את, לייק, מפוטרת
עובדת במרכז השלטון המקומי לחצה לייק על דיון העוסק במנהלות ביצ'יות. הבוסית שלה לא ראתה את הלייק בעין יפה והיא פוטרה. העובדת הגישה תלונה, וכעת בית המשפט יצטרך לדון בשאלה: האם כשאנחנו לוחצים "לייק", זה אומר שאנחנו מתכוונים לזה?
<< 18 חודש בקלבוש על תמונה של אייפד 2
חגית עמר עשתה לייק בפייסבוק ופוטרה מעבודתה במרכז השלטון המקומי, כך נטען בתביעה שהגישה נגד המרכז לבית המשפט לענייני עבודה בתל אביב (ס"ע 15348-06-11) באמצע החודש.
עמר הועסקה כמזכירה בתחום מעמד האישה, מניעת אלימות והטרדה מינית ופורום נשות ראשי רשויות, והמנהלת הישירה שלה שם היתה שולה אגמי, שמכהנת גם כחברת מועצת עיריית תל אביב. כתב התביעה פורש את כרוניקת הידרדרות היחסים ביניהן, עד ללייק שהביא לפיטורים.
"ביום שישי בערב, 1.4.11 קיבלה התובעת שיחת טלפון מאת חברה קרובה במקום העבודה, החברה סיפרה לתובעת שהמנהלת התקשרה אליה, צעקה עליה (ואמרה ש)התובעת כתבה עליה מילים פוגעות ומעליבות ברשת הפייסבוק. התובעת, שבתחילה לא הבינה במה מדובר, התקשרה אל המנהלת בכדי לנסות להבין במה דברים אמורים. המנהלת לא הסכימה כלל לשמוע מה שיש לתובעת לומר, (ואמרה) שהיא הולכת למשטרה, למנכ"ל וליו"ר ומספרת להם הכל". בלהט הדברים, כך עולה מכתב התביעה, אמרה שולה לעובדת שלה, "אני אדאג שיפטרו אותך ואני אהרוס לך בכל מקום אחר". עמר אכן פוטרה; בדיעבד הבינה - שוב, כך עולה מכתב התביעה - שמה שהעלה את חמת המנהלת היה לייק שעשתה על סטטוס בפורום שנקרא "קידום נשים בישראל", ובו דנו בהתנהלותן של "מנהלות ביצ'יות".
את הצד השני של הסיפור לא הצלחנו לקבל - אגמי הסכימה לומר רק כי "כל טענה (...) תתברר בבית המשפט". גם אם הדברים התרחשו בדיוק כפי שתוארו בכתב התביעה, עולה מהם שהלייק הוא רק הקש ששבר את גב הגמל. ובכל זאת, הסיפור הזה מספק הזדמנות לבדוק את גבולות חופש הביטוי של עובד מול מעסיק בעולם חדש יחסית של חיים מקבילים בסייברספייס.
לייק? זה כמו בארטיק?
"כאשר מדובר במעסיק ציבורי, עצם העובדה שעובד מביע עמדות לא פופולריות או אפילו פחות רגישות לשיוויון זכויות של אנשים אינה יכולה להוות עילה לפיטורים, ופיטורים על רקע השקפת עולם, דת וכו' הם ודאי אסורים היום על פי חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה ביחס לכל מעסיק, ציבורי או פרטי", מסביר עו"ד ירון הורוויץ, מומחה לדיני עבודה ושותף במשרד נשיץ-ברנדס. "אבל אם אני משמיץ את הבוס, זו בהחלט יכולה להיות עילה. אם אני אומר דברים שקריים על הבוס שלי אני מסתכן".
"לא כל השופטים יודעים מה זה לייק", אומר עו"ד הורוויץ. והם לא לבד. כפתור ה"לייק" שימש בתחילה את משתמשי פייסבוק לסימון סטטוסים ותגובות לסטטוסים שמצאו חן בעיניהם. באפריל 2010 פתחה פייסבוק אפשרות להטמיע כפתור לייק בכל אתר ועמוד באינטרנט, והפכה אותי לכלי להמלצה על תכנים. בעוד ברחבי האינטרנט אפשר לבחור אם המילה על הכפתור תהיה like או Recommend ("המליצו"), בפייסבוק החיווי יופיע כלייק, ובממשק העברי "אהבתי".
שיטה מקובלת לדירוג תכנים על ידי גולשי אינטרנט מורכבת מאגודל למעלה להתרשמות לחיוב ואגודל למטה להתרשמות לשלילה. בשיטה של פייסבוק יש רק אגודל למעלה, האייקון שמלווה את כפתור הלייק. עובדה זו, בשילוב המשמעות החיובית של המילה לייק, מבלבלים את המשתמשים: אם חבר מספר שאמו נפטרה, האם אפשר להשתמש בלייק להבעת השתתפות בצערו? אם אני כועס על הגזירות החדשות נגד המעשנים, האם לייק לכתבה מעניינת בנושא עלול להיתפס כתמיכה בהן? ואיזו משמעות אפשר לייחס ללייק שעשתה עמר לכתבה על מנהלות ביצ'יות?
עמר מתנערת בכתב התביעה מהקישור בין הלייק שעשתה לבין הבוסית שלה: "פעילותה (של התובעת) בדף הפייסבוק שעל שמה אינו עניין הנתבעת, מה גם שהתובעת לא כתבה דבר בגנות אף אדם או אף ארגון בדף הפייסבוק שלה והעלילה היא נבזית" (ההדגשה במקור).
"אולי לצורך העניין יצטרכו להביא מומחה", אומר עו"ד הורוויץ על המשפט, "לתרגם את שפת הפייסבוק ולהסביר שמי שעושה לייק על כתבה הוא לא בהכרח מביע הזדהות עם הכתוב, אלא יותר בגדר המלצה לחברים שלו לראות את הדבר הזה, וקל וחומר שבזה הוא לא נותן אינדיקציה שהוא מדבר על הבוסית שלו כמי שהיא ביצ'ית, כפי שתואר באותה כתבה. לייק, כמו כל פעולה שאני עושה בחיים, כמו קריצה, כמו פעולות אחרות, גם זו פעולה שיש לה איזושהי משמעות שצריך להבין במסגרת הקונטקסט. לייק בודד יהיה מעט מדי להשתית איזה בסיס משפטי לדבר שהוא מרחיק לכת כמו פיטורים, אבל בתוך קונטקסט יכולה להיות לזה משמעות. אם אני אומר משהו באיזשהו רמז, התפקיד של בית משפט, כשהוא מלקט את הראיות, הוא להבין האם האמירה המסוימת המרומזת היא רמז מספיק עבה כדי להגיע לכדי אמירה".
פייסבוק: פרטי או ציבורי
בהנחה שהלייק יפורש כאמירה נגד אגמי, בית המשפט יידרש לסוגיית מעמדו הלא-ברור של החלל הפייסבוקי. פייסבוק יוצרת אצל משתמשיה תחושה של מרחב חברתי לא-ציבורי, שבו אפשר לנהוג כפי שנוהגים, למשל, במפגש חברים. גם המונח שמגדיר אותה, רשת חברתית, תורם לתחושה הזאת. אולם במובנים רבים, מדובר באשליה לכל דבר: מה שאנחנו אומרים בפייסבוק חשוף לעיניים של עובדי פייסבוק, של תוכנות ואפליקציות, של גופים מסחריים, ובמקרה שלא הסתדרנו עם הגדרות הפרטיות הסבוכות להפליא, גם לעיני משתמשים אחרים ברשת שלא הוספנו כחברים.
"חופש ביטוי הוא ערך בסיסי שאנחנו מאוד מקדשים אותו, אבל יש עליו מגבלות", אומר עו"ד הורוויץ. "השינוי שנובע מהרשתות החברתיות הוא יותר העניין של הקלות. אני לא חושב שיש פה רעיון משפטי חדש, אבל הקלות שבה ניתן בעצם להפיץ דעה באופן פומבי (ולצורך לשון הרע, למשל, די בשני אנשים שנחשפו לדברים) - הקלות הזאת מחייבת זהירות רבה יותר מצד מי שמשתתף ברשת חברתית. אם בעבר דיברת רק עם החבר שלך על הבוס המעצבן וכינית אותו בכינויים כאלה ואחרים, ולא היית חשוף לתביעת לשון הרע כי דיברת רק עם החבר שלך, המצב שבו אתה מפרסם את זה בפייסבוק בתפוצה מאוד רחבה, כולל אנשים שלא התכוונת שייחשפו לדברים האלה, גורמת לזה שאתה עלול להיות במצב שאמרת לשון הרע, שעלולים להוביל לפיטורים". מאידך הוא אומר: "רק חלק מאוד מסוים מבין אלה שנחשפו לפייסבוק יודעים בכלל מי היא הבוסית של אותה עובדת, וידעו לעשות את הקישור".
עמר, כצפוי, מביעה תמיכה בחופש ביטוי לעובדים, ברשת בכלל ובפייסבוק בפרט: "אחת מפעילויותיו של מרכז השלטון המקומי בישראל היא קיום מאבקים חברתיים מול השלטון המרכזי, ופעולתו חוקית ולגיטימית במדינה דמוקרטית, ואף מניבה תוצאות כמו המאבק העיקש בתאגידי המים. ניסיון של גוף כזה לשבש, להגביל ולדכא את חופש הביטוי והתגובה של עובדיו בכך שיגביל אותם בשימוש ברשת או יטיל עליהם אימת פיטורין אם יעשו כן, אינו מתיישב עם הרעיון של מחאה חברתית". לדבריה, "מהלך של פיטורים מהסיבה הזו מזכיר לי משטרים אפלים כדוגמת איראן סוריה או לוב".
ממרכז השלטון המקומי נמסר בתגובה: "התביעה טרם התקבלה במרכז השלטון המקומי. כל טענה תתברר בבית המשפט".
זיהוי דיבור ממוחשב? זה סינית בשבילי >>
