפשיעה כלכלית (יאל"כ) - הופיעו גם השוטרים. ככה הסתיימה חגיגת המיליונים בתא המעצר של יחידת־העל להב 433. שאולי הודה מיד בבעלות על האתר שבו התנהלו הימורים לא חוקיים ונקב בשמות של מהמרים וסוכנים שעבדו אצלו, תוך שסיפר על חובות בהיקפים של מיליונים כתוצאה מהתמכרותו שלו להימורים.

אימג' בנק / Getty Images

החוקרים אולי היו מרחמים על שאולי, אלמלא הפגין מניירות של עבריין מקצועי וסירב להסגיר את הבוסים שמאחורי אתר ההימורים שלו. למשל, כשנשאל מה הקשר שלו לדומרני, השיב שהוא "מכיר אותו, אנא עארף... היה לי חבר, אבי הג'ינג'י, שהיה שותף שלי ונרצח. בהלוויה ניגש אלי דומרני ואמר לי שאם אני צריך משהו אני תמיד יכול לפנות אליו. בלי אינטרס, בשביל הכבוד של הג'ינג'י, כי הוא היה חבר שלו. הייתי אצלו בבית במושב עוצם בדרום, שיחקנו שש־בש. ביקשתי ממנו אם הוא יכול לעזור לי בקשר לחוב שהייתי חייב. הוא עשה טלפון וזה עזר לי. שלום אוהב לעזור לחלשים".

חוקר: "מה נתת לדומרני בתמורה לעזרה?".

שאולי: "בחיים לא נתתי לו שום דבר. הוא עשה לי טובה, כיבד אותי".

חוקר: "מחומר החקירה עולה שאתה משלם דמי חסות לדומרני כדי שיספק לך גב מפני עבריינים".

שאולי: "שטויות במיץ עגבניות. הוא גם הזמין אותי לבת מצווה של הבת שלו, באשדוד. נתתי לו מתנה 500 דולר, גם אם הייתי רוצה לתת יותר לא היה לי. אם תביא לי הוכחה שנתתי לו כסף, אתה יכול לירוק לי בפנים".

ואכן, הוכחה לא הצליחו להשיג. לא המשטרה ולא רשות המיסים. מה שנותר לחוקרים זה הרבה חומר למחשבה על הסדר הציבורי שהשתלט על מדינת ישראל, לנוכח העובדה שבטבלאות הנהלת החשבונות של האתר נתן שאולי לסוכני הימורים מטעם דומרני את שם הקוד "נציבות מס הכנסה".

1. הקופה

חוק העונשין בישראל מגדיר משחקים אסורים, הגרלות והימורים ככאלה שבהם הזכייה תלויה בגורל ולא ביכולת. העבירה חלה על המקום שבו נערכות ההגרלות ומיוחסת גם למי שמארגנים או מנהלים אותן, ובתנאי שהעבירה או חלק ממנה בוצעו בישראל. ההיגיון שמנחה את המחוקק הוא שהתעשרות מהימורים גורמת לטפילות חברתית ומהווה סכנה לקריסה כלכלית של יחידים ושל גופים כלכליים, הן לנוכח הצורך של המהמר הכרוני למכור רכוש ולבצע עבירות כדי לממן את המשחק - כמו בפרשת הבנק למסחר - והן כתוצאה מחדירה של גורמי פשיעה לענף, בעיקר לשוק האשראי והגבייה.

משפחות גבריאלי, אברג'יל, אבוטבול ואוחנה החלו לפתח בשנת 2000 מיזמים של הימורים באינטרנט. הן צברו הון עתק, אבל גם חיסלו יריבים ופגעו באזרחים חפים מפשע. בתגובה חוקקו ממשלות ישראל שני חוקים שנועדו לסייע למאבק במשפחות: החוק למאבק בארגוני פשיעה, והחוק לאיסור הלבנת הון. ב־2006 הורתה הממשלה על הקמת צוות היגוי למאבק בפשיעה החמורה, שבראשו עומד היועץ המשפטי לממשלה וחברים בו פרקליט המדינה, מפכ"ל המשטרה, מנהל רשות המיסים ויו"ר הרשות לניירות ערך.

חלפה שנה, וחמשת הקודקודים הקימו תחתיהם את הוועדה המתמדת שתפקידה ליישם בפועל את שיתוף הפעולה הבין־מערכתי. בראש הוועדה עומד ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב יואב סגלוביץ', ומשתתפים בה ראשי אגפים ומחלקות מהפרקליטות, המשטרה, רשות המיסים, הרשות לניירות ערך, הרשות לאיסור הלבנת הון, הרשות להגבלים עסקיים ושב"ס. חברי הוועדה מכינים יחד - לראשונה בתולדות המדינה - תמונת מודיעין ארצית שמתייחסת לתופעות שמוגדרות כ"מחוללות פשיעה". לפי הוועדה, ההימורים באינטרנט נמצאים גבוה מאוד ברשימה.

השלב הבא בפירמידה שהקימה המדינה הוא מוקד המודיעין המשולב, גוף הערכה ומחקר שתומך ביעדים ובתהליכים שקבעה הוועדה המתמדת. בחדר עתיר מידע וטכנולוגיה במרתפי המטה הארצי בירושלים יושבים מיטב אנשי המקצוע מכל גופי האכיפה הנ"ל, ומעבירים למאות אנשים שמוצבים בכוחות משימה מיוחדים מודיעין ונתונים על היעדים הנבחרים מכל מערכות המידע האפשריות: ממשלתיות ופרטיות, טכנולוגיות, פיננסיות ומסחריות. כל התהליך הזה נעשה במטרה לשלב בפעולות האכיפה הרגילות של המשטרה יכולות משופרות לתקיפה כלכלית (איתור רכוש ונדל"ן, תפיסת חשבונות בנק ומזומנים, חשיפת חברות בורסאיות ועסקי קש, "קופים" וכיוצא באלה), שימוטטו את ארגוני הפשיעה וימנעו את החדירה שלהם למשק. לרוע מזלו של אבי שאולי, הג'וב הראשון של כוח המשימה המיוחד נפל עליו.

שאולי לא נותר לבד על הכוונת לזמן רב: בצנרת המשפטית מתנהלים כיום כמה תיקים שמכילים את כל סוגי העבירות שגופי האכיפה התאחדו נגדם. "על התיק של האחים רביב מרמת אפעל שמעת?", שואל אותי ד"ר מאור אבן־חן מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, ראש צוות הפרקליטים שמלווה את כוח המשימה המשולב בנושא ההימורים באינטרנט. אבן־חן מתייחס בשיחה שלנו לכמה תיקים שמעסיקים את הפרקליטות, אבל מציין כתב אישום שיוגש בקרוב לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ומפורסם כאן לראשונה, כאחד התיקים המתוחכמים והמרתקים ביותר של כוח המשימה - אף על פי שלארגוני הפשיעה המוכרים לא היתה בו דריסת רגל.

על פי כתב האישום, בין השנים 2000 ל־2009 הפעילו האחים שי ועידו רביב רשת אתרי הימורים שהיו נגישים למהמרים מישראל. לפי התיעוד שבידי הפרקליטות, מהמרים הזרימו לקופה של רשת האתרים מחזור פנטסטי של 241,305,011 דולר לפחות, עם רווח גולמי (לפני הוצאות) שהוערך בידי רואה החשבון של האחים רביב ב־60 אחוז מהמחזור, ועם רווח נקי של 10 אחוזים. לפי פרק המס בטיוטת כתב האישום, האחים רביב ביצעו בעצמם יותר מ־25 אלף עבירות של הלבנת הון, בסכום בלתי נתפס של 49,394,900 דולר.

בשנת 2000, כשהאחים הקימו את אתרי ההימורים הראשונים שלהם - internet1x2 ו־casino1x2 שהציעו הימורים על תחרויות ספורט מכל העולם, ואת itsrealpoker ו־itsrealvegas שסיפקו את משחקי המזל הרגילים - הם היו רחוקים מאוד מהמיליה של האחים גבריאלי ושות'. הם היו מה שנקרא "בני

 טובים" עם שורשים בריאים וחינוך מעולה, עם אמא שניהלה את גן הילדים השכונתי ברמת אפעל ואבא שהיה רואה חשבון ואמן שחמט מדופלם. שי, המחוספס מבין השניים, היה אז בן 32; עידו, המוח הפיננסי, היה בן 25 בלבד והתגורר עם חברתו בלונדון. שני האחים הקימו במדינת בליז שבדרום אמריקה חברה חוקית להימורים בשם Net Games, שבאמצעותה הפעילו את המיזם שלהם מתל אביב ומלונדון.

בהמשך נזקקו אתרי ההימורים לחברה מסחרית שתאפשר להם לקבל באירופה ובישראל שירותים פיננסיים, משפטיים וטכנולוגיים. לפי כתב האישום, האחים רביב הקימו באמצעות אנשים מטעמם חברה אנגלית בשם Tisona (פראפראזה על שמו של איל ההימורים הישראלי הראשון, עזרא טיסונה). השניים לא נרשמו כבעלי מניות או כבעלי תפקידים בחברה, אבל קיבלו מהדירקטוריון ייפוי כוח לניהול ענייניה. לימים שינתה החברה את שמה ל־Superb Solutions, פעילות חברת ההימורים "נטגיימז" במדינת בליז עברה אליה, והשרתים הוצבו מאז באסטוניה. אלא שבשנת 2006 החליטו בארצות הברית ובישראל להעלות הילוך במאבק נגד ההימורים המקוונים, מה שאילץ את האחים רביב ליצירתיות עוד יותר מרשימה.

2. הדילר

לפני כחמש שנים אסרו ארצות הברית וישראל על חברות האשראי לסלוק עסקאות של אתרי הימורים, מה שמנע מ"סופרב סולושנס" לקבל הימורים מבעלי כרטיסי אשראי ישראליים. הרביבים לא השלימו עם הגזירה החדשה, שאילצה אותם לשלם אחוזים ניכרים מהמחזור לחברות סליקה שכן מסכימות לעבוד עם אתרי הימורים. לפי כתב האישום, באמצעות אנשים מטעמם הם הקימו באנגליה חברה נוספת - Brentsail - שנרשמה כחברה העוסקת בסחר אלקטרוני, וגם הקימה אתר אינטרנט פיקטיבי למכירת מוצרי חשמל. מבחינת הפרקליטות מדובר במצג שווא שנועד להטעות את חברות האשראי בישראל, שסלקו ל"ברנטסייל" עשרות מיליוני שקלים בלי לדעת שמדובר בכסף המגיע מאתרי ההימורים של האחים רביב.

בפועל, כספים שהתקבלו בברנטסייל מחברות האשראי הועברו לסופרב סולושנס, שדרך חשבון הבנק שלה בגרמניה שולמו כספי זכיות למהמרים ושכר לספקי הטכנולוגיה והתוכן של האתר. אלא שלפי כתב האישום הועברו כספים מחשבון הבנק הזה גם לאנשים ולחברות שסייעו לאחים להלבין מיליוני דולרים בישראל ובהונג קונג. בין המסייעים הנ"ל נכלל גם האבא של השניים, יורם רביב, שבטיוטת כתב האישום מיוחסת לו הלבנת הון בהיקף של 800 אלף שקל.

אין ספק: משפחת רביב עשתה מכה. הכסף זרם, והאחים נכנסו לברנז'ה של הטייקונים מהרצליה פיתוח ומארסוף. פנטהאוז יוקרתי בצפון תל אביב שימש להם בסיס לחיי לילה פרועים עם יפהפיות, שמפניה וקוקאין, מה שכנראה לא הפריע להם להישאר בפוקוס: על כל המערך המורכב חלשו האחים בעצמם, תוך

 שהפעילו בישראל ובבריטניה אנשי מחשבים מבריקים, סוללה של רואי חשבון ועורכי דין ממולחים, ובנקודות הקצה סוכני אשראי וגבייה ממזרים לצד נציגי תמיכה טכנית לא תמימים.

חוקרי כוח המשימה המשולב עשו בתיק הזה עבודת נמלים של מנהלי חשבונות, במקביל לחיקורי דין ברחבי העולם. לעיתים נראה חומר החקירה כמו טבלאות מטריקס אינסופיות שמתעדות כל אחת מהפעולות שבוצעו באתרי האינטרנט ובחברות המסחריות שדרכן הפעילו את ההימורים והסוו את הכסף - מה שהופך את האינטרנט למלכודת דבש לכל עבריין, מתוחכם ככל שיהיה. מלבד זאת, חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), סנ"צ יורם נעמן ורפ"ק צחי חבקין, הצליחו לגייס ברגע האחרון עד מדינה משמעותי ביותר, שלאחר גמגום ממושך הסכים להפליל את המעסיקים שלו ולהדריך את החוקרים במבוך החשבונאי האינסופי, בתמורה לביטול האישומים נגדו כמובן. מדובר ביועץ מס ממוצא בריטי בשם משה גרפינקל, תושב רעננה, ששימש רואה החשבון הראשי של האחים רביב. חלקים מעדותו מפורסמים כאן לראשונה.

"בשנת 2004 שי רביב הסביר לי שהוא מפעיל אתר הימורים שפונה לקהל בינלאומי", סיפר גרפינקל לחוקרים על תחילת ההתקשרות. "שי ועידו לא רשומים כבעלי עניין במובן החשבונאי, (אבל) למעשה שי ועידו הפעילו את החברות (סופרב סולושנס וברנטסייל), ועידו היה מורשה חתימה בחשבון הבנק של החברות".

חוקר: "אז מי היו רשומים כבעלים?".

גרפינקל: "יש דירקטורית, שהיתה גם מורשית חתימה בדברים מהותיים כמו פתיחת חשבון בנק או הסכמים עם חברות סליקה".

חוקר: "מדובר באשת קש?".

גרפינקל: "לא יודע מה זה אשת קש. באנגליה יש חברות שמספקות שירותי ישות משפטית לפעילות עסקית של חברות, בלי שהן מעורבות בפעילות הקצה, מה גם שבאנגליה הימורים הם חוקיים".

חוקר: "ולמה צריך את השירות הזה?".

גרפינקל: "כי חברות הסליקה רוצות הסכם מול חברה אנגלית, וגם על מנת לפתוח חשבון בנק באירופה, שהרי לסופרב היו חשבונות בנק בגרמניה".

חוקר: "מדוע שי ועידו לא רשומים בחברות, אבל מנהלים את ההימורים?".

גרפינקל: "שלא תהיה זיקה חוקית משפטית בין הפעילות שלהם בפועל לבין הישות המשפטית, כלומר החברה".

חוקר: "כיצד אתה יודע שעידו ושי רביב אחראים גם להקמת אתר ברנטסייל?".

גרפינקל: "עידו היה מורשה חתימה בחשבון של האתר, והאתר היה מחובר למסד הנתונים של פעילות ההימורים והיה חלק אינטגרלי ממערך ההפקדות. ברנטסייל שימשה רק חזית מול חברות סליקה שלא עובדות מול חברות הימורים. כאשר מילאתי הסכמים מול חברות אשראי, לא הייתי מזכיר את המילה 'הימורים'''.

חוקר: "קיבלת הנחיה מפורשת משי או עידו לפעול באופן הזה?".

גרפינקל: "בהחלט כן. זאת היתה הסיבה להקמת ברנטסייל. הרי לא היה טעם להחזיק שתי חברות".

לבקשת החוקרים מיפה גרפינקל את הארצות שמהן הגיעו הלקוחות שהזרימו לאתר עשרות מיליוני דולרים. "לפחות 90 אחוז הימרו מישראל", אמר גרפינקל. "האתרים הציעו גירסאות בעברית, והיתה פעילות שיווקית מפה לאוזן על כך שמדובר באתרים מהימנים".

גרפינקל הכיר גם את אנשי המקצוע שנכללים בטיוטת כתב האישום, מסמנכ"ל הטכנולוגיות ועד האחראית על שירות הלקוחות, והיה עוד פרט סקסי שבו נזכר העד: סיפורה של בחורה צעירה בשם ורה גרישקוב, ש"שי ביקש ממני להעביר כספים לחשבון הבנק שלה. סכומים עגולים של עשר אלף דולר, עשרים אלף". בטיוטת כתב האישום נטען כי בנוסף להעברות הכספיות לגרישקוב, רביב - שנעצר בביתו עם כמה עשרות גרמים של קוקאין וחשיש - נהג לספק לה גם מריחואנה בכמויות בלתי ידועות.

עורכי הדין של האחים רביב - רונן רוזנבלום ונתי שמחוני, שמתמחים בתיקים של הלבנת הון - מסרו כי "תגובתנו תימסר מול הגורמים הרלוונטיים בפרקליטות המדינה במסגרת הליך השימוע".

3. הקלפים

"כמו שרואים בתיק רביב", אומר ד"ר אבן־חן, "העבירות הכלכליות היום מאוד מקצועיות ומתוחכמות. כוח המשימה הוקם במטרה להתגבר על התחכום הזה, והצלחת המאבק תלויה בחשיפת השילוב בין עבירות הימורים לעבירות הכלכליות. השתתפות במשחק אסור היא עבירה של עד שלוש שנים, ואי דיווח מס הוא עבירה חמורה יותר של עד חמש שנים".

אתרי ההימורים וחברות סליקה שונות מצליחים לחמוק ממנגנוני הפיקוח באמצעים שמתפתחים באינטרנט כל הזמן. הלהיט האחרון הוא כרטיסים חכמים עם ערך נקוב של אתרי הימורים בינלאומיים, שנמכרים בפיצוציות ועל ידי מפיצים פרטיים. המשטרה, שמתקשה לעמוד בקצב הפיתוחים הטכנולוגיים והפיננסיים, נקטה לאחרונה צעד מרחיק לכת: מפקד מחוז תל אביב היוצא, ניצב שחר איילון,

 הוציא לכל ספקיות האינטרנט הישראליות מכתב ובו איום להוציא להן צווי סגירה אם לא יחסמו גישה של גולשים ישראלים לשמונה אתרי הימורים בינלאומיים. בין האתרים הוזכרו מותגים בינלאומיים כמו ויקטור צ'נדלר, סטן ג'יימס ואחרים, שפועלים בהתאם לחוק בארצותיהם.

בשורה התחתונה, המשטרה החליטה להתייחס לספקיות האינטרנט כמו לבעל עסק שמאפשר קיום הימורים בשטח העסק שלו. "מתוקף סמכותי ולאחר שהונחה דעתי כי קיים יסוד סביר לחשד שהאתרים המצורפים מהווים מקום למשחקים אסורים או מקום לעריכת הגרלות", כתב איילון, "הריני מורה לחברתך לא לאפשר את הגישה לאתרים אלה בפני גולשים בישראל... לידיעתך, אי היענות להוראה זו עלול להוות עבירות של הפרת הוראה חוקית, סיוע לעריכת משחקים אסורים, סיוע להחזקת מקום משחקים אסורים".

הספקיות לא נענו עדיין להוראת המשטרה, אבל איגוד האינטרנט הישראלי לא עבר עליה לסדר היום, והגיש נגד המשטרה עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב. "משטרת ישראל הפכה את עצמה למחוקקת, למאשימה, לשופטת ומבצעת של פעולות אכיפה", נטען בעתירה. "המשטרה גייסה לשורותיה את ספקיות הגישה לאינטרנט והפכה אותן בעל כורחן לידו הארוכה של השלטון... פגיעת המשטרה בחופש המידע והביטוי ברשת האינטרנט באמצעות 'רשימות שחורות' מעוררת חשש מפני מדרון חלקלק שביטויו בהסמכת רשויות האכיפה, ובעקיפין גם חברות פרטיות, לצוות ולבצע חסימת מידע שמאן דהוא אינו חפץ ביקרו".

מעבר לעקרונות מהותיים של חופש הביטוי, נראה שההוראה החדשה בלתי אפשרית לביצוע גם מבחינה טכנית: המשטרה צירפה להוראת החסימה כתובות IP ממוספרות של האתרים, מה שמאפשר לאתרי ההימורים להוציא הוראות קבע טכנולוגיות שישנו מדי יום את המספרים בכתובות, וככה להוציא את עצמם מגדרן של הוראות החסימה.

בפרקליטות מתכוונים להגן על המשטרה בתגובתה לעתירה. "בחוק העונשין יש סעיף שמאפשר לסגור מקום המשמש להימורים", מסביר אבן־חן. "הסעיף הזה מיועד ספציפית להימורים, ולנו אין כוונה להשתמש בו כדי לסגור אתרים אחרים באינטרנט. הסירו דאגה, אנחנו לא ממציאים את הגלגל אלא מנסים ללמוד מהנעשה בעולם. בעניין הזה בחרנו ללכת לפי עקרונות האכיפה של האמריקאים, שחסמו את הגישה של אתרי ההימורים לבנקים ולחברות האשראי, ודורשים עכשיו גם מספקיות האינטרנט שלהם לחסום גישה לאתרי הימורים. הם מדווחים על הצלחה גדולה. ההבדל הוא שהספקיות שם מעדיפות לא להתעסק עם השלטונות".

בשעה שהרשויות בישראל מנסות לאמץ את החוק האמריקאי, ערן רוק מתל אביב מצא את עצמו בלב סוגיה משפטית מעניינת. רוק, צעיר ללא עבר פלילי, נעצר לאחר שהשתתף בארגון טורניר פוקר טקסס הולדם בדירת פאר בסיטי טאוור. הוא הואשם בביצוע עבירה של ארגון משחקים אסורים, והמחלוקת במשפט היתה אם מדובר במשחק מזל המבוסס על גורל או במשחק מזל המבוסס על כישורים. המדינה טענה שהקלפים מחולקים באקראי, ללא שליטה, ומכאן שמדובר בגורל; ההגנה השיבה כי לא חשוב אילו קלפים מקבל השחקן בפוקר, אלא מה הוא עושה איתם. הרי ב־80 אחוז מהמשחקים לא חושפים את הקלפים, ומכאן שמדובר במשחק מבוסס כישורים.

"בהקשר של הטקסס הולדם יש אינסוף פעולות שיכולות לשפר את מצב השחקן", מסביר הסניגור בתיק, עו"ד נפתלי לוין. "המיקום בשולחן ביחס לדילר, היכולת לערוך חישובים סטטיסטיים תחת לחץ זמן, היכולת לפענח אסטרטגיה של היריב, לבלף, להעז. כל אלה הם כישורים נטו שנדרשים לצד מרכיב המזל. היבט נוסף וייחודי לטקסס הולדם הוא שמדובר בטורניר, והזוכה הוא מי שהרוויח הכי הרבה ז'יטונים בכל המשחקים ולא מי שניצח ביותר משחקים. היכולת לנהל את בנק הז'יטונים היא תלויית כישורים מובהקת. זה לא עניין של מזל".

כך או כך, רוק נמצא אשם. בהכרעת הדין של השופטת רחל גרינברג מבית משפט השלום בתל אביב נקבע כי גם פוקר טקסס הולדם הוא משחק תלוי גורל, והנאשם נידון לשלושה חודשי מאסר על תנאי. משפטנים שקראו את הכרעת הדין מציינים כי הנימוק המרכזי בהרשעה היה חברתי ולא עובדתי־משפטי טהור. "התקשורת פירשה את ההליך כאילו מדובר בהלכה חדשה", אומר עו"ד לוין, "אבל מדובר כאן בפסיקה אחת של בית משפט שלום, שעוד עשויה להתהפך בעתיד".

4. המכורים

ההימורים הם תופעה חברתית נפוצה שרק התרחבה והתעצמה במרחב האינטרנטי, ולכל מדינה אינטרסים משלה להגביל את נגישותם. בישראל טוענים חובבי הימורים (וגם מהמרים מקצועיים ויזמים בעלי עניין) שהוצאת הימורי האינטרנט מחוץ לחוק מעודדת את ארגוני הפשיעה להעמיק את חדירתם לענף ואפילו להשחית אותו, כי אלה ממש לא מפחדים לעבור על החוק. המדינה מצידה מונעת כניסה של זכיינים מורשים שיעודדו תחרות בתחום כדי לגונן על מונופול ההימורים שלה, מפעל הפיס והטוטו - שהוסיפו להגרלות העממיות של פעם משחקי מזל טהורים באינטרנט ובכל פיצוצייה נידחת, בדיוק לפי המודל של אתרי הימורים בינלאומיים וארגוני פשיעה.

ד"ר אבן־חן חיבר את חוות הדעת המשפטית שמייצגת את מדיניות הפרקליטות בבתי המשפט, והיא מבוססת על מידע מודיעיני מסווג ביותר המתייחס בפירוט רב למארג האינטרסים של חברי קואליציות הפשע. הוא הודף בקלילות את הדרישה לתת רישיונות הימורים לחברות ציבוריות ולפרטים בנימוק שכך יוגבר הפיקוח וייגבו מיסים ממהמרים ומבעלי אתרים, כפי שנהוג במדינות רבות בעולם: "אצלנו, גם אם היו נותנים רישיונות היינו נדרשים לפעול נגד אלה שפועלים ללא רישיון", הוא אומר. "כל מדינה קובעת את הכללים שלה, ולצד צרפת ואנגליה, שם מותר להמר, בארצות הברית זה אסור. אפילו בלאס וגאס אסור להמר באינטרנט".

מדבריו של אבן־חן עולה שמדינת ישראל בסך הכל רוצה להציל את אזרחיה המכורים להימורים. "החוק ומדיניות האכיפה שלנו בסך הכל מבקשים למנוע מצב שבו אנשים ייגררו להימורים בסכומים גבוהים ויסתבכו בחובות", הוא מסביר. "אחת הבעיות הגדולות היא הקלות הבלתי נסבלת שבה ארגוני הפשע נותנים למהמרים אשראי בסכומים עצומים, בהרף עין, בשיחת טלפון, ואלה דברים שאנחנו שומעים המון בהאזנות סתר".

סיפורים לא חסרים, אומר אבן־חן. "זמר מסוים הפסיד מאות אלפי שקלים, דירה ואוטו, וחי היום מהיד לפה. בחקירה הוא בכה ואמר, 'תעזרו לי לצאת מהמצב הזה'. אישה של מהמר אחר התקשרה ואמרה לחוקרים, 'בואו קחו אותו לכלא, הוא אוכל לנו הכל'. יש נכה צה"ל שהעביר את הדירה שלו לבעלות של אתר הימורים. אנחנו מכירים אנשים שכדי לשלם חובות מכרו דירות שקיבלו בירושה, או דירות של הורים שעדיין חיים, ואפילו דירות שרכשו לילדיהם. נתקלנו באדם שגנב כסף שהוא ואשתו חסכו לחתונה של הבת שלהם. אלה לא מקרים שאנחנו מכירים מהטוטו ומהפיס".

אני מבקש ממנו לעמוד על ההבדל מנקודת המבט של המדינה; הרי הימור זה הימור. "למדינה יש אינטרס לאפשר הימורים ברמה סבירה", אומר אבן־חן, "ובאמצעות הפיס מועברים הרווחים לטובת אזרחי המדינה. מלבד זאת, ככל שיש פחות גופי הימורים הרגולציה יעילה יותר, במיוחד כשארגוני הפשיעה נשארים בחוץ. בהימורים הלא חוקיים הכסף מגיע בסוף לארגוני הפשע. אז נכון שלא תמיד יש ראיות מספיקות להגיע עד לבוסים, אבל עצם זה שקטענו את מהלך הכסף, פגענו בהכנסה של כמה מיליונים מארגון הפשע הרלוונטי".

עם כל הכבוד לנחישות האכיפה ולהסברים המלומדים, תיקי ההימורים באינטרנט תוקעים את הפרקליטות ובתי המשפט לשנים ארוכות עם עשרות אלפי מסמכים חשבונאיים, עדים סרבנים ונאשמים קשי עורף. לדוגמה, העבירות בתיק של האחים גבריאלי ומאיר אברג'יל בוצעו בשנת 2000, אבל שמיעת העדים במשפט רחוקה מלהתחיל. בבית משפט המחוזי בתל אביב ממתין לדיון תיק מרתק נוסף שיאח"ה חשפה לפני שבע שנים, ולפני שנתיים הוגש בו כתב האישום, אבל עד היום לא הגיעו אפילו לשלב ההקראה.

כוכבי המעשה שהיה, לפי כתב האישום, הם בני משפחה נורמטיבית מרמת השרון - האב יהודה טליס ואשתו רינה יחד עם שני ילדיהם הבוגרים, שיר וגיא, היום בני 30 ו־24 - שבשנת 2001 הקימו את "קווין מרי", מיזם הימורים בינלאומי באמצעות האינטרנט ושידורי הלוויין. המיזם כלל אתר הימורים ורשת מועדוני אינטרנט־קפה בישראל ובחו"ל, ונהנה ממחזור כספי של 80 מיליון שקל. מוקדי השליטה פעלו במשרדים ובדירות של ארבע חברות מסחריות (פרסום, בנייה, גז ופיננסים) שהיו בשליטת אבי המשפחה.

מפעילי "קווין מרי" שידרו צילומים של דילריות יפהפיות בעבודה, ואלה נקלטו באמצעות צלחות לוויין בכל מועדוני האינטרנט של הרשת. לקוחות שרכשו נקודות קרדיט להימורים במחשבי המועדון ראו בפלזמות שעל הקיר כיצד

 מסובבת הדילרית את הרולטה ומכריזה על השלמת ההימורים, במה שהוצג כשידור ישיר מבית קזינו מפואר באחת מבירות אירופה. בפועל צולמו הדילריות בדירת מסתור של הרשת ברחוב דיזנגוף בתל אביב, שרק בני המשפחה ידעו על הנעשה בה. ההטעיה נועדה כמובן בשביל לחמוק מעיני המשטרה, וגם כדי לספק לשחקנים את תחושת הריגוש של שהות בקזינו - תחושה שאסורה על פי החוק בישראל. לפי כתב האישום, בקומה השנייה של דירת המסתור התרחש נדבך סודי נוסף: שם שלטו האם וילדיה באמצעים טכניים בתוצאות ההגרלה, ובהתאם להימורים שהתקבלו במועדוני הקצה קבעו היכן בדיוק יעצור הכדור הזוכה ברולטה של הדילרית המזויפת.

"מדובר באחד מתיקי הדגל בנושא הימורים ברשת בישראל, ועימו שאלות משפטיות מורכבות הן בנושא עבירות ההימורים והן בשילובן עם עבירות על חוק איסור הלבנת הון ועבירות מס", מוסר עו"ד אורי גולדמן ממשרד גולדמן ושות', שמתמחה בעבירות פיסקליות ובעבירות הימורים ברשת. "כתב האישום הוגש עוד בשנת 2009, אך הנאשמים טרם קיבלו את כל חומר החקירה, ועדיין לא השיבו לכתב האישום. לפיכך נוכל רק לציין שעל פניו, כתב האישום מוגזם לחלוטין, ובבחינת 'תפסת מרובה, לא תפסת'. התייחסות הנאשמים המלאה תינתן בבית המשפט".

• רשימות נוספות של אמיר זוהר בבלוג "פוסטה"