יוצאים מהמחבוא: האנוסים נחשפים
הם נמנעים מאכילת חזיר אבל לא יודעים את המקור למנהג, מתפללים במרתפים וקובעים יום "צום עליון" בעשירי בספטמבר - לא רחוק מיום הכיפורים. כמאה אלף בני משפחות אנוסים מגלים לאט-לאט את יהדותם, מאות שנים אחרי האינקוויזיציה
בדרך כלל מדובר במשפחות אנוסים שאולצו להמיר את דתם לנצרות לפני למעלה מ-500 שנים וחלקן שבות רק עכשיו ליהדות. אמנם רשמית איש אינו רודף אותם, והאינקוויזיציה בוטלה כבר מזמן, אך הם נשארו על קו התפר שבין יוחנן המטביל לאסתר הקדושה.
השבוע ייחנך במכללה האקדמית נתניה, מכון בינלאומי לחקר היהודים הנסתרים - מרכז ייחודי לריכוז קהילות האנוסים הפזורות בעולם, והקשר עימם בישראל.
בין יהדות לנצרות
"אנחנו רואים התעוררות מצד קהילות של אנוסים, שלאט-לאט נחשפות ומבקשות סיוע לשוב לחיק היהדות", מספר פרופ' מיכאל קורינאלדי, העומד בראש המכון. "אני מעריך שיש היום כמאה אלף יהודים נסתרים שכבר נמצאים בתהליך של חשיפה. קבוצות גדולות מאוד מתגוררות בספרד, צפון פורטוגל, מיורקה, דרום מערב ארצות הברית, אמריקה הלטינית וברזיל".
פרופ' קורינאלדי מספר כי הקהילות נמצאות בתהליך של התארגנות: "ככל שהעולם הפך לחופשי ושוויוני יותר - הם חשים נוח יותר לחשוף את עצמם. צריך לזכור שבמשך שנים לא היו בכלל קהילות יהודיות בספרד ובפורטוגל. כשיהודים חזרו לליסבון, מדריד וברצלונה, האנוסים החלו לבוא אליהם לבתי הכנסת בחגים, להזדהוּת.
"הבעיה היא שעדיין מבחינים בינם לבין יהודים רגילים. בבית כנסת אורתודוכסי לא יצרפו אנוס להשלים מניין. הם לא הופכים לחלק מהציבור. היום אין מניעה שהם יחיו כיהודים, והמחסום היחידי שעומד בינם לבין העם היהודי - הוא שאלת הגיור".
בעשרה בספטמבר - "צום עליון"
מעמדם של האנוסים מבחינה הלכתית נתון במחלוקת. אחת הסיבות לכך נעוצה בכך שבמהלך השנים, מתוך פחד, הם יצרו לעצמם מנהגים ייחודים, שמערבבים יהדות עם נצרות. המסורת שלהם נוצרה על סמך דברים שעברו במהלך השנים בעל-פה, מדור לדור, מתוך חשש להעלות את הדברים על הכתב. זה גרם לעיוות של חלק מהמצוות, ולשיבוש של טקסטים. מקורות של מנהגים
שהם שומרים עליהם בקפידה, כמו הימנעות מאכילת חזיר - כבר אינם ידועים להם.
יותר מכל, האנוסים שמרו על השבת. לדברי פרופ' קורינאלדי, הם אופים לחם קלוע ביום שישי, לא עובדים בשבת, מכינים מאכלים מיוחדים שדומים לחמין, ומתפללים במרתפים.
באשר לשאר מועדי ישראל, מאחר ולא היה בידיהם לוח שנה עברי - נחגגו החגים "ליד" התאריכים. יום הכיפורים, למשל, שנקרא בפיהם "צום עליון" - נחגג בעשרה בספטמבר ונשמר בקפידה.
במקרים של מוות הקפידו קהילות האנוסים על טהרה של הגופה, וישבו שבעה. מאחר שלא היו להם סידורים, הם התבססו על תפילות שהועברו בעל-פה, מדור לדור. המילים שובשו, כמובן, ואת חלקן כלל אינם מבינים.
נישואים בין קרובים
אחת הדמויות האהובות על האנוסים היא אסתר המלכה, שבדומה להם נאלצה להסתיר את עמה ודתה. מתוך הזדהות עם דמותה, הורחבה תענית אסתר לשלושה ימי צום, הנשמרים בעיקר על ידי הנשים.
"באופן פרדוקסאלי, הידע שלנו על מנהגי האנוסים נלמד מהפרוטוקולים של האינקוויזיציה", אומר קורינאלדי. "תרבות האנוסים טרם נחקרה עד תומה, והידע עוד לא לגמרי מבוסס. אנחנו יודעים שהייתה להם דת של אנוסים, שכללה מנהגים שהם אימצו לעצמם בלית ברירה. חלק ניכר מהמנהגים שלהם נעשו בסתר, וכך גם היום.
"הנשים היו המנהיגות הדתיות שהובילו את שמירת המנהגים, אולי בגלל שהמנהגים הבסיסיים של היהדות נתונים בידי האישה. האנוסים גם הקפידו מאוד להתחתן בינם לבין עצמם, מה שהביא לנישואים בין קרובים. לכן, אגב, חייבים לעזור להם לפרוץ החוצה, מתוך ההסתגרות".
פרופ' קורינאלדי מזכיר כי בתחילה, האנוסים עברו תקופות קשות במיוחד. "אם תפסו אותם שומרים שבת או אפילו מחליפים בגדים לשבת, יכלו לדון אותם למוות. העלו אותם על המוקד מול קהל של אלפים, לעתים בעודם בחיים, ולעתים אחרי שטבחו בהם, ולא מדובר על מקרים בודדים. הם נרדפו במשך 300-400 שנה. היו אלה ימי חושך, ורק עכשיו התחיל בספרד תהליך של חרטה.
"במיורקה - שם חיה קהילת אנוסים שמונה קרוב ל-300 איש - קיים ראש המחוז טקס זיכרון ל-37 אנוסים שהועלו שם על המוקד, שלושה מהם בעודם בחיים. מאחר שלאינקוויזיציה היו פרוטוקולים מסודרים, אנחנו יודעים גם את שמותיהם של כל אחד מן הנספים".
ספרד צריכה לבקש סליחה
קורינאלדי איננו מסתפק בחרטה שהביעו השלטונות המקומיים במיורקה, במהלך אותו הטקס. בכנס לחקר היהודים הנסתרים השבוע, הוא מבקש לצאת בקריאה לחרטה כללית בספרד: "הם צריכים להכות על חטא שבמדינה שלהם קרו כאלה דברים. עוד לא ראינו אותם מביעים צער".
לא רק חרטה מבקש קורינאלדי, כי אם שינוי גישה בקרב הקהילה האקדמית שהחלה לחקור את האנוסים בשנים האחרונות. "אחד הדברים שאנחנו יוצאים נגדם, זה הכינוי שהודבק להם – 'מראנוס', חזירים. הכינוי הזה ניתן להם על ידי הנוצרים שלא ממש רצו אותם. לא ייתכן שבימינו ישתמשו בביטוי הזה. בכנס
אבקש לקבל החלטה שהם לא יקראו כך, גם לא בספרות המקצועית. אפשר לקרוא להם 'בני אנוסים' או 'יהודים נסתרים'".
ב-1917 תועדה קהילת האנוסים הראשונה, בכפר בלמונטה. אולם מאז התגלו קהילות בסיציליה, בקובה, בסלבדור, טקסס, ניו-מקסיקו ועוד. "זה תהליך הדרגתי ומאוד איטי", אומר קורינאלדי. "המדינה מעלה קהילות מסורתיות, ואילו האנוסים נזנחים בצד. אני חושב שהמדינה או הסוכנות צריכות לקבל החלטה לשלוח נציגים גם לקהילות של אנוסים, ולאפשר להם לחזור למנהגים היהודיים.
"מה שמוסיף לקצב האיטי ממילא של התהליך, זו העובדה שרבנים מבקשים שהם יתגיירו. אמנם מידי שנה מתגיירים עשרות אנוסים, אבל לא פעם הם עושים זאת ברגשות מעורבים, כי הם רואים את עצמם כיהודים. בגיור יש איזושהי הודאה שלמרות כל מה שהם עברו, הם לא שייכים לעם היהודי".
לפנייה לכתב/ת 
