טרזן לא מת, הוא רק מתחלף
כולם זוכרים את ג'וני וייסמילר האגדי (ואת שריריו האגדיים לא פחות), אבל מי זוכר את טרזן של ימי הסרט האילם, ומי מכיר את הגרסאות הבוליוודיות שלו? רגע לפני הקאמבק שלו למסך הגדול, קבלו את האבולוציה הקולנועית של מלך הג'ונגל
אפריקה, יערות גשם, שבטי פיגמים, פילים, אריות ושימפנזות - נראה כי לכל אלה שמור בימינו מקום במוזיאון או אולי בגן החיות. רוחות הגלובליזציה הגיעו גם ליבשת השחורה, והפכו אותה לפחות צבעונית, פחות חיה והרבה פחות סקסית. ולמרות זאת, הג'ונגלים של אפריקה ממשיכים לרתק את הוליווד - כמעט כמו שקרה לאדגר רייס בורוז לפני מאה שנה. הסופר האמריקני החל לעבוד על טרזן בתחילת המאה ה-20, אולפני האחים וורנר נחושים לעשות זאת בקרוב בקולנוע.
לאחרונה נודע כי האולפנים מינו את את קרייג ברואר לעמוד בראש פרויקט העיבוד המחודש של טרזן לקולנוע. הבמאי בן ה-39, שהשלים לאחרונה את צילומי הרימייק ל"פוטלוס", הביע התרגשות רבה לקראת האתגר שעומד בפניו ואף אמר כי הוא מקווה ליצור מסיפורו של איש הקופים האגדי טרילוגיה מסעירה.
מסעירה, האמנם? זה לא ממש נראה ככה בשנים האחרונות. שימו לב לנתונים הבאים: באתר IMDB רשומים לא פחות מ-89 סרטי טרזן, הראשון שבהם הופיע ב-1918 (שש שנים אחרי יציאת החוברת הראשונה). אולם בשני העשורים האחרונים דמות טרזן כמעט נעלמה מהג'ונגל העירוני המודרני.
בעידן של גלובליזציה מועצמת, לא נותרו כמעט מקומות על פני כדור הארץ שכף רגל אדם לא דרכה בהם. ואם יש כאלה, סימן שאין שם נפט, יהלומים או משהו אחר שיביא אותנו לשם. אימפריאליזם זה כל כך המאה ה-19, והסקרנות שגילה האדם הלבן ביבשת השחורה, אחרי שביתק את בתוליה, פגה לה. היום, אחרי שכולם כבר עברו עליה (מבריטניה, דרך צרפת ועד איטליה), אפריקה כבר לא מרגשת כמו פעם. חיות פרא כבר כמעט ולא נשארו, וספארי יש גם קרוב לבית, ברמת גן.
"טרזן" של דיסני, 1999
טרזן הוא נציג של העולם הישן, שהולך ומתרחק מאיתנו בצעדי ענק, ואיתו גם הסרטים שליוו אותו. למעשה, מאז 1999 לא הפיקה הוליווד סרט רציני על דמותו. וגם אז, היה זה סרט אנימציה מבית וולט דיסני, חובבי הילידים. זה עובד להם בדיסני: דמות של בן למשפחת אצילים בריטים, שאבד ביער הגשם האפריקני ואומץ על ידי שבט קופים מקומיים עד שהפך למלך שלהם ושל כל שאר חיות היער. נשמע מוכר? קצת כמו "ספר הג'ונגל" של האולפנים מ-1967.
בניגוד לדיסני והמיתולוגיות הקלאסיות שלהם, האחים וורנר בונים על ברואר כדי שיפיח חיים בטרזן כדמות אקטואלית לעת החדשה - אולי כסופר-הירו. ברור כי כדי להצליח, הוא יצטרך כוכב כריזמטי דיו כדי להחזיק את דמות הגיבור - משימה לא פשוטה בהתחשב באלו שגילמו את טרזן בעבר.
כוכב הקופים
הראשון שבהם היה אחד ושמו אוטו אלמו לינקנהלט, המוכר בשם הבמה הנסבל יותר, אלמו לינקולן. ב-1918 הוא היה הפנים של טרזן בסרט "טרזן של הקופים" ("Tarzan of The Apes"), אבל לא קולו - כיוון שהסרט היה אילם. במקום רחשי הג'ונגל קיבלנו קרנות יער. ולמרות זאת, הסרט היה משכנע מאוד מבחינת הקהל האמריקני - הכי קרוב שהוא יכול היה להגיע לאפריקה. כך זכה לינקולן לתהילת עולם ואף המשיך לככב כמלך הג'ונגל בסדרת סרטי טרזן בשנות ה-20.
לינקולן - לו שמור כוכב בשדרות הוליווד - היה טרזן הראשון, אולם בג'ונגל, כמו בג'ונגל, כולם רצו חלק בהצלחה ומכל מקום צצו להם שיבוטים של מלך הקופים. ג'ין פולאר, פ. דמפסי טאבלר ופרנק מריל - טרזנים סדרתיים, באינספור סרטי סיריאלז (סרטי הרפתקאות קצרים שיצאו כסדרה).
הספורטאי המצטיין ג'יימס פירס השתרבב גם הוא לרשימה בעזרת פרוטקציה מצד בורוז, שכן הוא היה נשוי לבתו של הסופר וקיבל את התפקיד הראשי ב"טרזן והאריה המוזהב" מ-1927. כדי להתפנות להפקה, ויתר על תפקיד אחר בסרט "Wings". את מקומו מילא גארי קופר בן ה-26, בתפקיד פורץ דרך מבחינתו. פירס לעומת זאת, לא קפץ לשום מקום מלבד מעץ אחד לשני, ומשם לסדרת תסכיתי רדיו שהמשיכה את שושלת טרזן שלו.
פירס כטרזן ב-1927
בינתיים, בעוד הטרזנים השונים שכשכו בביצה ונאבקו על הבכורה, התמקד ג'וני וייסמילר בבריכה האולימפית, בה שלט ביד רמה כשחיין הטוב בעולם בשנות ה-20. אחרי שגרף לא פחות מחמש מדליות זהב במשחקי פריז ואמסטרדם, עשה הסבה לקולנוע עם קפיצה למים הגועשים של תעשיית סרטי טרזן. אחרי "טרזן איש הקופים" ב-1932 כבר היה ברור לכולם מיהו מלך הג'ונגל.
וייסמילר, 1932
וייסמילר בן ה-28, בן למשפחת מהגרים מהונגריה, נחשב עד היום כאבטיפוס של טרזן הקולנועי. יתכן כי היה זה הזוהר המוזהב שהביא עמו מהאולימפיאדות שביסס את מעמדו (וסיפק לו גם שלל קמפיינים כדוגמן), אבל ממקום מושבו בצמרת, קיבע עצמו כאיש הקופים המושלם. הסרט הראשון בכיכובו היה הצלחה אדירה, אולפני MGM התאהבו ואף בורוז נשבה בקסמיו. וייסמילר צוות למורין או'סליבאן (הלא היא ג'יין שלו) וצ'יטה השימפנזה לחמישה סרטים נוספים - כולם להיטים.
וייסמילר, 1948
בסך הכל וייסמילר השתתף ב-12 סרטי טרזן, ולמרות השישה האחרונים והמכזבים שבהם, מבית אולפני RKO (אליהם ערק ב-1943), הוא נחשב עדיין כטרזן הקלאסי והמצליח ביותר (וחתום על השאגה המפורסמת). הוא נשאר כזה למרות נסיונו הכושל לשחזר את ההצלחה כג'אנגל-ג'ים, דמות הצייד האמריקני שעיצב אלכס ריימונד, ועובדה לקולנוע כסדרת סרטים בשנות ה-50.
במהלך תקופת שלטון היחיד של וייסמילר, היו שניסו לאתגר אותו ולגנוב ממנו את הבכורה היו ספורטאים אולימפיים אחרים. הרמן בריקס (כדור ברזל), גלן מוריס (קרב עשר), וגם באסטר קראבה (חברו של וייסמילר בנבחרת השחייה האמריקנית), שהלך בעקבותיו לקולנוע וגילם את טרזן ב-"Tarzan The Fearless" מ-1933, לפני שהתקדם לכיוון פלאש גורדון ובאק רוג'רס. הוא, בניגוד לאחרים, ידע שאין מה להתחרות בג'וני.
אחרי פרישת וייסמילר החלו החיפושים אחר יורש ולקס בארקר לא היה האדם הנכון, וגם לא דני מילר (שכיכב ברימייק גרוע ל"טרזן איש הקופים" ב-1959). המפיק סיי וויינטראוב, שהחליט להפיך חיים חדשים בדמות, אימץ אל חיקו את הבאדי-בילדר גורדון סקוט.
למה להיות פולני?
לגורדון מריל וורשקול, היתה בעיה. הוא ניחן בכל הנתונים הפיזיים המתבקשים, אולם לטענת וויינטראוב שם משפחתו הפולני דמה מדי לזה של וייסמילר ההונגרי, ולכן התבקש לשנות את שמו. שמו האמצעי היה כבר תפוס (על ידי פרנק מריל הנ"ל), כך שהוא שינה את השם לסקוט - רחוק ככל האפשר מוורשה, וקרוב יותר לבתי הקולנוע בארצות הברית. שניים מששת הסרטים בכיכובו (1955-1960) היו המצליחים בתולדות המותג.
גורדון סקוט, 1960
מעודד מההצלחה, ניסה וויינטראוב לשחזר אותה גם אחרי עידן סקוט עם ג'וק מאהוני ושחקן הפוטבול מייק הנרי (שגם כיכב בפארודיה עליו ב-ABC). הוא רענן את העלילות ושלח את טרזן ליערות גשם ברחבי תבל - ממזרח אסיה לאמזונס - אבל בשנות ה-60 הוליווד גילה גיבור חדש בדמות ג'יימס בונד. בעוד שבסרטי טרזן החדשים ג'יין הושמטה, לסוכן הבריטי השובב היו אינספור נערות לוהטות - וקסם הג'ונגל חדל מלעבוד. וזה הוכח גם בסדרת הטלוויזיה בכיכוכו של רון איליי.
מייק הנרי, 1968
כך נמוג לו טרזן מהוליווד, עד שב-1981 השיב אותו ג'ון דרק מן המתים עם רימייק ל"טרזן איש הקופים". הבמאי החזיר את ג'יין בגדול, בגילומה של אשתו השופעת בו דרק. היא גנבה את ההצגה ממיילס או'קיף, שלא הצליח להיאבק בה במדד המיניות. ותכלס, זה בעצם מה שהתבקש מהסרט הזה - להיות אירוטי.
מיילס או'קיף, 1981
למרות ש"גרייסטוק" של יו האדסון מ-1984 התברך בסמל סקס משלו - כריסטופר למברט - היא היה שונה בתכלית מקודמו. היה זה עיבוד דרמטי לספר של בורוז, בלי הציצים של בו דרק ובלי קוביות הבטן של וייסמילר. אנדי מקדוול החסודה גילמה את ג'יין, ולצדה גם שורה של שחקנים בריטים איכותיים כמו איאן הולם ורלף ריצ'רדסון. אלו הציגו את טרזן כרוזן מגרייסטוק.
כריסטופר למברט, 1984
הסרט האפי המושקע של האחים וורנר היה הצלחה קופתית וגם זכה למועמדויות לאוסקר, אבל קשה להגיד שטרזן קם לתחייה. הניסיון להמשיך באיחור (1998) את הצלחת "גרייסטוק" עם סרט המשך מושקע "טרזן והעיר האבודה" עם קספר ואן דין נחל כשרון חרוץ. הוורנרים עוד ניסו לפמפמו מחדש ב-2003 וכשלו.
קספר ואן דין, 1998
אבל מול הדעיכה של טרזן בארצות הברית, הוא זוכה להצלחה גדולה בעשורים האחרונים דווקא בפיליפינים ובעיקר בהודו. בוליווד נשבתה בקסמו של מלך הג'ונגל וכמובן שהסבה אותו להינדית. מדינת הענק האסיאתית עדיין זוכרת את האימפריאליזם המערבי וטרזן דווקא יושב יפה באתוס הלאומי שלה, כפרא האציל, האציל הפראי.
אמית פאשורי, 2000
בגרסאות ההודיות, טרזן הוא כמובן יליד המקום - קצת כמו מוגלי מ"ספר הג'ונגל", ומלבד שליטתו בחיות, הוא גם נוטה לשלוט ביד רמה בנשים. בבוליווד כמו בבוליווד, השאגה שלו נשמעת גם הרבה יותר מוזיקלית, כמיטב המסורת
הבוליוודית שעשתה מטרזן כאוות נפשה. "הרפתקאות טרזן" מ-1985 למשל נראה כמו מחזמר קומי, ו"Tarzan Ka Sher" מ-2004 כמו סרט קונג פו. כך או כך, ההגשה האוריינטלית עשתה את העבודה בקופות, לפחות במומביי.
אז זה עובד בבוליווד, אבל מה עם הכוונות של האחים וורנר וברואר להחיות את הדמות המיתולוגית לעניינים במיליניום החדש? יהיה אשר יהיה, הם יצטרכו לחפש כוכב קופים חדש, מישהו אחר שימלוך בג'ונגל הזה שנקרא הוליווד.
ומי לדעתכם צריך לגלם את טרזן בגלגולו המחודש? ספרו לנו בטוקבקים
