נוהל שכן שלי התארגן

200 מיליארד דולר. זה התקציב השנתי של הצבא האמריקאי. רוב הכסף מיועד לפעולות השוטפות ולמלחמות שהגוף הגדול הזה מנהל ברחבי העולם, אבל אנחנו כאן כדי לדבר על הדבר הכי מגניב שהצבא עושה עם חלק קטן מהכסף שלו: פיתוח טכנולוגיות חדשות. אז הנה, בלי יותר מדי מילים, כמה צעצועים שהייתם רוצים לשים עליהם יד עטויה במדי ב'.

1) מאיפה הם יורים. אם טכנולוגיה שהומצאה לטובת משחק וידאו הופכת למציאות, אין חובב גאדג'טים שלא יתרגש לנוכח גדולת הרגע. לאחרונה זכו 13 אלף חיילים אמריקאים שמשרתים באפגניסטן ליהנות מרגע כזה, ולהישאר בחיים כדי לספר איך היה.

ה־IGD, גלאי אישי של מקורות ירי, מאפשר לכל חייל לדעת את המיקום של הבנזונה שכיוון עליו בעזרת טכנולוגיית זיהוי אקוסטי. יש בו ארבעה חיישני קול שקולטים את הנתונים בשטח, ושילובם מנתח ומציג את מיקום היורה ברדיוס. התוצאות מופיעות על גבי מסך קטן שממוקם על מדי הלוחם. לא לדאוג: כל המערכת הזאת שוקלת פחות מקילו. ולמרות שהיא לא יודעת להבחין בין אויב לידיד, היא יכולה לתרום הרבה בשלב שחוטפים כמה כדורים עוד לפני שכל הבלגן מתחיל.

האמריקאים מתכוונים לשגר כל חודש 1,500 גלאים אישיים לחיילים שתקועים באפגניסטן. התכנון העתידי הוא לחבר את כל החיילים לרשת אלחוטית, כך שיקבלו עדכונים על תקיפות בזמן אמת.

2) מתי הם חוטפים. עוד מתנה שקיבלו החיילים באפגניסטן, הפעם בדיוק בכריסמס: XM25, הרובה החכם הראשון בעולם. התואר המכובד הזה ניתן לו בזכות התחמושת הממוחשבת שלו, ונסביר: הרובה יורה קליעים בצורת רימון, בקוטר 25 מ"מ ובטווח שיגור של עד 700 מטר - הרבה יותר מרוב הרובים שאתם מכירים - אלא שהוא מאפשר לתכנת את התחמושת מראש בהתאם לטווח, ולקבוע בדיוק מתי היא תתפוצץ לרסיסים. הטכנולוגיה הזאת מאפשרת לחיילים לפגוע ביעילות במחבלים שמתחבאים מאחורי קירות, סלעים, שוחות או אפילו בתוך בניינים. על פי גורמים בצבא האמריקאי, הכלי הזה "נותן סוף־סוף לחיילים מענה לסוג המחבוא שהגן על אנשים במשך אלפי שנים". 

ל־XM25 שלל כוונות, חיישנים ולייזרים שמסוגלים לקרוא במדויק את המרחק בינך לבין האויב, ומתייחסים באופן אוטומטי לאלמנטים סביבתיים כמו לחץ האוויר והטמפרטורה. כל המידע הזה נכתב למיקרוצ'יפ שבתחמושת, שכבר יודעת בדיוק מה צריך לעשות ברגע שהיא משוגרת מבית הבליעה.

אחרי הניסוי המורחב שנערך בימים אלה באפגניסטן יוחלט אם להזמין רובים כאלה לכל החזיתות של צבא ארצות הברית - כ־10,000 יחידות בערך. אבל אם קיוויתם לשחק עם צעצוע כזה במילואים, כדאי שתתפללו שאמריקה תגדיל את מענק הביטחון שלנו. מחיר יחידה נע בין 25 ל־35 אלף דולר, וכל כדור במחסנית שורף עוד 25 ירוקים.

3) מה אנחנו חושבים. קבוצת מדענים ממספר אוניברסיטאות אמריקאיות מובילות קיבלו כמה מיליוני דולרים ומשימה אחת: לפתח קסדה שתאפשר לחיילים לשדר ולקלוט את המחשבות אחד של השני, בלי מילים. מתברר שזה לגמרי אפשרי: טכנולוגיות פשוטות יותר של שליטה על משחקי מחשב בעזרת גלי מוח כבר יצאו לשוק, ועכשיו עובדים המומחים על התאמתן לשדה הקרב.

המכשלה הראשונה היא הדיבור - וליתר דיוק, הפעולות המוחיות שקשורות לדיבור. המדענים טוענים שבשלב הראשון ישמעו החיילים פקודות בקול מתכתי, ובהמשך ייעשה ניסיון לתרגם את קולו האמיתי של המפקד. ואם אתם ממהרים לפנטז על העברת מחשבות לכוסית על הבר, צפו אכזבה: עד שהטכנולוגיה הזאת תעבוד כמו שצריך, לא בטוח שאתם עוד תעבדו כמו שצריך.

4) מתי אנחנו ממריאים. קוראים לו TX, והדרך הקצרה לתאר אותו היא טנק מעופף. הפיתוח הוא של DARPA, יחידת המו"פ של משרד ההגנה האמריקאי, שמדי פעם מנפקת גאדג'ט חדש וסופר־מגניב שנראה כאילו הרגע יצא מסרט מד"ב. במקרה זה מדובר ברכב משוכלל שחציו האמר וחציו מסוק: הכלאה שסוגרת מהירות סופית של יותר מ־100 קמ"ש על האדמה, ובערך 240 קמ"ש בזמן תעופה. קשה להאמין שמפלצת המתכת הזאת יכולה לעוף? נכון. אבל המרכב שלה בנוי מחומרים מרוכבים קלים יחסית, שגם מעניקים הגנה מצוינת מהדף וגם מאפשרים לירות תוך כדי תנועה.

ה־TX נמצא כרגע בשלבי פיתוח מתקדמים, והוא צפוי להיות מבצעי בשלהי 2015. כבר עכשיו מעריכים את מחירו ביותר מ־200 אלף דולר ליחידה, מה שמסביר למה הוא יגיע רק לחילות המובחרים.

5) איך רובוטים שומרים. ה־Super aEgis 2 היא לא המצאה אמריקאית, אבל בהחלט נשק מגניב טילים שאמריקה כבר מגלה בו עניין. מדובר בעמדת ירי אוטומטית שפותחה בקוריאה הדרומית במטרה להתגונן מפני השכנה מצפון, והיא מסוגלת לאתר, להינעל ולחסל מטרות ממרחק של קילומטרים - בלי תלות בתנאי האור או מזג האוויר. העמדה כוללת מצלמה דיגטלית וחיישן אינפרה־אדום לראיית לילה, והנתונים שמתקבלים משניהם מוזנים לתוכנת מחשב שיכולה להבדיל בין דמות אדם לחיה תועה.

מבחינת כוח אש, ה־Super aEgis 2 מצוידת במכונת ירייה בקוטר 12.7 מ"מ ומאפשרת שדרוג למשגר רימוני 40 מ"מ אוטומטי. ואם זה לא מספיק, הכוונון נעשה באמצעות חיישני לייזר ומערכת יציבות שיודעת לשמור על הכוונות במקום גם לאחר הדף הירי. אגב, כדי להשיג שליטה ידנית אפשר לחבר את העמדה לרשת בחיבור אלחוטי, וכך למנוע ממחשב עם אינטליגנציה מלאכותית להחליט בעצמו על מי לירות.

למרות שזה יכול להיות די מצחיק כשחושבים על זה.