אל תיכנעו לגילה אלמגור

מדי כמה שבועות עולה בתקשורת סערה חדשה בעניין החייל החטוף גלעד שליט. המהומה האחרונה קשורה גם למועד חטיפתו של שליט לפני חמש שנים, מה שמספק לטוענים לשחרורו בכל מחיר שלל הזדמנויות להפגין את היצירתיות הגלומה בהם. כך חזינו לאחרונה בתערוכה, בהפגנה, בהטרדת שרים, בקשירה בשלשלאות ובעת הזו גם במיצג של אמנים הכולאים עצמם למשך שעה בחדר מבודד.

בין הנכנסים ל"צינוק" היתה גם השחקנית גילה אלמגור, שעל תפישת עולמה ניתן היה ללמוד מדבריה בשידור ברדיו, שבו טענה כי "ילד חייל כלוא בבור ומדינה שלמה חרדה לו ולא עושה מה שצריך לעשות". אלמגור הוסיפה כי ה"אמהות שולחות את הילדים לצבא, ואתה יודע כי אין לך ביטחון מלא שיחזירו לך את הילד. זה דבר שאסור שיהיה".

גילה אלמגור ב"צינוק" (צילום: תומריקו) 

לממשלת ישראל אסור להיכנע לתנאים מצד חמאס, בעידודם של אישי ציבור ישראלים מסוגה של גילה אלמגור. על ממשלת ישראל לדעת כי רוב אזרחיה, אלה שקולם כמעט ואינו נשמע, יודעים את האמת הפשוטה והכואבת - ראשית, שאין בידי צה"ל, או בידי כל צבא אחר בעולם, להבטיח ש"הילד יחזור הביתה בריא ושלם". שנית, גלעד שליט ומשפחתו משלמים היום את מחיר חזרתה בתשובה של ישראל מכללי עסקאות החטיפה שנעשו בעבר.

אחיזת הממשלה המכהנת בגישה המתנגדת לשחרור בכל מחיר נשענת על התפכחותו של רוב הציבור בישראל מהלכי הרוח ההיסטריים בנוסח גב' גרוף הידועה (אמו של יוסקה גרוף, שהיה שבוי בידי אנשי ג'יבריל) שהכתיבו את כללי העסקאות שעשו ממשלות קודמות. בניגוד למה שניתן להבין מעוצמת המהומה שמחוללים אוהדי רעיון ה"שחרור בכל מחיר", רוב הציבור בישראל הבין שעסקאות לשחרור שבויים אינן יכולות להתנהל על-פי הכללים שאותם מייצגת גילה אלמגור, המנותקים כליל מהמציאות ובעיקר מלקחי העבר.

חיי הפרט חשובים פחות מצרכי הלאום

הכלל שחייו של הפרט חשובים פחות מצרכי הלאום הוא זה שלאורו יש לנהל המשא ומתן להשבתו של שליט ונכון עושה הממשלה שכך היא נוהגת. זה לא נחמד ואף כואב להבין כי מצוקתה האיומה של משפחה בודדת אינה יכולה להיות שקולה מול צרכי המדינה כולה, אך אם ישראל חפצת חיים - כך היא חייבת לנהוג. כל בר דעת מבין שאין כל סיכוי לשכנע בכך את אלה שהדברים נוגעים בהם באופן אישי ולכן גם מיותר לעסוק בזה.

כל מדינאי הוא גם פוליטיקאי אך בעניינים הרי גורל, עליו לנהוג כמדינאי בלבד, משמע - להעדיף את צרכי המדינה על פני כל עניין אחר. אם ישראל לא תבהיר זאת היטב, הן לאויביה והן לאזרחיה, היא גוזרת על עצמה להיות בעמדת הנסחט והמפסיד, מה שרק יגביר את תאבונו של הצד השני. אם ישראל תתקפל מול חמאס ומול הלחצים שמפעילים אלמגור ושותפיה לדעה - היא גוזרת על עצמה את המשך החטיפות, על כל מה שמשתמע מכך.

אזרחי ישראל מנוסים, בוגרים ואחראים מספיק כדי לדעת לא רק מהו מחיר הכניעה לחוטפים, אלא גם מהו המחיר שיש לשלם על הפסקת החטיפות. המלחמה בטרור גזרה מוות על שני אנשי צוותו של גלעד שליט, בעוד שעליו נגזר לעמוס על כתפיו הצעירות את מחיר המהפך של ממשלת ישראל ושל רוב הציבור בישראל כלפי חטיפות החיילים.

שחרור מאות טרוריסטים הוא מחד המעשה הקל ביותר לביצוע ומאידך - יביא לאבדן האמון של רוב הציבור בממשלה. הממשלה מחויבת כלפי אזרחיה לא להיענות לתנאי החוטפים, להיות נחושה אל מול הלחצים מבית ולחפש במקביל כל העת פעולות שיביאו לשינוי מהותי במאזן מול החוטפים.

אל"מ (מיל') יהודה וגמן, מדריך מומחה בתורות צבאיות ובהיסטוריה של צה"ל.