התחזקות הימין - מנוף אסטרטגי למו"מ

בסוף השבוע שעבר פורסם סקר שלימד על התחזקות גוש "ימין חרדים". לפי הסקר, בכל מקרה ייבחר ראש הממשלה שיעמוד בראשות הליכוד, שיוכל לבחור בקואליציה מרכזית או ימנית, על-פי שיקוליו, מבלי שיידרש להתמודד עם פרלמנט לעומתי שמאלי. הנתונים אינם חד-פעמיים ואינם מקריים. 

שלל תהליכים הופכים אט אט את החברה היהודית בישראל לשמרנית יותר. וזו לא רק הדמוגרפיה הפועלת לטובת החרדים והמסורתיים ולרעת החילונים. מדובר גם בשלל מגמות תרבותיות שאינן קשורות לחדר הלידה. ארון הספרים היהודי החל סוחף קבוצות רבות והופך גורם שאינו רק בעל השלכה תרבותית אלא אף אידיאולוגית על המצטרפים לטרנד. עידן "הניו-אייג' היהודי", מעין קונטרה לדור הנרות של ילדי השלום, מסיר גבולות גיאוגרפיים.

השומרון הופך לפתע לאתר של "כל יהודי", סדנאות וטיולים המתבצעים בו הם בחזקת "המהפכה השקטה" של המתנחלים. גם ידוענים ש"גילו" את בית הכנסת בשינקין פינת מלצ'ט בתל-אביב החלו להגיע. הקהילה הרוסית, האתיופית, כמו תושבי הפריפריה - מגלים ברובם עמדות ניציות מובהקות, ייאוש מן הסיכוי לראות שלום מצד הפלסטינים, כמיהה להפעלת עוצמה ולהרתעה. ויתורים טריטוריאליים אינם נתפשים כצעד העתיד להשפיע על סיום הסכסוך.

תופעות דומות מתרחשות בקרב קבוצות בשמאל הישראלי. שמאל מתון, זה שכונה בעבר אקטיביסטי, המתגורר ב"יישובי הספר". קיבוצי עוטף עזה, אלה שבעבר העניקו מנדטים רבים למרצ, מגלים מאז הקמת הממשלה הנוכחית תמיכה מתמשכת בעמדותיו של ליברמן. מפתיע לא פחות - גם בקרבם קיים רוב המגדיר את מפעל ההתנחלות כציונות לכל דבר. מרצ והעבודה - יצרניות "אוסלו" - הופכות למפלגות נישה. קדימה, שמונהגת על-ידי נסיכי תנועת החירות, היא הסמן היוני היחיד בעל השאיפות השלטוניות.

מסר להנהגה הפלסטינית

התודעה והמורשת היהודית חודרות ללימודי האזרחות, לשירות הצבאי והלאומי. את תודעת חברון מביא שר החינוך לתל-אביב. ולא רק זאת, יותר ויותר פועלים בני הציונות הדתית באקדמיה, בקולנוע, מייצרים תרבות ומחדירים מסרים. הישראלים הופכים רוחניים יותר. ולא, זו אינה רוחניות של ילדי הפרחים. זו רוחניות של הרב קוק. היא באה עם אהבת הארץ והאמונה הכבירה באיסור הוויתור עליה.

התפתחויות סוציו-פוליטיות אלה אינן רק בעלות השלכה פנימית על החברה הישראלית. לתהליך יש השלכות אסטרטגיות מול הפלסטינים. עד היום היו אלה מגמות בזירה הפלסטינית שהפכו שיקול מדיני לישראלים: אם לא תחתמו על הסכם שלום עם אש"ף, תקבלו את חמאס. אם לא תחתמו עם ממשלת פיאד - תתמודדו עם הקיצונים האיסלאמיסטים.

ובכן, הרי לנו מסר מקביל שניתן להתחיל להעביר להנהגה הפלסטינית: החברה הישראלית עוברת תהליך של "התחזקות": היא הופכת יהודית יותר, ניצית יותר, ימנית יותר. אם לא תחתמו עם ישראל הסכם היום - תוך שתיאלצו להכיר בה כמדינת העם היהודי - תקבלו את ישראל של מחר: זו שתחתום עמכם הסכם רק אם תכירו בקבר רחל כ"קובור בני אישראיל", אותו תידרשו לציין כל י"א בחשוון, יום מותה של אמנו הקדושה.

ד"ר אודי לבל, מרצה בכיר למדע המדינה במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון.