רקוויאם למעבורת
בסוף השבוע יקיץ הקץ על פרויקט המעבורות של נאס"א עם שיגורה לחלל של "אטלנטיס". יגאל פת-אל מסכם את המשימות הקשות שידעה תוכנית החלל ומביט קדימה: כבר בשני צפויה להתחיל משימה חדשה שמטרתה חקר אסטרואידים
מעבורת החלל היא מיזם של סוכנות החלל האמריקנית, שתכליתו הבאת אסטרונאוטים לחלל והחזרתם לכדור הארץ באותה מעבורת הנוחתת כדאון בבסיסי חיל האוויר האמריקניים. מיזם זה היה נדבך חשוב בתוכנית החלל האמריקנית והיום, עם שיגורה של האטלנטיס, יגיע לסיומו פרק חשוב בתוכנית החלל.
צוות האטלנטיס מתכונן לטיסה האחרונה (צילום: AP)
תולדות המעבורות
מעבורות החלל תוכננו ככלי טיס רב פעמיים שנבנו על בסיס העיקרון לפיו ההמראה לחלל מבוצעת על ידי שיגורן על גבי טיל ואילו בתום המשימה המעבורת חוזרת לכדור הארץ על ידי נחיתה רכה כאשר היא דואה לאחר הכניסה לאטמוספירה. מעבורת החלל הראשונה ששוגרה לחלל היתה הקולומביה ב-12 באפריל 1981 ואחריה נבנו ושוגרו לחלל ארבע מעבורות נוספות שהן – צ'לנג'ר, אטלנטיס, אנדוור ודיסקברי.
בשנים האחרונות התמקדו משימות מעבורות החלל בסיוע לבניית תחנת החלל הבינלאומית הן על ידי הבאת אסטרונאוטים לתחנה והשבתם משם והן במתן הבאת אספקה וחלקים שונים אליה. כמו כן, עסקו המעבורות במחקר שנעשה בעיקר על ידי המעבורת קולומביה עד להתרסקותה בשנת 2003.
משימה חשובה נוספת של המעבורות היתה הצבת לווינים במסלולם, כאשר השיא היה בהצבתו של טלסקופ החלל ע"ש האבל במסלולו בשנת 1990 וכן במשימות התיקון של טלסקופ החלל ותחזוקו.
משימות קשות ומסוכנות
משימות אלה היו מסובכות ביותר בגלל הגובה הרב בו מצוי טלסקופ החלל - מאות קילומטרים מעל למסלולה של תחנת החלל הבינלאומית. תרם לכך גם הקושי של עבודה טכנית מאומצת בתנאי מיקרו כבידה. כלומר, האסטרונאוטים נאלצו לבצע את עבודתם כשהם מרחפים בחלל ולבושים בלבוש מסורבל המקשה עליה.
למרות שמקובל לראות בטלסקופ החלל על שם האבל את טלסקופ החלל בה' הידיעה, מעבורות החלל הציבו גם טלסקופים אחרים שתרומתם למדע האסטרונומיה לא תסולא בפז. טלסקופים אלה סוקרים את החלל באורכי גל שונים שאינם בתחום האור הנראה ואלה הם: טלסקופ החלל בתחום קרני הגמא "קומפטון", טלסקופ החלל בתחום קרינת התת-אדום "צ'נדרה" וכן שיגורו של לווין חקר השמש "יוליסס".
תחנת החלל הבינלאומית נעזרת בשיתוף פעולה הדוק בין נאס"א לבין סוכנות החלל הרוסית. שיתוף פעולה זה התבטא בעבר בהעברת אספקה לתחנת החלל הרוסית "מיר", שבינתיים שבקה חיים. עם סיום המשימות של מעבורות החלל תיפול עיקר המעמסה של תחזוק תחנת החלל על כתפיהן של חלליות המטען הרוסיות מדגם "פרוגרס".
על ההישגים הרבים של משימות מעבורות החלל מטילים צל שני הכישלונות הצורבים ביותר בתולדות כיבוש החלל, כאשר באחד מהם נספו שבעת חברי צוות מעבורת החלל קולומביה ב-1 בפברואר 2003 ובהם אילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הישראלי היחיד עד כה בחלל.
לאסון זה קדמה התפוצצותה (מיד לאחר השיגור) של מעבורת החלל צ'לנג'ר בשנת 1986 שגבתה את חייהם של שבעה אנשי צוות נוספים. כישלונות אלה שגבו מחיר גבוה בחיי אדם, לצד הצלחות כבירות של טיסות לא מאוישות המשלבות רובוטים, העלו שוב ושוב את השאלה על כדאיות הסיכון הרב בחיי אדם הכרוך בשיגור טיסות מאוישות לחלל.
שחר של יום חדש
כמה סמלי שמיד עם תום עידן מעבורות החלל אנו צפויים לאחד משיאיה של משימה אחרת ששמה "שחר" (Dawn). במסגרת משימה זו תגיע החללית שחר אל חגורת האסטרואידים, אותם "רסיסי" סלע המשייטים במרחב שבין מאדים לצדק. המפגש הראשון צפוי ביום שני הקרוב, 11 ביולי, כאשר החללית תתקרב אל אחד מארבעת האסטרואידים הגדולים – "ווסטה".
החללית שחר שוגרה ב-27 בספטמבר 2007. בחודש פברואר 2009 היא חלפה סמוך מאוד לכוכב הלכת מאדים, שהכבידה שלו האיצה אותה במסלולה לעבר חגורת האסטרואידים.
בשני הקרוב היא תגיע לאסטרואיד ווסטה ותשהה צמוד אליו במשך כשנה, אז תיפרד ממנו ותגיע אל האסטרואיד הגדול ביותר, הראשון שהתגלה בשנת 1801 על ידי ג'יוספה פיאצי – "קרס". בינתיים עלה האסטרואיד קרס בדרגה וכיום הוא מסווג ככוכב לכת ננסי, היחיד בחגורת האסטרואידים הנושאים בתואר זה.
אסטרואיד ושמו ווסטה
ווסטה הוא האסטרואיד הרביעי במספר שהתגלה בשנת 1807 על ידי אולברס. גודלו של ווסטה הוא כ-550 ק"מ (ווסטה אינו כדור מושלם והוא דומה יותר לכדור הפחוס בשני ציריו). לשם השוואה, קוטרו של הירח כ-1,710 ק"מ והוא גדול מווסטה פי 30 בנפחו.
צפיפותו של ווסטה דומה לצפיפותו של הירח ושל איו, אחד מירחי צדק הגדולים – כ3.4 גרם לס"מ מעוקב. הוא גם הצפוף ביותר מבין ארבעת האסטרואידים הגדולים - כמעט כפול מצפיפותו של קרס שהיא 2 גרם לס"מ מעוקב, מה שמעיד על השוני הגדול בין הגופים שבחגורת האסטרואידים.
ווסטה הוא האסטרואיד היחיד שאפשר לראותו לעתים ללא משקפת או טלסקופ וזאת בזכות פניו הבהירות שמחזירות כ-40% מהאור הנופל עליהן (לשם השוואה, פני הירח מחזירות רק כ-12% מהאור הנופל עליהן).
מטרת המשימה של "שחר" היא כאמור לחקור את פני האסטרואידים ווסטה וקרס וכמו כן לנסות לגלות תכונות אחרות שלהם כגון הרכבם, התפלגות החומר בהם וגם לברר אם הם מלווים בירחים קטנים.
בעת המעבר יהיה ווסטה במרחק של כ-200 מיליון ק"מ מכדור הארץ. כעת הוא מצוי בתחומי קבוצת גדי, כ-2 מעלות מערבית לכוכב אפסילון (לזיהוי קבוצת גדי אפשר להיעזר במפת הקבוצה ובמפת כוכבים מסתובבת המראה את מיקומן של קבוצות הכוכבים בהתאם לתאריך ולשעה).
אם צופים בווסטה במשקפת או בטלסקופ קטן יהיה אפשר לראות את תנועתו ביחס לכוכבים סביבו. אנו נעקוב כמובן אחר משימת "שחר" לחגורת האסטרואידים ונעדכן בהתאם להתפתחויות.
מפת כוכבים מסתובבת להורדה ומידע נוסף על התצפית בירח ובכוכבי הלכת ואירועים אסטרונומיים נוספים לשנת 2011 אפשר למצוא בלוח השנה האסטרונומי לשמי ישראל.
ד"ר יגאל פת-אל, קוסמוס טלסקופים, יו"ר האגודה הישראלית לאסטרונומיה, מנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים ומנהל פורום אסטרונומיה ב-ynet.
לפנייה לכתב/ת 
