שברולט וולט חשמלית - העתיד כבר כאן, בערך

אז מה באמת יחליף את מנוע הבעירה הפנימית, מנגנון מכאני שהניע את העולם עידן ועידנים, והפך לפתע לשטן בכבודו ובעצמו, המאיים על שלום כל היצורים החיים על הפלנטה, ועוד כמה שעדיין לא נוצרו כלל. יצרניות רכב מסוימות הימרו על מימן ותא דלק, אחרות החליטו שהנעה כל-חשמלית היא-היא הפתרון המיוחל. הראשונות נתקלות בבעיות תכנון ויישום, האחרונות מתמודדות עם טווח מוגבל.

היו גם כאלה שבחרו פשוט לנסות ולייעל ככל הניתן מנועים קיימים, ורבות מהן העמיסו על מחלקות המחקר והפיתוח כמה וכמה אפשרויות, במקרים מסוימים אפילו שילוב של שתי שיטות - או הנעה היברידית, כפי שכולנו כבר מכירים. ויש גם חברה אחת שהחליטה להיות ממש מקורית.

שברולט וולט ומסעותיה בארץ הקודש (צילום: תומר פדר)

שברולט האמריקנית החליטה לפתח עבור הוולט החדשה, שהגיעה ארצה לצרכי ניסוי ותקינה, טכנולוגיה שונה במעט הראויה אף היא להקרא היברידית - שילוב בין מנוע בנזין לסוללה, יחד עם אפשרות טעינה מרשת החשמל. אלא שבניגוד לטויוטה פריוס למשל, הניזונה בעיקר ממנוע רגיל, הוולט עושה שימוש בעיקר בחשמל המגיע מהסוללה. ואיך הסוללה נטענת? בעזרת מנוע בנזין הפועל במהלך הנסיעה.

• "בניגוד לטויוטה פריוס, הוולט חשמלית אמיתית"
• מצטרפת לטרנד: שברולט וולט נחתה בישראל
  

פנים מזוהים, ישבן ממקום אחר

בניגוד לטויוטה פריוס ההיברידית בדור הראשון, שנראתה קצת כמו חייזר משונה במיוחד, הוולט מספרת לכל העולם שהיא שונה, רק מאחור. מלפנים היא נראית כמו שברולט חדשה, למעט פתח טעינה יוצא דופן מלפנים. מאחור היא כבר נראית שונה, כמעט כמו כל מכונית היברידית-חשמלית. אחוריים מוגבהים, שמשה אחורית צרה מדי ויחידות תאורה "אחרות". עם זאת, כבר ראינו מכוניות "רגילות" לחלוטין, עם יותר מוחצנות ומקוריות, וזו לאו דווקא בעיה מבחינתנו. 

בפנים זה כבר הרבה יותר ברור. הוולט מציעה שני צגים גדולים מאחורי גלגל ההגה ובמרכז הקונסולה המרכזית, המעניקים אינפורמציה מקיפה על אופן ההנעה, תוך שהם עושים זאת במגוון אופנים. עניין שאף מכונית היברידית-חשמלית-עתידנית אינה מפספסת אגב. הוולט מציעה את מרבית אבזור הנוחות שאתם עשויים לצפות לו במכונית הנושאת תג-מחיר עסיסי (ועל כך בהמשך). האם אהבנו את כל המתגים והצגים והפלסטיק הבוהק באופן מוגזם? לא, בפירוש לא. נראה לנו מיותר ליחצ"ן כך את העובדה שזו אינה מכונית "רגילה".

שני צגים היברידים, אחת לנהג השני לכל השאר (צילום: רונן טופלברג) 

מורה נבוכים

עכשיו מעט טכנולוגיה, ואנחנו מבטיחים לעשות את זה בעדינות. הוולט עושה שימוש בשלושה מנועים - שניים חשמליים, ואחד מסוג השטן המזהם. המנוע החשמלי הגדול מייצר הספק של 149 כ"ס, ואחראי עיקרי על הנעת המכונית. החשמלי השני מייצר רק 49 כ"ס, ואילו מנוע הבנזין בנפח 1.4 ליטר, משחרר עוד 80 כ"ס אופציונליים. עכשיו, שימו לב. תפקיד מנוע הבנזין, בשילוב עם המנוע החשמלי הקטן, הוא "רק" לטעון את סוללת הליתיום-יון.

במילים פשוטות - הוא משמש כגנרטור. המנוע החשמלי הגדול ניזון כמובן מהסוללה, המאפשרת אגב טווח חשמלי של 56 ק"מ בלבד. כאשר מתרוקנת הסוללה, נכנסים לעבודה שני המנועים "האחרים", טוענים אותה ומאפשרים טווח נסיעה כולל - ללא תדלוק למנוע הבנזין - של 560 ק"מ.

העובדה שמנוע הבנזין משמש רק כאמצעי טעינה לסוללה, אפשרה ל-GM לטעון כי מדובר ב"רכב חשמלי עם מנוע מאריך טווח". אלא שעניין זה אינו כה פשוט. מומחי רכב בארה"ב, טענו כי במהירויות גבוהות ותחת מאמץ, קיים חיבור ישיר בין מנוע הבעירה הפנימית לשני המנועים החשמליים, ומשם לגלגלים המניעים את המכונית. במקרה כזה, מדובר כמובן במכונית היברידית לכל דבר ועניין. על הפרשה הסבוכה אתם יכולים לקרוא כאן.

איך זה מרגיש

יש לשער כי לפחות בשנים הקרובות, נהיגה במכונית חשמלית תתמקד, לפחות בשלבי ההתאקלמות עם רכב חדש, בחוויית הנסיעה יוצאת הדופן. מנוע חשמלי מעניק למשל את מלוא המומנט כהרף עין, ועושה זאת כמובן בשקט מופתי. עניין די זר למי שהורגל במנועי בנזין, ולבטח מי שבחר בדיזל.

הוולט אינה שונה מבחינה זו כמובן. אחרי לילה צמוד לשקע חשמל, הסוללה שלה הייתה טעונה במלואה, ולמרחק של כ-45 ק"מ היא העניקה לנו נסיעה נקייה מזיהום, עם כל האופי המתלווה לסנסציה החשמלית.

הטענה מלפנים, דומה לפתח מילוי במצב סגור (צילום: תומר פדר)

ואז הסתיימה למעשה החגיגה. בניגוד למנוע רגיל המשמש לטעינה, ועובד על סל"ד קבוע-מונוטוני, מנוע הבעירה של הוולט אשר נדרש להיכנס לפעולה, מצויד בטווח של כ-4,800 סל"ד. ואכן, כאשר לוחצים על דוושת התאוצה, מתקשות שכבות הבידוד להסתיר קול מאמץ מוכר מחרטום המכונית. זה לא דומה למכונית רגילה, זה כן מוכר ולגמרי לא "חשמלי".

ל-GM הפתרונים, אך לא ניתן להשתחרר מהתחושה כי רעש המנוע המחובר לכוח זמין ומיידי, מעניקים תחושה של חיבור ישיר בין דוושת התאוצה לגלגלים, באמצעות מנוע שצורך בנזין, להזכירכם. בכל מקרה, הכוח יותר ממספק עבור הדרישות שהצבנו בפניו.

איך היא מבחינה דינמית? אין לנו בשורות מעודדות כאן. ההגה בוולט חסר כל תקשורת, ומרגיש יותר כאחראי על הכיוון הכללי, ופחות ככלי מדויק בידיו של נהג. זווית הגלגול אמנם מינורית, תודות למיקומה הנמוך של הסוללה הכבדה, אך גם אם חלילה תדרכו על דוושת התאוצה נמרצות, טובים הסיכויים שמערכת בקרת יציבות המכוילת ל"ממש היסטרי" תאט אתכם מוקדם למדי.

ואפרופו, מערכת המתלים מכוילת בסגנון מכוניות אמריקניות "של פעם", עם שיכוך נרפה יחסית ותנועות מרכב גליות ולא צפויות אפילו על כבישים מהירים. בתחום העירוני המצב טוב במעט, עקב מהירות הנסיעה האיטית. אך גם שם המצב אינו מזהיר.

וולט מאחור. מזכירה מכונית כשלהי? (צילום: רונן טופלברג) 

יום יבוא

תחילת שיווק הוולט נקבע לכמעט שנה מהיום, יוני 2012, ומחירה המשוער - כרגע לפחות - עומד על כ-200 אלף שקל. בעניין זה חשוב להזכיר כי מדובר בהערכה אופטימית, שכן הערכה זו לוקחת בחשבון מס קנייה של 10% בלבד, אם וכאשר תוכר המכונית כחשמלית מלאה.

כך שקביעת עמדה באשר לאטרקטיביות של הוולט ברגע זה, אינה רלוונטית כלל ועיקר. מספר המשתנים הקשורים בכך - החל ממחיר המכונית וכלה בהתפתחות התחרות - גדול מדי. אנחנו כן יכולים לקבוע כי מבחינה שימושית גרידא, היא אינה מביאה בשורה. כמכונית, היא אינה מיישרת קו עם מתחרות משפחתיות בגודל דומה, ובוודאי לא עם משפחתיות הנושאות תג-מחיר גבוה כל כך.

ומה באשר לחסכון בעלויות תדלוק, ללא ספק הנקודה המרכזית בשיקולי רכישת הוולט? כאשר נוכל לנהוג בה למרחק של מאות קילומטרים, ניתן יהיה לדווח על כך בבירור. עד אז נותר לנו בעיקר לקוות שתעשיית הרכב תמשיך ותבדוק, איך להפוך את העולם לירוק יותר, עבורנו.