את סיפור מחלוקת קורח ועדתו על משה ואהרון, אותו אנו קוראים בפרשתנו, כולנו מכירים וזוכרים היטב. מאורע יוצא דופן שכזה זוכה מטבע הדברים לרייטינג גבוה. וכמובן, המשמעות העמוקה יותר של הסיפור צריכה גם היא לקבל אצלנו את מקומה המתאים בחיי היומיום שלנו כיהודים.

בתורת-אמת, כל פרט הכי קטן מהווה מסר. התורה מכילה בדקדוקיה אוצרות. הבה ונראה מה טומן בחובו שם הפרשה הייחודי. פרשתנו נקראת פרשת קורח, על שמו של זה שהוביל את המחלוקת נגד משה ואהרון, זה שנענש בעונש הגדול, ובניגוד לשאר הנענשים, הוא גם לא עשה תשובה על מעשיו. מתעוררת מיד שאלה פשוטה: כיצד יתכן שפרשה שלימה בתורת ה' נקראת על שמו של קורח? והלא על הרשעים נאמר "ושם רשעים ירקב", וכפי שפירשו זאת חכמים, שאין להעלות ולהזכיר שמו של רשע! ואילו כאן התורה הנציחה את שמו לדורות וקראה על שמו פרשה שלימה בתורה?!

בהכרח לומר שהייתה לו לקורח מעלה מיוחדת; עד כדי כך, שבגללה הנציחה התורה את שמו למען ה' לקח לכל יהודי במשך כל הדורות. איזהו חכם – הלומד מכל אדם, וכאן הלימוד יהיה מקורח, מאותו סיפור עצמו בו נכשל.

התבוננות בפרשת קורח מראה, כי רוגזו היה נעוץ בקנאתו במעלתו של אהרון שהיה כהן גדול, בעוד שהוא עצמו היה לוי. קורח רצה להיות כהן גדול, שכן הכהן הגדול זוכה בקרבת ה' הרבה יותר מאדם רגיל או מלוי, כדברי הפסוק: "ויבדל אהרון להקדישו קדש קדשים".

רצון זה כשלעצמו מלמד על שאיפה נכונה וטהורה שהייתה לקורח. הווי אומר, שקורח הינו יהודי בעל רצונות נעלים וקדושים, ואותם עלינו ללמוד ממנו. הרצון והשאיפה להיות קרוב יותר אל ה' צריכים להיות מנת חלקנו ואת זה דווקא נוכל ללמוד מקורח.

יתר על כן: בנבואת יחזקאל על זמן הגאולה מצאנו ביטוי תמוה – "הכוהנים הלויים" – המערב ומצרף את הכוהנים והלויים יחדיו. את הביטוי מפרש האריז"ל ואומר, כי לעתיד לבוא יתעלו הלויים למדרגת הכוהנים. קורח רצה, אם כן, למהר ולזכות ביתרונות הגאולה טרם זמנה. ושוב, גם כאן, שאיפה זו כשלעצמה הינה טובה ורצויה ועל כל יהודי להשתדל ולסגלה: לרצות ולצפות, לדרוש ולתבוע את הגאולה כמנהג של קבע, ובמיוחד בדורנו זה שכבר הגיע זמן הגאולה. את זה נוכל ללמוד מקורח.

אלא שקורח טעה בכך שהלך והקהיל את אנשיו לחלוק על משה רבינו ברצותו לנסות להכריח כביכול את הגאולה לבוא קודם זמנה. כפי שמוסבר בחסידות, הגאולה היא בעצם תכלית הבריאה, המתממשת על ידי עבודת האדם במשך זמן הגלות – לזכך את החומריות ולגלות את אור ה' בעולם. כל עוד ועבודה זו לא הושלמה, תהיה זו התחמקות מרצון ה' החפץ בעבודת זמן הגלות לקדש ולרומם את עולם החומר ותהיה זו טעות לנסות להכריח את ביאתה, וודאי שלא תוך מחלוקת מרה נגד משה, נשיא ישראל.

זכינו בזמננו זה, ועל פי הסימנים שניתנו לנו על ידי חכמינו ז"ל בגמרא ובמדרשים התבשרנו בבשורת הגאולה, אשר 'הגיע זמן הגאולה' ותיכף ומיד ממש 'הנה זה משיח בא'. עבודת עם ישראל שנדרשה בכדי להביא את הגאולה כבר הסתיימה והושלמה לאחר גלות ארוכה שכזו. כעת, בקשת ודרישת הגאולה הוא דבר מוכרח. נותר לנו להכין את עצמנו ואת סביבתנו לקבל את פני משיח בגאולה השלימה.

שבת שלום.

הרב בצלאל קופצ'יק, שליח הרבי מלובביץ' לפונה, הודו.