מדינת ישראל, מחנה פליטים: רבבות בלי מעמד
גם השנה, יום הפליט הבינלאומי מוצא את המדינה בלי פתרונות של ממש לבעיה - שפוגעת בזכויות האדם של מבקשי המקלט, ובאיכות החיים של תושבי ישראל
השבוע צוין ברחבי העולם יום הפליט הבינלאומי, הפעם בסימן 60 שנה לאמנת האו"ם בדבר מעמד הפליטים. האמנה, שעליה חתומה גם ישראל, לא בדיוק ממומשת בארץ המובטחת - שהפכה מקלט גם לכ-35 אלף איש שנמלטו מאפריקה, בעיקר מאריתריאה ומסודן.
כאשר החל השטף בגבול הדרומי, בשנת 2006, נראה שישראל לא הייתה מוכנה למצב החדש. הדבר יצר בעיות מורכבות במגוון תחומים - ההומניטארי, החברתי והביטחוני. כחמש שנים אחרי, נראה שלמרות ההכרזות, והגדר בגבול עם מצרים שבנייתה החלה, ממשלת ישראל עדיין לא מצאה את הדרך להתמודד.
חסרונה של מדיניות הגירה ברורה מצד משרד הפנים, ומחסור בטיפול ראוי בפליטים על ידי משרדי ממשלה אחרים, הביאו להכבדה משמעותית של הנטל על מספר רשויות, שכמעט ולא מקבלות סיוע מהממשלה. זכויות האדם של הפליטים נפגעות, במקביל לפגיעה באיכות חייהם של תושבים רבים - בעיקר באילת, אשדוד, ערד ודרום תל אביב - ששכונותיהם הפכו ל"מחנות פליטים".
ויה דולורוזה בדרך לישראל
המצב הפוליטי-ביטחוני במדינות באפריקה - דיקטטורה אלימה ומלחמות אזרחים, לעתים עד טבח של ממש - מוביל רבים לברוח, וישראל ידועה כיעד אטרקטיבי וקרוב יחסית. רבים מהם אינם מודעים למסלול הייסורים והסכנות הרבות בדרך,
| עיר | מספר מסתננים |
|
אילת |
4,000-8,000 |
| ערד | 400-500 |
| אשדוד | 1,500-2,000 |
| ירושלים | 800-1,000 |
| תל אביב | 15,000-17,000 |
ונופלים קורבן לרשתות סוחרי אדם ומבריחים שאורבים להם במדבר. החוטפים דורשים כופר של בין 2,000 ל-15 אלף דולר מקרובי משפחותיהם של החטופים. חלק מהשבויים לא שורדים חודשים במדבר, אחרים נרצחים.
ארגון "רופאים לזכויות אדם" ערך ראיונות עם מסתננים, ודיווח ש-52 אחוזים מהם סיפרו שהיו נתונים לאלימות ועינויים דוגמת קבורה בחול, שימוש במכות חשמל, תלייה מהידיים והרגליים, צריבה בברזל מלובן ואונס. "בפעמים הראשונות שנאנסתי בכיתי וניסיתי להתנגד. אחר כך הפסקתי להתנגד", תיארה א.ס., אזרחית אריתריאה. "אנחנו, הגברים בקבוצה", העיד ט.ס., גם הוא מאריתריאה, "ניסינו להגן על הנשים מהמבריחים, שביקשו לאנוס אותן. הם קשרו את ידינו ורגלינו, ואנסו אותנו כעונש".
לגבול מגיעים האפריקנים לאחר חודשים של התעללות גופנית ונפשית. גם מי שהצליחו להגיע נפצעים לעתים מירי חיילים מצרים, ומובלים על ידי צה"ל במסוקים לטיפול בישראל. ההגעה לגבול ישראל, מעידים רבים, היא הרגע הבטוח הראשון שחוו זמן רב.
על אוטובוס לתל אביב, בכיוון אחד
בארץ יוצאים הפליטים למסע הישרדות מסוג אחר. הם נשלחים למתקן "סהרונים" בנגב, נרשמים ועוברים שימוע. המתקן נפתח בשנת 2007 ונועד בראשיתו ל-100 מבקשי מקלט לכל היותר. כיום יש בו 2,000 מקומות, והוא בתפוסה מלאה. הממשלה מקדמת תוכנית למתקן נוסף עם 8,000-10,000 מקומות, אך הקמתו מתעכבת.
עקב המחסור במקום, לאחר מספר ימים משוחררים לרוב הפליטים מ"סהרונים" ומועלים עם כרטיס לכיוון אחד על אוטובוס לתחנה המרכזית בתל אביב. שם, ללא כל סיוע נוסף, הם אמורים למצוא לעצמם קורת גג, פרנסה, שירותי בריאות וחינוך לילדיהם. רק אנשי עמותות וארגונים מסייעים להם.
הפגנה נגד מסתננים בשכונת התקווה (צילום: עופר עמרם)
המדינה פועלת לאסור העסקת פליטים ועומדת על כך שהעסקתם אינה חוקית. באשרה הזמנית שהם מקבלים לשלושה חודשים כתוב במפורש כי "אשרה זו אינה מהווה אישור עבודה". עם זאת, בהתאם לתשובת המדינה לעתירה בנושא לבג"ץ, עד להשלמת מדיניות כוללת, התקנה לא נאכפת.
הדבר מוביל מעסיקים רבים לחשוש מלהעסיק פליטים, בעוד אחרים מוצאים עבודה - אך "בשחור", בלי זכויות סוציאליות כמו שכר מינימום, הפרשות כדין, שעות עבודה ומנוחה. במקביל נדחקים עובדים ישראלים ממשרות בשכר נמוך. בשורה התחתונה: תת-שכר, ניצול עובדים ועושק יום-יומי.
ומה עם הילדים? למרות שמשרד החינוך (לעומת משרדי הרווחה והבריאות) החיל את חוק חינוך חובה חינם על ילדי פליטים, בפועל אין אכיפה על קבלתם לבתי ספר. ישראל חתומה אמנם על האמנה לזכויות הילד של האו"ם, רבים מהילדים אינם לומדים ולא מקבלים את הזכויות המגיעות להם מכוחה.
שירותי בריאות לכולם?
לפי נתונים שמסר ד"ר גלעד נתן, שחקר את הנושא, למרכז המחקר והמידע של הכנסת, מבקשי המקלט הם חלק מכ-250 אלף איש אשר אינם נהנים מחוק בריאות ממלכתי. בפועל, כולם משוללים זכויות בסיסיות לטיפול רפואי - אלא במקרי חירום של סכנת חיים, מכוח חוק זכויות החולה, המחייב מתן טיפול חירום. "קבוצה זו מהווה נטל כבד על מערך האשפוז בישראל. החובות האבודים של בתי החולים מסתכמים במאות מיליוני שקלים מדי שנה", כתב ד"ר נתן בדו"ח.
להערכת רן כהן מעמותת "רופאים לזכויות אדם", "אחת הבעיה הקשות היא שאין להם גישה לטיפול מונע. משום כך, בבואם לקבל את הטיפול הרפואי שהם זכאים לקבל, מצבם הרפואי מחייב טיפול יקר הרבה יותר מהטיפול המונע".
ממשרד הבריאות נמסר: "מונתה ועדה בינמשרדית האמורה לבחון החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי על אוכלוסיות שונות של חסרי מעמד. הוועדה תידרש גם לסוגית המסתננים לישראל. יודגש, כי ככלל מי שהוכר כפליט נהנה ממעמד המזכה אותו בביטוח בריאות ממלכתי, אולם רוב רובם של המסתננים לא הוכרו ככאלה.
"כמו כן, קיימת הבחנה ברורה בין סוגית החינוך לבריאות, הן בהבט העלויות והן בהבט תמריצי ההגירה, כך שהנדון לא דומה לראיה, וזאת מבלי לנקוט עמדה בשלב זה בשאלת הפתרון הראוי, שכאמור עומד לפתחה של הוועדה הבינמשרדית".
5,000 בקשות, שני פליטים מוכרים
הטיפול במסתננים ומבקשי מקלט אמור להיות מוסדר במסגרת חוק למניעת הסתננות, התשי"ד (1954), אלא שהחוק אינו מותאם להתמודדות עם תופעה של מסתננים שהם מבקשי מקלט. בעולם המערבי אימצו רוב המדינות תהליך בשם RSD ("בדיקת סטטוס פליטים"), הבוחן אם מבקש המקלט עומד בהגדרות האמנה הבינלאומית להגנה על פליטים. תהליך זה אמור להיות מנוהל על ידי פקידי רשות ההגירה שהוכשרו לכך על ידי נציבות האו"ם לפליטים.
בפועל בישראל, הנגישות לתהליך בעייתית. למרות שיחידת ה-RSD החלה לפעול ביולי 2009 ובחנה מאז מעל ל-5,000 בקשות, רק שני מבקשים נמצאו זכאים למעמד פליט. כך, רובם ככולם של מבקשי המקלט אינם זוכים להסדרת מעמדם ונותרים גם ללא זכויות. "בישראל הולכת ומתבססת אוכלוסייה חסרת מעמד קבוע, ולא גובשה מדיניות בדבר מעמדה", הוסיף ד"ר נתן בסיכומו בדו"ח של הכנסת.
מרשות ההגירה והאוכלוסין במשרד הפנים נמסר כי "נוהל העבודה והבדיקה של ה-RSD הוא נוהל מסודר ורשמי המפורסם לכל. הנוהל עבר אישור כל הגורמים המשפטיים וכן נציגי האו"ם. יתרה מכך, הכשרתם של עובדי ה-RSD נעשתה בפיקוח נציבות האו"ם, אשר נציגיה לוקחים חלק עד היום בתהליך ומעורבים בו.
"למרבה הצער מוגשות מדי חודש מאות בקשות סרק למקלט, המעכבות ומעמיסות שלא לצורך על המערכת ופוגעות במבקשי המקלט האמיתיים. לראיה, בשנתיים האחרונות הוגשו אלפי בקשות למקלט והומלצו בודדים בלבד למעמד פליט", אמרו במשרד הפנים.
"זו חובה יהודית"
אורית מרום, רכזת פעילות ציבורית בא.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים) אמרה ל-ynet שהיא וחבריה פוגשים כל יום את האנשים "שסובלים סבל רב מהמדיניות הפוגענית של ממשלת ישראל כלפיהם", וקראה לשרי הבריאות והרווחה להעניק מעמד 'תושבות חברתית' לפליטים ומבקשי מקלט ולהשתמש בסמכותם החוקית. משרד הרווחה נמסר כי הוא "פועל תחת מדיניות שנקבעת על ידי ממשלת ישראל וכך גם בנושא זה".
ח"כ דב חנין טוען ש"התנגדותה של הממשלה לחוק זכויות הפליט, אותו התחלתי לקדם עוד בכנסת הקודמת,
משקפת גישה עקבית של הטמנת הראש בחול. הממשלה מתעקשת להמשיך למנוע הקמתו של מנגנון יעיל לבחינת מעמדם של מבקשי המקלט. שינוי מהותי של הגישה מתחייב קודם כל מנורומות אנושיות בסיסיות וזוהי גם חובה יהודית: דור הורינו ברחו על נפשם והיו לפליטים".
האירוע המרכזי לציון יום הפליט הבינלאומי היה אמור להיערך היום (ו') במתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, אולם ברגע האחרון העלתה המשטרה דרישות בטיחות חדשות שמנעו את קיומו במתכונת הציבורית שתוכננה. המארגנים מקרב הארגונים והעמותות מחו אמש וטענו כי זהו "סיכול ממוקד, זדוני, חסר הצדקה וחסר היגיון".
לפנייה לכתב/ת 
