הנגב שייך לכל תושביו, גם לבדואים

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, גנז (לפחות בינתיים) את דו"ח פראוור, העוסק בתוכנית ל"הסדרת ההתיישבות הבדואים" בדרום. הדו"ח הושק ברעש גדול בפני נציגי כלי התקשורת השונים, שאף נלקחו לסיורים מוטסים בשמי הנגב, אך כדאי היה לקיים קודם כל דיון ציבורי רציני וממצה בנושא.

הצורך בדיון מסוג זה דחוף בעיקר משום שבתהליך הכנת הדו"ח, לא עירבו את הציבור הערבי-בדואי או שאלו לדעתו. השופטת עדנה ארבל ציינה לאחרונה באחד מפסקי הדין שלה, ובצדק, כי מצוקת הכפרים הלא-מוכרים חייבת להיפתר על-ידי שיתוף תושבי הכפרים והידברות כנה עמם. אולם, האופן בו הוצג הדו"ח שיקף היטב את היחס לו זכו תושבי הכפרים הבלתי מוכרים מכותבי הדו"ח שאמור להשפיע על עתידם באופן מהותי.

נושא הקרקע חשוב לאוכלוסייה הבדואית, שכן קרקע היא כמעט הדבר היחיד שנותר להם. כיום תובעים הבדואים כ-600 אלף דונם מאדמות הנגב. הבדואים, המהווים 30% מתושבי הנגב, יושבים על כ-2% משטח זה. אם ייעשה צדק מלא עמם וייענו כל תביעותיהם, שיעור השטח שעליו הם יישבו יגיע בסך הכל ל-5% משטח הנגב. לכן, הניסיון להציג אותם בתור מי ש"משתלטים על הנגב" הוא בבחינת הסתה. חשוב להזכיר כי מדובר בקבוצה ששלטה ועיבדה מרחב זה עוד לפני קום המדינה.

הצעות צוות פראוור לא היו ישימות. הן מפלות בין אזרחים יהודים לערבים הגרים בסמיכות בנגב ואמורים להיות שווים בפני החוק. המדינה הציעה לאזרחים היהודים אפשרויות שונות למגורים: עיר, יישוב קהילתי, קיבוץ, מושב ולחלקם אף חוות בודדים. בה בעת, היא כופה כעת על הבדואים להתעייר. המדינה גם מפלה בין בדואים לבין עצמם. על-פי התוכנית, הכוונה היא לפצות את הבדואים היושבים על קרקעותיהם בכפרים הלא-מוכרים ב-50% מהקרקע. לבדואים שפונו בכוח ולפי הוראות הצבא מהנגב המערבי מיד אחרי קום המדינה והועברו לדרום מזרח הנגב, היא מציעה רק פיצוי כספי.

מהלכים המשתלבים בשיח הגזעני

סוגיית הקרקע אינה בעיה נדל"נית מבחינת הערבים הבדואים. מדובר בסוגייה הקשורה בהמשך קיומה של קבוצה ייחודית זו באזור רחב, שיש בו מספיק מקום לכולם. לכן, הם הראשונים המעוניינים בפתרון תביעותיהם לבעלות על הקרקע ובהכרה בכפרים הבלתי מוכרים. מבחינתם, פתרון זה עובר דרך הכרה בזיקה ההיסטורית לאדמותיהם ובתביעותיהם ובהכרה בהיותם אזרחים שווים במדינה.

הבדואים, ששומעים על תוכניות הממשלה להריסת יותר מ-20 מכפרים, חלקם קיים מלפני קום המדינה, חשים איום וחשדנות. הם רואים בתוכנית פראוור תוכנית להפקעת קרקעות ערביות חסרת תקדים מאז שנות ה-50 של המאה שעברה. שיח ההפחדה מקבוצת אזרחים שונה בתרבותה, ההסתה המתמשכת נגד האזרחים הערבים הבדואים בנגב כאיום טריטוריאלי ודמוגרפי, כפולשים ל"קרקעות המדינה" בעלי ילודה גבוהה, לא תורמים לקידום השוויון במדינה, אלא להיפך. הם משתלבים היטב בשיח האנטי-דמוקרטי והגזעני נגד האוכלוסייה הערבית.

גם ההחלטה למנות דווקא את יעקב עמידרור כמי שיבחן נושא זה היא לא פחות מתמוהה ומקוממת, ומעבירה את המסר הלא נכון לבדואים. במקום לבחון מחדש את הדו"ח על-ידי שיתוף והתייעצות עם התושבים הבדואים של הנגב, דבר שלא נעשה על-ידי פראוור, מעביר ראש הממשלה את יישומו לידיו של אדם ששיקולים ביטחוניים נמצאים בראש מעייניו ואשר אינו בקיא בנושא התכנוני.

יש לנצל את ההזדמנות של הקפאת דו"ח פראוור הבעייתי והלא הוגן על מנת לכתוב מחדש תוכנית שקודם כל תערב את נציגי הציבור הבדואי ותיקח בחשבון את הצרכים והרצונות הבסיסיים שלהם. מינוי עמידרור הוא סימן להידרדרות נוספת בהתייחסות הממשלה לבדואים ולבעיותיהם ופוגע במרקם היחסים העדין בין יהודים לערבים בנגב. 

ד"ר תאבת אבו-ראס, גיאוגרף ומתכנן ערים, מנהל את פרויקט הנגב של ארגון עדאלה.