פרשת השבוע: הרופאים נגד שבועת הרופא

העם לקראת סיום המסע המתיש במדבר ולפני הכניסה לארץ ישראל. הפרשה נפתחת: "זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' ... ויקחו אליך פרה אדומה .." (במדבר יט', ב'). חז"ל עוסקים רבות בניסיון להבין את פשר מצוות פרה אדומה שמטרתה לטהר מטומאת מתים. במילים "זאת חוקת" כשמה של הפרשה מסתתר ההסבר. הכלל אומר שגם אם לא תבין את החוק, עליך לשומרו. גם שלמה המלך, החכם באדם, לא הצליח לעמוד על המשמעות והצורך של מצווה זו.

שמירת החוק היא אבן יסוד מרכזית. לא אחת אנו שומעים על מקרים בהם אזרחים נותנים לעצמם לגיטימציה שלא לשמור על החוק כי לטענתם חוק זו או אחר אינו רלוונטי כיום או שיש לפרשו בצורה אחרת מהמקובל. יש לנו אפשרות ללמוד מ"זאת חוקת התורה" שקיים צורך לשמור חוק.

במהלך הפרשה מספר הכתוב על מות מרים אחות משה ואהרון. במותה יבשו מקורות המים של העם. עם מותה הפסיקה "באר מרים" לספק מים לעם במדבר. הסקפטיות של עם ישראל והתלונות החוזרות ונשנות שלו הביאו אותו להתחיל להתלונן במהירות על המחסור במים. משה מקבל ציווי מהקב"ה להוציא לעם מים מהסלע. הציווי היה לדבר ולא להכות את הסלע.

למה משה חוטא ואהרון נענש?

הציפייה ממנהיג כמשה היא שימלא אחר ההנחיות באופן מדויק. משה מכה בסלע ופותר את בעיית המים לעם במדבר. על אי מילוי ההנחיה נענשים משה ואהרון ולא יכולים להיכנס לארץ המובטחת.

במקום להוציא מים מהסלע – אולי נטפל בהתפלתם?

ההקבלה לבעיית מחסור המים של מדינת ישראל כיום, לאחר 63 שנה לעצמאותה, ברורה מתמיד. אנחנו כבר לא נודדים במדבר, לא נמצא המנהיג שיוכל להוציא מים מהסלע. מאזן המים של מדינת ישראל שלילי. מקורות המים מתייבשים בהדרגה והעולם הולך ומתחמם. מערך התפלת המים טרם מופעל במלוא הקיטור. התוכנית של רשות המים שעד סוף שנת 2012 יותפלו כמחצית ממי השתייה בישראל נראית עדיין כבלתי ניתנת ליישום.

מנהיג שלוקח אחריות

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרון יען לא האמנתם בי ...לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (במדבר כ', יב'). המפרשים מנסים להבין מה חטאו של אהרון. הרי משה הוא שלא דיבר אל הסלע ולא אהרון. מדוע אם כן אהרון נענש יחד עימו?  

אחריות וקבלת הדין של המנהיג

לכל אורך הפרשה לא מוזכרת אף לא פעם אחת תלונה מצד אהרון מדוע עליו להיענש על מעשי משה אחיו. משה מצידו מבקש שאהרון לא ייענש "כך אמר משה :ריבונו של עולם, אני הקפדתי, אהרון מה חטא? "(מדרש תנחומא).

ניתן לראות את גדולתו של אהרון כמנהיג. טרם תפקידו ככהן, היה תפקידו של אהרון להיות לדובר של אחיו משה, המגמגם. משה הוא האיש הרוחני ואהרון הוא המקשר אל העם. המסביר בשפה הפשוטה והברורה. אהרון לוקח אחריות מלאה על המעשה של משה, משה לא עמד בלחץ תלונות העם והיכה בסלע, אהרון לא בורח מנשיאה באחריות. אם לא הצלחתי לגרום לשינוי בתפקודו של משה, עלי לקבל את הדיון.

קושי נפשי מול קושי פיזי

"ויסעו מהר ההר ... ותקצר נפש העם בדרך" (במדבר כא', ד'). רש"י מפרש במקום שהמונח נפש מעיד על הקושי הגדול. לא מדובר על קושי פיזי בלבד שניתן להתגבר עליו אלא על קושי מנטאלי שעובר על העם במסעותיו במדבר. העם פשוט לא יכול יותר, אין לו כוחות. זו נקודת שבר גדולה.

כרגיל במקרים בהם נוצר קושי ישנם מקטרגים שיתסיסו את העם ויגרמו למורח רוח. על כך נענש העם ונחשים ארסיים פוקדים את המחנה ומפילים חללים רבים. בנקודה זו מבין העם את חטאו ומבקש מחילה ומשה נשלח ע"י הקב"ה להכין נחש נחושת. כל מי שננשך על ידי נחש ומביט בנחש הנחושת נרפא.

וכי נחש ממית ונחש מחיה?

הדיון במפרשי המקרא בנושא זה רחב מאוד והרמב"ן שהיה רופא ידוע מסביר, כי מרפאים את הנזק באמצעות המזיק. מעין נוגדים מוחלשים לטיפול בהקשת הנחש הארסי.

אך עומקם של הדברים גדול. הנחש הוא רק משל. בכל המפרשים נמצא חיבור למלחמת ישראל בעמלק, שם נאמר "וכי ידיו של משה עושות מלחמה ...אלא לומר לך שכל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ... היו מתגברין" (משנה,ראש השנה). ברור שלא משה ולא נחש הנחושת הם המביאים מזור. המהות הפנימית, הכיוון אליה מכוונת החשיבה והמעשים הנעשים לטובת פתרון הבעיות הם המאפשרים את ההצלחה.

הכול תלוי בכוונה

שביתת הרופאים נמצאת בימים אלו בעיצומה. לא נראה עדיין פתרון באופק. המערכת לא מצליחה לתפקד ואלפי חולים לא מקבלים טיפול הולם. הרופאים פועלים בניגוד לשבועת הרופא עליה כל אחד מהם חתום. אולי יכלו כולם לקרוא את הפרשה ולהבין שכאשר המערכת לא מתפקדת, מטה אסקלפיוס (הנחש המסמל את הרפואה) הופך לנחש ממית. ואם רק יכוונו לכיוון הנכון ויתבוננו אלו בעיניהם של אלו הנחש יהיה נחש מחיה.

מתי אלפר הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה ויועץ שיווקי אסטרטגי.