מחיר הזגזוג של משרד החינוך

חינוך לדמוקרטיה ולאזרחות נתפש כאחת המטרות הערכיות והמרכזיות של החינוך בכל המדינות החופשיות. לא בכדי לימודי האזרחות במדינת ישראל מהווים מקצוע חובה שתלמידים אף נבחנים עליו בבחינת בגרות. בימים אלה אנו עדים לזגזוג" מדאיג בתוכנית הלימודים באזרחות.

תוכנית הלימודים חייבת להיות מקצועית, מאוזנת, פלורליסטית ובעלת קונצנזוס חברתי. כדי למנוע שינוי תוכניות הלימודים בעקבות כל משב רוח פוליטי, קיימות ועדות מקצוע המנהלות כל אחד ממקצועות הלימוד. בראשן עומדים אנשי אקדמיה מובילים מקצועית וציבורית ובהן נציגי המגזרים השונים וכן מורים מהשטח. כאשר מדובר בנושא בעל חשיבות מיוחדת, מוקמות ועדות ציבוריות אד-הוק שתפקידן לגבש מדיניות מוסכמת.

חשיבותה של סוגיית החינוך האזרחי הצדיקה הקמת ועדה ציבורית שמונתה לפני כ-15 שנה על-ידי שר החינוך דאז, פרופ' אמנון רובינשטיין, ובראשה פרופ' מרדכי קרמניצר. דו"ח הוועדה "להיות אזרחים בישראל" משמש מסמך מכונן, שזכה להסכמה חברתית רחבה ואושרר על-ידי שרי החינוך השונים מהשמאל ומהימין.

על-פי הדו"ח, לחינוך האזרחי אופי ייחודי, המהווה הרבה יותר מאשר עוד תחום ידע שצריך לכסות. הדו"ח קובע כי מטרות החינוך האזרחי הן בין היתר, יצירת מחויבות למשטר הדמוקרטי, הקניית ידע, הבנה, חשיבה ביקורתית, יכולת ניתוח ושיפוט, ויכולת לנהל דיון ולגבש עמדה בשאלות חברתיות ופוליטיות. השגת מטרות אלה דרשה שינוי הן בתכני הלימוד והן בדרך ההוראה.

מאז פרסום הדו"ח שכתבה הוועדה, שוקדת מערכת החינוך על יישומו בשטח. התהליך שהחל לפני שנים עושה את דרכו באיטיות לתוכנית הלימודים, לספרי הלימוד, להשתלמויות המורים, ולבסוף - אל התלמידים. חלק מהסיבות לזמן הארוך שנמשך תהליך הטמעת השינוי נובע מהביורוקרטיה והסרבול של מערכת החינוך, חלק אחר נובע מעצם טיבו של תהליך שינוי פדגוגי. גם בארצות אחרות מקובל שתהליך שינוי כזה נמשך 10 שנים לפחות.

ניחוח של הדחה פוליטית

כך או אחרת, הדרך היחידה להשיג שיפור בחינוך היא שמירה על יציבות לאורך זמן. בחמש השנים האחרונות הקדיש משרד החינוך עבודה, זמן ותקציבים בחתירה לשינוי דרך ההוראה במקצועות הלימוד בכלל ובאזרחות בפרט. הפירות של עבודה זו מתחילים זה עתה לתת את אותותיהם בכיתות.

בשנה האחרונה ביצע יו"ר המזכירות הפדגוגית פעולות חד-צדדיות בנוגע לתוכנית הלימודים באזרחות. הוא צוטט שברצונו להסב חלק משעות האזרחות וללמד בהן את ההיסטוריה של הציונות ושל מדינת ישראל. צעד מעשי ראשון בכיוון זה בוצע כבר השנה כאשר לבחינת הבגרות באזרחות נוסף חומר מחייב בנושאים אלה. למרות שהנושאים הללו חשובים כשלעצמם, מקומם אינו בהוראת האזרחות, שכן אין דרך ללמד אותם במסגרת שעות אלה מבלי שהדבר יפגע במטרות הוראת האזרחות.

השינויים המוצעים אינם מתבססים על דיון מקצועי וציבורי מסודר ואחראי. פיטוריו של יו"ר ועדת המקצוע, פרופ' ידידיה שטרן, שהתנגד בחריפות למהלכים אלה הוסיפו ניחוח של הדחה פוליטית לא-ראויה. השינויים מעלים שאלות עקרוניות בדבר התנהלות המשרד בקביעת מדיניות חינוכית בנושאים בעלי רגישות ציבורית. בצדן, קטיעת הרצף הנדרש להשגת השינוי הפדגוגי גורמת נזק עצום ברמה הפרקטית: שנים של עבודה חינוכית מאומצת יורדות לטמיון ממש רגע לפני שפירות העבודה הזו מגיעות סוף סוף לתלמידים.

המורים, שעבדו קשה בשנים האחרונות כדי להטמיע את המלצות דו"ח "להיות אזרחים בישראל", מקבלים חיזוק לתחושתם שהחלטות פוליטיות ולא מקצועיות נופלות עליהן מלמעלה חדשות לבקרים ומגבירות את תחושות הניכור והציניות כלפי המערכת. זגזוג בלתי אחראי הוא הרבה מעבר להסטת הספינה ליעד חדש. הוא מחבל במאמצי העבר ומונע ממערכת החינוך להתקדם.

פרופ' ענת זוהר מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית כיהנה בעבר כיו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך.