למה אנחנו לא אוהבים את סרטי הרובוטריקים
בשנים האחרונות התברר שהמאבק בין הרובוטריקים לשקרניקים הוא משחק ילדים לעומת המלחמה בין מעריצי הסדרה המקורית לבמאי מייקל ביי. אמיר בוגן, ששומר אמונים לחבריו המאויירים, מונה חמש הסיבות לשנאה התהומית כלפי הסרטים
פעם, לפני שנים רבות על הכוכב סייברטרון, שגשגה לה קהילת רובוטים תבוניים שכבשה את לב כולנו. אבל אז הגיע הקרע, מלחמת אזרחים של ממש שמאיימת על ההילה האנרגטית של הכוכב. לא, אין מדובר במאבק הנצחי בין הרובוטריקים לשקרניקים, אלא בזה שמנהלים מעריצי סדרת הטלוויזיה האגדית משנות ה-80 מול מייקל ביי - במאי שלושת הסרטים המבוססים עליה. לפחות לפי הנתונים שהתקבלו ממכירת הכרטיסים, נראה שגם הוא צובר תומכים.
עם רוח גבית של המפיקים (וביניהם סטיבן שפילברג) ואינטרסנטים שונים אחרים ותקציבי ענק שבצידם, ביי ("ארמגדון", "פרל הארבור") ניכס לעצמו את הזיכרון הקולקטיבי הבינלאומי וגזר ממנו סרטי לייב-אקשן מושקעים, מקצועיים ומפוצצים בדולרים, אנרג'ון-קיובז וחומרי נפץ. הוא עלה על הגל והצליח ליצור טרילוגיה יומרנית תוך שש שנים בלבד.
סרטי הרובוטריקים של ביי ספגו אש מהמבקרים, אבל התגובה לסרטים בתי הקולנוע היתה חיובית ביותר. המונים ראו אותם בכל רחבי העולם - המבוגרים מתוך עניין נוסטלגי והצעירים בגלל "המגניבות" של הסיפור והביצוע הגרנדיוזי. אפילו המתנגדים החריפים ביותר של ביי צפו בסרטים. בכל זאת,
מדובר באב מזון תרבותי עבורם. קצת כמו קוטג' - מתלוננים, מוחים, מחרימים אבל בסוף אוכלים. הבעיות מתחילות אחרי שמעכלים.
ואכן, יש כבר מי שהתלוננו על תחושות של בחילה עד התכווצויות תוך בטניות בעת הצפייה בסרטים, ואף ביי עצמו הודה כי השני, שנעשה בחופזה במהלך שביתת התסריטאים, היה פשוט זבל שלא ברא השטן. לא שזה גרם לו להוריד הילוך ולבדוק מה לא בסדר. בסך הכל, הסרט השלישי מרגיש ונראה אותו דבר, רק בתלת ממד. לא שזה מנע ממנו לגרוף בסוף השבוע הכנסות עתק בסך 97 מיליון דולר.
ביי. צוחק כל הדרך אל הבנק (צילום: AP)
אבל אני יודע זאת כבר מזה זמן רב: ההמונים נוהים אחרי אחרי מנהיגים כוחניים רודפי שלטון, שמה שמניע אותם זה שאיפה לכוח. לפחות על פי האקס-כוכבת מייגן פוקס, ביי הוא אכן כזה - "סוג של היטלר" כהגדרתה. הבמאי האמריקני בן ה-44 כנראה אינו נאצי - אולי יותר כמו מגטרון. שקרניק עוצמתי, שבודה מחדש את העולם הדמיוני שהיה שלנו. בדרכי רמיה הוא שובה את לב הילדים של היום ומפיץ שקרים. אנחנו פה בשביל לחשוף אותם ולהסביר. אז מה לא בסדר בסרטי הרובוטריקים?
שקר 1: האדם במרכז? בולשיט
הכשל העיקרי של סרטי הרובוטריקים הוא הגיבור שלהם, סם וויטוויקי. נשאיר בחוץ את הדיון בשאלה האם הליהוק של שיה לבוף לתפקיד זה מוצלח או לא, ונתמקד במהות. סדרת הטלוויזיה סיפרה לנו את סיפורם של הרובוטריקים, שגלו מסייברטרון לכדור הארץ ומנהלים בו קרבות התשה עם הכנופייה של מגטרון, שרוצה לגזול את מאגרי האנרגיה של האנושות. מבחינה זאת, הכוכב שלנו הוא רק התפאורה למאבק בין רובוטים אנושיים, שנקרעים כמונו בין טוב לרע.
לבוף וג'ון טרטורו. השאירו את הבמה לרובוטים
אם תשאלו מיהם הגיבורים האמיתיים של הסדרה, תקבלו תשובה מיידית: אופטימוס פריים. אבל בכל שלושת סרטי הרובוטריקים, העלילה הראשית נוגעת לאותו בן אנוש נחמד (דמות משנה כמעט זניחה בסדרה), שהופך מנער מפונק לגבר בוגר, או יותר נכון קלישאה של גבר בוגר - מאלו שעוצבו כבר בעבר על ידי האב הרוחני שלו, שפילברג, חובב סיפורי ההתבגרות. כאילו מה שחשוב פה זה הטרנספורמציה של סם (נו שיתבגר כבר), לא זו של הרובוטים.
ההעצמה של האינדיבידואל האמריקני והרוח האנושית לא מתאימה במקרה זה. סם צריך לחפש אויבים בגודל שלו, ולהשאיר לרובוטריקים את קטטות הרובוטריקים. אנחנו לא זקוקים לפנים האנושיות של לבוף כדי להזדהות עם אופטימוס פריים, באמבלבי או אפילו מגטרון. לפחות בסדרה הם אנושיים יותר מאשר בני האדם.
שקר 2: למה למתוח סתם?
הפועל היוצא הישיר של ההתעסקות המוגזמת של הסרטים בסם זה האורך שלהם - 150 דקות בממוצע. המבנה שנשמר בקפידה לאורך שלושת הסרטים קובע כי החצי הראשון של הסרט מוקדש לסם - לימודים, עבודה, חיי חברה, הוריו והכוסית שלצידו (פוקס או רוזי האנטינגטון-ווייטלי). באמבלבי ואופטימוס פריים צצים פה ושם, אבל הם נזהרים לא לגנוב לו את ההצגה, עד שמגיעה התפנית ומשהו מתחיל לזוז ובקצב מטורף עם כל הפיצוצים.
איך הגענו למשרד של סם?
ביי מייצר מספיק אקשן בשביל למלא סרט שלם, אז למה שלא נקבל את זה מהתחלה בלי כל ההתעסקות המייגעת במלודרמות הטינאייג'ריות השובבות (והלא ממש מצחיקות) שמשאירות אותך תוהה במשך חצי שעה: "רגע, מתי מתחיל הסרט?".
שקר 3: פני הרובוט, כפני הדור
תכל'ס, ביי לקח להיט רדי-מייד - עם דמויות והכל - והחליט לשנות לו את הצורה ולהחריב אותו, ממש כפי שעשה לרחובות שיקגו בהם צילם את הסרט האחרון. יתכן שמדובר בדחף לחדשנות ומקוריות על חשבוננו, או דווקא הרצון להיות מדויק, אבל אין הרבה שקושר בין הרובוטריקים של ביי (ואף יותר מכך, השקרניקים) לאלו המקוריים. אופטימוס הוא אופטימוס (וגם המדובב הגרוני פיטר קאלן ממשיך לתת מקולו) בסרטים, אבל כל השאר עברו גלגול מדאיג ואנטי הומאני.
אופטימוס פריים, יש. ומה עוד?
נראה שלביי יש תשוקה לפרטים הקטנים והוא מתעקש להדגים לנו במדויק איך כל אחד ואחד מהם משתנה, אבל זה הופך אותם לחתיכות פח מכניות ונטולות אופי. הפנים שלהם מפורקות אצלו לגלגלי שיניים ונוריות (במקרה של השקרניקים אפשר להבחין בשיני טורפים קטנטנות ומרושעות בפיהם).
שוקווייב? וואו, איך השתנית
ביי אולי מנסה להכניס אותנו לפרופורציות, שכן מעולם לא היה ברור איך מגטרון העצום הופך לאקדח בידי סטארסקרים וסאונדווייב הופך לטייפ קסטות (ולכן סאונדווייב בכלל מופיע כ... מכונית?!). אבל גם אם עושים את הלא יעשה ומשנים, אי אפשר לפחות להראות לנו למה? התחושה בסרט היא שהשקרניקים הופכים למשהו - לא ברור מה. שואב אבק? טוסטר משולשים? בכל מקרה, הם איבדו את התצורה המקורית שלהם וגם את האישיות שלהם. כמו פיסות ג'אנק מתכתי.
ואגב, אם לחדש, אז למה מיחזר ביי קטעי מרדף מ"האי" מ-2005 בתוך הסרט החדש? אולי הומאז' לבמאי - כלומר עצמו?
שקר 4: מישהו מכר אותנו
הנה מקבץ של צי הרכב הווינטג'י המקורי של הרובוטריקים: באמבלבי מבוסס על חיפושית של פולקסווגן (מודל 1967), איירונהייד על ניסאן ונטה, סיידסווייפ על למבורגיני קונטאש, סקידז על מיני וואן של הונדה. והנה הפלא ופלא, בסרטים גילינו אותם מחדש: באמבלבי כשברולט קאמרו, איירונהייד כשברולט קודיאק, סיידסווייפ כשברולט קורבט וסקידז כשברולט ביט. שמים לב למכנה משותף? נראה שמישהו עשה לנו פה טריק.
סקידז כפרזנטור שברולט ביריד הרכב בג'קארטה. פידוח רכב (צילום: AP)
ואם לא די בכך, בסרט האחרון נוספו עוד שתי דמויות לא מוכרות מהסדרה הטלוויזיונית: הרובוטריקים ג'ולט (שברולט וולט) ומאדלאפ (שברולט טראקס). היי מייקל, אולי נתפשר ופשוט תקרא לחבר'ה שלך "שברולטריקים".
שקר 5: מעטים מול רבים? כן, ממש
ג'ולט ומאדלאפ, נעים להכיר. אבל איפה כל האחים שלכם? איפה האונד ומיראז' ובראן, והדינובאטס ואומגה סופרים? בסדרה הטלוויזיה התוודענו לגייס הרובוטריקי כולו. שורות של רובוטים ממינים שונים, שייצגו אישיות שונה. כל אחד מצא את הפייבוריט שלו ולא פעם אף רכש מרצ'נדייז תואם. אני באופן אישי בר מזל, שג'אז החביב עליי היה מחמשת הרובוטריקים בסרט הראשון. והוא באופן אישי צריך להרגיש בר מזל, שמגטרון חיסל אותו מוקדם מספיק.
קמצוץ מלהקת הרובוטריקים. לאן נעלמתם?
רובוטריקים מתים דווקא עשויים לקדם את האקשן ומפלס המתח (בסדרה הרי הם לא ממש מתו אף פעם), אבל זה לא אומר שצריך לזלזל בשם הנופלים ולהמציא חדשים. הרי יש שורה ארוכה של רובוטריקים להזדהות איתם, אך אלו נשארו מחוץ למסך. הם חסרים לנו. פעם היו רבים כל כך ותחליף של מגטרון מעוות ועשרות שקרניקים לא מזוהים אינם מחפים על העדרותם. אנחנו רוצים את כל הסט - אופטימוס פריים אחד לא מספיק. גם לא בתלת ממד.