בדרך לסנפלינג, גם למלכה בסין יכול להיות פנצ'ר

ביום השלישי למסע במחוז יונאן הבנות במסע מלכת המדבר 2011 כבר מרגישות כמו נהגות שטח מקצועיות, לא חוששות מלינת שטח, קצת לכלוך, ויתושים מזדמנים.

הבוקר התחיל עם הפתעה - הפנצ'ר הראשון שלנו. הבנות לא היססו ובשעה שש בבוקר

הפשילו שרוולים ויצאו למשימת החלפת הגלגל. לאחר שהושלמה המשימה - יצאנו לדרך.

במהלך היום נחשף בפנינו הנוף המעניין ביותר מאז תחילת המסע. נסענו בדרך מפותלת במעלה ההר כשהנוף מסביב מקשה מאוד בשמירת העיניים על הכביש. הרים ירוקים ושדות אורז רחבים ליוו אותנו לאורך כל הדרך.

ירוק ירוק ועוד ירוק (צילום: רוני גל)

כמיטב הקלישאות, מתברר כי הנסיעה לא יכולה להיות שלמה ללא עצירות תכופות לצורכי "התפנות" לצד הדרך. נשים, כמו נשים, לא מפספסות אף הזדמנות פז שכזאת, וזה בכלל לא משנה כמה זמן עבר מאז העצירה הקודמת. במסע הזה מדובר בפקודת מבצע של ממש. מילת  הקוד שעוברת במכשירי הקשר היא "צריכה לשיר". כשאומרים "לשיר במקהלה" מיד נפתחות כל הדלתות של הג'יפים ו-30 נשים נחושות יוצאות לתרום את חלקן לטבע שמסביב.

ליידי גאגא באמצע שום מקום

לפני שהגענו לפסגת ההרים הירוקים היינו חייבות לעצור לעוד הפסקה קטנה. ההפסקה הספונטנית הפכה לריקוד המוני של כולנו לצלילי שירים של ביונסה וליידי גאגא, כאילו שאף אחד לא רואה, וכאילו שזה הגיוני לגמרי.  

זה נראה הגיוני לגמרי. הפסקה לריקוד (צילום: רוני גל)

כשהגענו לקצה הדרך בגובה 3,000 מטר מצאנו את עצמנו כמעט בתוך תמונה - בין השבשבות על הפסגות ההרים הירוקים, ובחברת פרות שרעו באחו עצרנו לארוחת צהריים. הרוחות החזקות שנשבו במקום התאימו בדיוק לפעילות הפנאי היומית - העפת עפיפונים. לרגעים חזרנו לגיל תשע, וזה היה בכלל לא רע.

היום הרביעי למסע נפתח בהליכה רגלית בשמורת הטבע הקרובה, ובדיוק כשחשבנו שהיא נגמרה ואפשר לחזור לג'יפים, התבשרנו שמצפה לנו עוד חלק של הליכה, ואחריו עוד אחד, ועוד אחד. רק ההפתעה שחיכתה לנו באמצע השכיחה את הצעידה בשמש החמה של סין. צעקות "סנפלינג!!" נשמעו בכל השמורה ושילוב של קריאות היסטריה ושמחה התפזרו לכל הכיוונים. עם ההגעה למקום, הכריזו קודם כל חצי מהנשים ש"אין סיכוי שאני עושה את זה".

לאט לאט החלו הבנות לגלוש מגשר בגובה של כ-20 מטרים לקול עידוד החברות מסביב, כשבסוף גם אלה עם פחד הגבהים, גם הסבתות שמבנינו, גם זו שנפלה מהאומגה ביום המיונים וגם זו שחגגנו לה יום הולדת 60 בלילה שעבר - מצאו עצמן גולשות במורד הקיר של הגשר אל הנהר. 

החברות מעודדות, ועדיין צריך אומץ (צילום: שרית מנדיל)

עוד לפני הגלישה, רבות מחברות הקבוצה ביקשו מהמפעיל לבדוק את

אבטחת החיבורים ארבע פעמים - "פעם אחת לכל ילד". אפשר לומר בהחלט שזו היתה נקודת השיא של הרבה מהנשים במסע, לפחות עד עתה. רבות מאתנו הגיעו לכאן כדי לגלות את היכולות מחדש ולעשות דברים של האמינו שיוכלו לעשות.

רועדות, נרגשות ומזילות דמעה הן עלו חזרה למעלה והתקבלו בהתרגשות גדולה של כל הקבוצה. החיבוקים נאלצו להיפסק בשלב מסויים, אחרי הכל חיכו לנו עוד שעתיים וחצי של הליכה ואין לדעת מה יבוא אחריהן.