"מסיבת רווקות": לא רק לבנות
"מסיבת רווקות", הגרסה הנשית לסרטי ג'אד אפאטו, מגדיר מחדש את המושג "צ'יק פליק", ומוכיח שפליטות הגוף של נשים משתלמות לא פחות מאלה של גברים
"מסיבת רווקות" ("Bridesmaids") מנסה להראות שגם בנות יודעות להיות וולגריות, שיכורות, מזדיינות ובעלות פה מלוכלך לא פחות, גם לא יותר, מבנים. וכן, הן גם פגיעות ורגישות, ולהבדיל מבני המין השני – גם לא מפגינות חרדתיות אינפנטילית מפני נישואין ומחויבות.
זוהי, הבנתם נכון, גרסת ה-chick flick לסרטי ה-bromance – מושג המתייחס לאותו קשר עמוק והדוק בין גברים הטרוסקסואלים – המזוהים בעיקר עם שמו של ג'אד אפאטו ("בתול בן 40”, "הדייט שתקע אותי"), שהוא גם אחד המפיקים כאן. את מקומה של החבורה הגברית הלבנה והסטרייטית תופסות עתה ורסיות מתוחכמות פחות (אך חסרות ביטחון באותה מידה) של בנות "סקס והעיר הגדולה", והעלילה בהתאם אינה מתרחשת בניו יורק האופנתית אלא במילווקי.
הגיבורה פה היא אנני (כריסטן וויג מ"סטרדיי נייט לייב"), קונדיטורית מוכשרת שנאלצה לחסל את חנות העוגות שלה בעקבות המשבר הכלכלי. היא מנהלת קשר לא מחייב עם חתיך דוחה המשפיל אותה (ג'ון האם), עובדת בחנות תכשיטים, ושונאת את כל האנשים המאושרים שנכנסים לשם כדי לקנות טבעות אירוסין.
"מסיבת רווקות". יש גם מורכבות פסיכולוגית
עד שיום אחד מבקשת ממנה חברתה מילדות, ליליאן (מיה רודולף, עמיתתה של וויג ל-SNL), לשמש כשושבינה שלה בחתונתה ההולכת וקרבה. אנני מוצאת עצמה ביריבות מול שושבינה נוספת, הלן (רוז ביירן), אישה-צעצוע עשירה ומושלמת, שהיא ההיפך הגמור מאנני הרווקה והמתוסבכת, שחולקת דירה עם אח ואחות ביזאריים (את האח מגלם הקומיקאי הבריטי מט לוקאס מ"הממלכה הקטנה").
חבורת השושבינות כוללת עוד את ריטה הוולגרית (וונדי מקלנדון קוביי), בת דודתה של ליליאן, שהיא גם אם לשלושה ילדים מתבגרים; בקה (אלי קמפר), הנשואה אך מתוסכלת; ומייגן (מליסה מקארתי הנפלאה) השמנה-מאוד, דמות שהיא פק"ל בסרטים מסוג אלה, וגם לסבית בפוטנציה.
גם אנחנו בדרך לחתונה עוצרות בווגאס
אנחנו לא מפלצות
מכאן והלאה נע "מסיבת רווקות" בסחרחרת קומית המלווה את החגיגות המקדימות לחתונה, כולל כמובן האירוע שבכותרת. ההשוואה עם "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" מתבקשת – בעיקר מפני שסצינה מרכזית בסרט אכן מתרחשת על סיפונו של מטוס שמוביל את החברות הכי טובות לווגאס; אך להבדיל מהקומדיה ההיא, שהשכילה לשלב בהצלחה בין חרדות גבריות ממשיות להומור אנאלי – "מסיבת רווקות" מבקש להוסיף מורכבות פסיכולוגית בכל הנוגע לעיצוב הדמויות, ולהדגיש היבטים "נשיים" של רגש, רוך וחמלה.
יתר על כן, בעוד "סרטי החתונה" הגבריים (ע"ע גם "לדפוק חתונה") מייצרים דימוי משלים לחרדה הגברית מן הפרידה מחבורת הגברים וממחויבות פטריארכלית בצורת דמויות נשיות מפלצתיות, בוגדניות ופותות – זה שלפנינו, בבימויו של פול פייג, יוצר "Freaks and Geeks", מעצב דמויות גבריות נוגעות ללב, גם אם אינן לוקות בתחכום יתר.
"מסיבת רווקות". יודעות להיות וולגריות
עם זאת, "מסיבת רווקות" מציג דמויות נשיות המזכירות את בני החבורה הגברית בסדרת "בדרך לחתונה". במיוחד אמורים הדברים בדמותה של מייגן. דמות זו, שעשויה להתבסס כזאק גליפיאנקיס של סרטי ה-buddy הנשיים, מספקת לסרט לא מעט מרגעיו הקומיים המוצלחים. מה לעשות, שבחורה כבדת משקל המשלשלת בכיור של סלון יוקרתי לכלות אחרי שאכלה מזון מקולקל זה, במחילה, מצחיק.
השילוב בין כריסטן וויג (שכתבה את התסריט בשיתוף עם אנני מאמולו) וסרטי החבורה הגברית של אפאטו עשוי להוות פריצת דרך קופתית וביקורתית, לא פחות. זהו סרט שמגדיר מחדש את המושג chick flick, ומרחיקו ממחוזותיה של הרומנטיקה הדביקה הפונה בעיקר אל קהל יעד של מתבגרות ונשים צעירות. "מסיבת רווקות", שהכנסותיו עד כה בארצות הברית לבדה עומדים על כ-160 מיליון דולר, מוכיח בשורה התחתונה שהביצועים הקופתיים של פליטות הגוף של נשים אינם פחות טובים מאלה של גברים.