ש"ס קונטרול פריק: ישי נלחץ מדרעי

לאלי ישי יש לא מעט סיבות להתחיל לדאוג לעתידו הפוליטי. מעבר לשורת החלטות תמוהות שהקימו עליו את הציבור החילוני, הסערה הציבורית שעורר בשל גירוש ילדי העובדים הזרים, בעודו הופך את ש"ס למפלגה ימנית קיצונית שמעוררת מחשבות על תקומת "שינוי", בעורפו נושף - ועכשיו באופן רשמי - המנהיג האגדי של ש"ס, אריה דרעי. כל זה, מבלי להזכיר את הדו"ח החמור שצפוי מבקר המדינה לפרסם על התנהלותו סביב השריפה בכרמל.

דרעי אינו בדיחה פוליטית, וישי חושש. האיש שהעלה את ש"ס על המפה עולה בכריזמה שלו, בהתנהלותו וביכולותיו הפוליטיות על יורשו, שנתמך לפי שעה על ידי הרב עובדיה יוסף. אלא שהרב כבר מבוגר, בריאותו אינה כשהיתה, וישי עשוי להישאר ללא משענת ממשית בשנים הקרובות.

גם סקר שפורסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות" מחזק את הדברים. על פי אותו סקר, מפלגה בראשות דרעי צפויה לגרוף 9 מנדטים בבחירות, דבר שעשוי להטות את הכסף לטובת גוש מרכז-שמאל בראשות קדימה. ש"ס תקטן בעקבות זאת מ-11 מנדטים ל-8, אך אם דרעי יעמוד בראשה, היא תתחזק ל-14 מנדטים. גם כוחו של הליכוד יצטמצם, אם דרעי ירוץ לבחירות ברשימה עצמאית.

לפי מצבה של הקואליציה הנוכחית הבחירות אמנם רחוקות, אבל המחשבה המנחמת הזו שמותירה את ישי על כסאו הנוח במשרד הפנים, מטרידה את מנוחתו. הוא יודע שככל שעובר הזמן, מעמדו נחלש. בש"ס לא חסרים כאלה שעדיין חולמים על ימי הזוהר בראשות דרעי, על הימים שבהם ש"ס הצליחה לא רק לשבת בנחת בקואליציה, אלא השפיעה על סדר היום, והייתה שוברת שוויון אמיתית וממשית.

"באותם ימים", נזכרים ותיקי ש"ס, "היו לנו כוח והשפעה. כולם כיבדו את ש"ס". זה אולי נכון, אך המציאות שבה פעלה המפלגה בשנות התשעים עוררה גם את זעם החילונים, והביאה להצלחה חסרת תקדים של "שינוי", שחרטה על דגלה את המאבק בחרדים.

 דרעי של היום משדר איתותים שונים לגמרי: התבגרתי, אמר השבוע בוועידת הנשיא. יש לי ילדים ונכדים, וקשה לי להתנתק מהם. אין לי את האנרגיות שהיו לי פעם. אני לא רוצה להיות ראש ממשלה. השליחות שלי היא לעזור לנזקקים.

המסרים המדויקים האלה נועדו בעיקר להרגיע את החילונים ולאותת לתקשורת שדרעי החדש, זה שישב בכלא והתבגר, כבר לא ממהר לזרוע ריב ומדון. הוא מסוגל להסתדר גם עם נתניהו וגם עם לבני, גם עם רמון וגם עם ליברמן. אם ישי ולבני צ'ילבות, הרי שלבני ודרעי מסוגלים לשבת סביב אותו שולחן ממשלה. אל דאגה, אומר דרעי, אני חוזר כדי להשפיע על המצב החברתי, לדאוג לכו-לם. לא רק לחרדים, ולא רק לש"ס.

ישי מעדיף עימותים על פני פשרות

לישי אין כרגע תשובה מוחצת לעמדה הרכה שמציג קודמו, עמדה שמהלכת קסם על עיתונאים ופרשנים. לפי שעה, ישי מעדיף עימותים על פני פשרות, מוביל את ש"ס לפינות שמקפיצות את הפוליטיקאי הווירטואלי יאיר לפיד למקום מכובד בסקרים. ישי נאבק נגד התקדמות במשא ומתן עם הפלסטינים, ומי שבולט במאבקים החברתיים, דוגמת נושא הדיור, הוא דווקא מספר שתיים במפלגה, השר אריאל אטיאס.

כל זה אינו אומר, עדיין, שדרכו של דרעי לקדמת הבמה סלולה. תנועה חדשה, מעורבת, של חילונים וחרדים, לא בהכרח תבטיח הצלחה בבחירות. דרעי הוא בכל זאת עבריין מורשע, ולמרות הצניעות המופגנת, לא מעט ישראלים זוכרים לו את הימים שבהם מדינה שלימה סערה סביב שירת "הוא זכאי".

 גם בכנסת יש לא מעט כאלה שמרימים גבה למשמע השאיפות הפוליטיות של דרעי, וח"כ ציפי חוטובלי מאיימת לקדם את ההצעת החוק שתמנע מדרעי לשוב לזירה הפוליטית.

דרעי מכיר את המציאות, ולכן אינו ממהר. הוא הכריז אומנם על חזרה לפוליטיקה, אך נמנע מלהכריז באיזו מסגרת. בכל לבו היה מעדיף את ש"ס, המפלגה אותה הפך במו ידיו לסנסציה פוליטית. לכן גם רמז בבירור שהוא לא ויתר על החלום לשוב ולהנהיג אותה. גם אם כיום מעדיפים בש"ס לתקוף את דרעי, בבוא היום, כשהמציאות תהיה אחרת והסקרים ידברו – הוא עשוי להפוך לסיוט הגדול ביותר של ישי.