ואז ההוא עם הפה המלוכלך ישווה לזה עם המגלשה בסלון

אחד במאי. את ניק קסאווטס אתם כנראה מכירים בזכות דברים שבכלל לא קשורים לז'יטונים. אחרי הכל, בנם של השחקנית ג'ינה רולנדס והבמאי־שחקן המנוח ג'ון קסאווטס הוא בעצמו פרסונה קולנועית די רצינית. בין היתר הספיק האיש לכתוב את "שאיפות", לביים את "אלפא דוג" המצוין, להופיע בתפקיד עצמו ב"הפמליה", וממש לאחרונה לשחק בעל חנות קעקועים מטונפת בבנגקוק בפרק השני של סדרת "בדרך לחתונה עוצרים". אבל כמו שזה נראה, הבנאדם מרגיש לגמרי בבית גם סביב השולחן האליפטי.

כבר ב־2005 ניסה קסאווטס את מזלו באליפות העולם, ואפילו סיים במקום ה־93 שסידר לו כמה עשרות אלפי דולרים ומוניטין של מישהו שהוא קצת יותר מסלבריטי שאוהב להשתעשע עם קלפים. אחר כך הוא העביר עוד כמה שנים

 בין טורנירים מזדמנים של ה־WPT (בלי לקחת תארים, אבל בכסף הוא סיים כמה פעמים), ולבסוף נחת לכמה הופעות אורח בעונה החמישית של "היי סטייקס פוקר".

דווקא ב"היי סטייקס", בין מפלצות הולדם כמו דניאל נגראנו ואנטוניו אספנדיארי, האיש הבהיר שהוא ממש לא איזה דג עשיר ומפונק שמוכן להשכיב בערך רבע מיליון דולר רק בשביל לשחות עם הכרישים האמיתיים. קסאווטס אולי לא היה השחקן הכי פעיל סביב השולחן, אבל גם לא התבייש לצלול פה ושם לתוך קופות ענקיות עם חולי הדק כמו טום דוואן, או לנסות לגנוב אותן בבלוף משחקנים מנוסים כמו פטריק אנטוניוס.

אם אני רוצה את ניק קסאווטס בין תשעת הפיינליסטים, זה בעיקר בגלל שבשנים האחרונות הסבו לשולחן הגמר של האליפות יותר מדי ילדי אינטרנט מזדמנים ומעצבנים. רובם הציגו פוקר משעמם במקרה הטוב (ופוקר בסיסי מאוד שמתבסס על פוקסים במקרה הרע), ובאופן כללי יצרו אווירה שמזכירה ערב בינגו בלובי של דיור מוגן. וכשזה המצב, מה טוב יותר מגבר בעשור השישי לחייו עם קעקועים על הצוואר, טבעות גדולות על הידיים, ולקסיקון שמכיל יותר קללות ממילות חיבור?

בגלל היד ההיא. אם הייתם נתקלים בו ברחוב, מאט אפלק היה נראה לכם כמו אחד שעושה את דרכו לחוג צפרות או מקסימום חוזר מהקונסרבטוריון המקומי. הרי מדובר בבחור שמנמן, ורוד וממושקף, שנראה כמו הכלאה של שלושת השחקנים הראשיים מ"סופרבאד". מצד שני, נכון לתחילת 2011 הספיק אפלק לצבור כמעט מיליון דולר רק מטורנירים, וסכום דומה גם מפוקר מקוון - זה כשהוא בקושי בן 24. אבל לרשימת הפייבוריטים שלי נכנס החננה הזה דווקא בגלל חוסר המזל שלו.

באליפות העולם של 2009 הצליח אפלק להגיע עד למקום ה־80, ולקחת הביתה 69 אלף דולר. זה נראה כמו הישג מרשים לשחקן די אלמוני, ובאליפות הבאה התברר שלא מדובר בפוקס חד־פעמי: הוא שוב ביסס את עצמו כאחד השחקנים היותר דומיננטיים, הגיע במצב מצוין ל־20 האחרונים, ובדרך התחבב על הקהל בכלל, ועל צמד השדרנים לון מקרון ונורמן צ'אד בפרט. אבל אז הדילרית חילקה לו זוג אס.

צבר כמיליון דולר מטורנירים, וסכום דומה מפוקר מקוון. בן אפלק

אין לי מושג אם לאורך אותה יד נזכר אפלק בקלישאה הגורסת שזוג אס זה יד שמרוויחים איתה קופות קטנות ומפסידים איתה קופות ענקיות, אבל בטוח שהוא הירהר בה מאוחר יותר באותו יום. וזה דווקא התחיל סבבה: מול שני האסים שלו חיכה ג'ונתן דוהאמל עם שני נסיכים, שעוד הלכו ונחלשו ככל שהתקדמה היד. למעשה, אחרי הטרן - כשאפלק הכריז אול־אין, ומשום מה קיבל קוׁל מדוהאמל - התברר שנשאר רק להימנע בריבר מנסיך נוסף שישלים שלישייה, וקינג או שמונה שישלימו קנטה מסריחה בדלת האחורית.

יצא שמונה יהלום.

שאגת האכזבה של הקהל עם חשיפת הריבר הזכירה החמצה מול שער ריק באיצטדיון מלא. דוהאמל, מי שהוכתר כמה חודשים אחר כך כאלוף החדש, אשכרה ניסה להיעלם בתוך הקפוצ'ון שלו מרוב שלא היה לא נעים. ואפלק עצמו? הוא נראה כמו מישהו שנפל לו קונטיינר על הראש. המצלמות של ESPN עקבו אחריו כשיצא מהאולם המרכזי, ותיעדו אותו נשען על אחד הקירות ומתפרק בבכי.

עברו עוד כמה דקות, והבחור הבין שיש דברים גרועים יותר בחיים ממקום 15 באליפות העולם ופרס כספי של יותר מחצי מיליון דולר. הוא נכנס בחזרה פנימה כדי ללחוץ ידיים ולאחל הצלחה ל־14 השחקנים ששרדו. הקהל שוב קם על רגליו כשזה קרה, הפעם כדי למחוא כפיים. גם אני רציתי לעשות אותו דבר בסלון הביתי שלי, אבל קצת התפדחתי מאשתי.

האיש שלנו בביירות. רוב מקצועני הפוקר הם לא בדיוק אנשים שהיית קונה מהם מכונית משומשת, אבל הפרצוף של סמי פרחה היה גורם לרובנו לשקול היטב אם לקנות ממנו אפילו מכונית חדשה. ובאמת שאני לא אומר את זה רק כי הבנאדם נולד בביירות, ולפני שהתמכר לפוקר העביר את הזמן במשחקי פינבול וסנוקר. ולא, גם לא בגלל שפעם הוא הרוויח 5,000 דולר מהתערבות על משחק פאקמן.

כבר יותר משני עשורים הוא מתפרנס מבלופים ומרייזים, אבל עד לא מזמן היית צריך להיות מקצוען פוקר בעצמך בשביל לדעת מי זה סמי פרחה. אחרי הכל, את רוב התארים שלו השיג האיש באומהה ולא בהולדם. אבל הכל השתנה באליפות העולם של 2003. אחרי פתיחת טורניר גרועה למדי הצליח פרחה

 לפלס איכשהו את דרכו לשולחן הגמר, שם מצא את עצמו בקרב ראש בראש נגד הסינדרלה של האליפות: רואה חשבון בן 28 בשם כריס מאנימייקר, שהשתחל לאליפות אחרי שניצח איזה טורניר מיניאטורי באינטרנט.

ההתמודדות בין החובבן המפתיע לבין המקצוען המשופשף היתה לא פחות ממרתקת, אבל כשהתפזר עשן הז'יטונים התברר שמאנימייקר נשאר נאמן לשם המשפחה שלו ולקח הביתה גם צמיד אליפות וגם 2.5 מיליון. פרחה מצידו הסתפק ב־1.3 מיליון, ובתהילת עולם. אשכרה: חובבי הפוקר באמריקה התאהבו בדמותו של הערס עם החליפות היקרות, הגורמטים המנצנצים והסיגריה הלא דלוקה שתמיד תלויה לו באלכסון מקצה הפה. ככה, במחי טורניר, הערס מלבנון הפך לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם הענף.

משם המשיך פרחה לככב בארבע העונות הראשונות של "היי סטייקס פוקר", ובמהלכן הוכיח שנשאר נאמן לסגנון האגרסיבי והפרוע שכל כך מזוהה איתו. למעשה, צמד השדרנים של התוכנית ויתר בשלב מסוים על הקטע של לנסות לצפות את המהלך הבא של האיש שמשווה, מקפיץ ודוחף אול־אין בלי קשר ליד שהוא באמת מחזיק. בעיקר זכורים לטוב הקרבות שלו עם הישראלי אלי אלעזרא, וההתעללות הממושכת והמשעשעת שלו בג'ימי גולד, חובבן עם הרבה מזל שהפך למקצוען עם פחות מזל.

האם בשנת 2011 יצליח סמי פרחה לשחזר את ההישג שלו מ־2003, או אפילו להתעלות על עצמו ולהתקשט בצמיד? קשה להאמין שכן. אבל לעזאזל, זה לא מפריע לי לקוות.

טוב, היא כוסית. סתם, לא בגלל זה אני רוצה בשולחן שלי את אריקה שונברג. בסדר נו, אז לא רק בגלל זה.

לפי pokerpages.com, האתר שמקפיד להציץ לתוך הארנקים של השחקנים המוכרים בעולם, שונברג צברה זכיות בסך 800 אלף דולר רק מטורנירים. אם לא מחשיבים את זה שההורים שלה נפגשו לראשונה כשהלכו להמר על סוסים,

 את הצעדים הראשונים שלה בעולם ההימורים עשתה שונברג דווקא בבלאק־ג'ק; התקופה הזאת אמנם לא נמשכה יותר מדי זמן, אבל סידרה לה גם את הכינוי המשובח Blackjack Babe וגם את ההכנה המנטלית הדרושה למשחק האמיתי.

ה־800 אלף ההם מדרגים את שונברג במקום ה־20 בטבלת המרוויחות הגדולות של הענף, וטורניר מוצלח יקפיץ אותה כמה שלבים טובים קדימה. אליפות פחות מוצלחת, והיא תיאלץ להסתפק בזה שכל ה־19 שמקדימות אותה נראות הרבה פחות טוב. מה שכן, גם אם לא תגיע רחוק מדי, עדיין יש לה סיכוי לראות מהסיפור הזה קצת כסף: לא מזמן היא התחתנה עם אריק לינדגרן, שב־2008 זכה בתואר שחקן השנה של ה־WSOP. תחפשו בהזדמנות את שונברג בגוגל תמונות, ותבינו שהלינדגרן הזה הוא מזליקו בשני מובנים לפחות.

מה הסיפור של זיגמונד. בשיא הרצינות, אני לא מבין מה הקטע. בכל פעם שראיתי את אילרי סהמיס בשולחן של "פוקר אפטר דארק" - או "קש גיים פוקר", או "היי סטייקס פוקר" - הוא הקפיד לדמם משהו כמו 300 אלף דולר, ועדיין נראה ששאר השחקנים מסביב נורא נזהרים ממנו כל הזמן. בכמה מקרים הוא עשה ממש טעויות של טירון והפסיד קופות ענקיות, או לחלופין הרוויח קופות קטנות בהרבה מהצפוי, למשל כשהימר על סכום גבוה מדי בריבר עם יד מפלצתית במקום לעשות רייז סביר ולחלוב מהיריב שלו עוד כסף.

אז איך זה שהמקצוענים הכי גדולים מדברים על סהמיס ביראת כבוד ששמורה בדרך כלל למפלצות כמו פיל אייבי וגאס האנסן? כנראה בגלל מה שקורה כשהאיש יושב מול המחשב שלו בבית, בהלסינקי: האיש בעל השם הבלתי אפשרי, והכינוי האפשרי אך התמוה "זיגמונד", נחשב בגיל 27 לאחד משחקני האונליין הטובים על הגלובוס. ואם צריך לשים את האצבע על עוד סיבה לכוח ההרתעה של הפיני הזה, אז אולי זה פשוט כי אין לו שום ריספקט לכסף.

בראיון שהעניק למגזין הפוקר Bluff טען זיגמונד שהוא מעריך את סך כל ההפסדים שלו באונליין פוקר סביב ה־3 מיליון דולר, אבל ציין שקשה לו להתחייב על הסכום המדויק כי רוב הזמן הוא היה שיכור. כשהמראיין ניסה לוודא שהוא שמע טוב, סהמיס סיפר שהקטע של לשחק בגילופין עלה לו פעם בהפסד של 700 אלף דולר ביום אחד. בהזדמנות אחרת נכנס זיגמונד ללא היסוס לקופה של 2.4 מיליון דולר במשחק נו־לימיט אומהה ב־Bobby’s Room המפורסם שבבלאג'יו, ובסוף ראה אותה הולכת לכיס של פטריק אנטוניוס - עוד קרחון פיני שלא בדיוק מקפיד לשמור דולר ירוק ליום שחור. אגב, שני החבר'ה האלה הם חברים קרובים מילדות, מה שלא מפריע להם להפשיט אחד מהשני סכומים של שש ספרות על בסיס קבוע.

בחמש השנים האחרונות ישב בשולחן הגמר לפחות אירופי אחד, ולפחות כוכב אונליין אחד. אם התרחיש הזה יחזור גם השנה, כבר עדיף שנראה שם את אילארי סהמיס. הוא גם מתאים לשתי ההגדרות, וגם עלול לדחוף אול־אין בלי כלום ביד כי מישהו מזג לו בירה אחת יותר מדי. מה רע.

משווה אותך, מעלה עליך, מטנף אותך. יש מעט דברים מעצבנים יותר מטראש טוקר בשולחן הפוקר, אלא שהכלל הזה תופס רק כשאתה יושב מולו. לא כשאתה צופה בו דרך הפלזמה הביתית. במקרה כזה אפשר ממש ליהנות משחקן שמדבר אליך בזבלים, במיוחד אם מדובר בטוני ג'י.

למרות כינוי של גובה חובות איטלקי מניו ג'רזי, ג'י - אני מעברת לכם את זה מ־G, כן? - הוא בעצם בחור בן 37 שנולד בלטביה בשם אנטנאס גאוגה, והיה אלוף המדינה לילדים בקובייה הונגרית. כן, אני יודע. כשהיה בן 11 היגרו איתו הוריו לאוסטרליה, והשבח לאל: הילד עבר להתעניין במשחקים שמגיעים בשני

 צבעים בלבד. אין לי מושג מתי הוא החליט להתמקצע בטראש טוק, אבל הרמה שהוא מציג היום גורמת לזייני מוח מקצועיים כמו מייק מטסאו ופיל הלמות להיראות כמו הילדים הכי מנומסים בכיתה.

דוגמה קלאסית ליכולות הטינוף של מר ג'י באה בשולחן הגמר של ה־Intercontinental Poker Championship ב־2006. באחת הידיים העז נציג רוסיה להשוות את האול־אין של טוני, אבל בסוף לא הצליח להשלים אפילו זוג והודח מהטורניר; בזמן שהסובייטי המסכן התארגן לתזוזה ליווה אותו הלטבי המחופף בצעקות "אתה בושה וחרפה", "הקריירה שלך גמורה" ו"מי לעזאזל לימד אותך לשחק פוקר". בשלב מסוים הוא אפילו ביקש מהקהל לא למחוא כפיים למודח הטרי, כי זאת מחווה שממש לא מגיעה לו, מה שגרם לשדרן גייב קפלן להכריז שההתנהגות הזאת עלולה להצית מחדש את המלחמה הקרה.

להגנתו של טוני ג'י ייאמר שהוא מקפיד להתעמר ביריבים שלו גם לפני שהוא מדיח אותם. האיש נוהג להמליץ ליריבים שלו על כמה להמר מולו, האם להשוות או לא, ומזהיר אותם שהשלב הבא שלו הוא לדחוף אול־אין. לוקח לך יותר מעשר שניות לחשוב על הצעד הבא שלך? ג'י יפנה לדילר ויבקש ממנו להפעיל עליך שעון, אקט נדיר ששמור רק למקרים שמישהו מתלבט במשך זמן לא סביר בעליל.

אני מניח שהנקודה ברורה: חובת צפייה חלה על שולחן גמר שכולל את הפה המטונף של טוני ג'י. חוץ מזה, איך אפשר לא להיות בעד מישהו שפעם שלח הביתה את פיל הלמות אחרי שרוקן אותו בסשן של 12 שעות, ואז קם מהשולחן וביקש ממנו חיבוק?

הקטרים חוזרים. בהנחה שאתם מחוברים לעוד ערוץ טלוויזיה חוץ מזה שמשודר מרוממה, סביר להניח שיצא לכם ליפול על סרט הקולנוע המצוין Rounders, או בשמו העברי "ההימור האחרון". נו, מאט דיימון? אדוארד נורטון? דיאלוגים שחולי פוקר מסביב לעולם יכולים לדקלם מתוך שינה? אז באחת הסצנות היותר זכורות מתאר דיימון איך פעם התיישב למשחק בסכומים גבוהים מול ג'וני צ'אן - שמופיע בסרט בתפקיד עצמו - ועשה עליו בלוף לתפארת. והעניין הוא שבחיים הלא מתוסרטים, דיימון לא היה מצליח לקחת מג'וני צ'אן לירה סורית אחת אם הם היו משחקים עם קלפים של טאקי.

שתבינו, אנחנו מדברים כאן על אגדת פוקר אמיתית. כזאת שמתהדרת בלא פחות מעשרה צמידים של ה־WSOP, וכניסה אלגנטית להיכל התהילה של הענף כבר ב־2002. הבנאדם לקח פעמיים ברציפות את אליפות העולם, ב־87' וב־88', וסיים במקום השני ב־89'; זה הישג שאין לאף אחד בעולם הזה סיכוי לשחזר, אפילו אם יהיה לו מזל בסדרי הגודל שטום דוואן מורגל בהם.

אגב מזל: אחרי כמה שנים של אליפויות פושרות, בשנה שעברה היתה תחושה שהאיש המכונה "האוריינט אקספרס" יגיע שוב לשולחן הגמר. הוא אפילו התחיל את היום השישי של הטורניר במצב מצוין, עם משהו כמו שלושה מיליון דולר, אבל הפסיד הכל בשתי קופות ענקיות. בראשונה החזיק זוג נסיכים, בשנייה זוג קינג - ובשני המקרים נתקל ביריב שהחזיק זוג אס. חתיכת מנחוס מפואר. הוא יצא מהסיפור הזה עם קצת יותר מ־57 אלף דולר, שזה ככל הנראה קצת פחות מתקציב משקפי השמש השנתי שלו.

השנה ינסה צ'אן להשיג את הצמיד ה־11 שלו דווקא באירוע הכי גדול של הענף, ולהזכיר למי שעוד הספיק לשכוח שתותחי אולד סקול כמוהו עדיין יכולים ללמד משהו את כל האקדוחנים הצעירים. אגב, הסיבה שקוראים לו על שמה של רכבת הנוסעים העתיקה ההיא? זה גם כי האיש בהחלט אוריינטלי, אבל יותר בגלל שפעם הוא הצליח לדרוס באיזה טורניר 13 מתמודדים אומללים בקצת יותר מחצי שעה.

סינדרלה מן. לפני שלושה חודשים פורסמה במגזין של ה"ניו יורק טיימס" כתבת ענק תחת הכותרת Online Poker’s Big Winner. כתב המגזין יצא לברר איך נראים החיים של מישהו שעד לפני כמה שנים עוד ארז נאגטס מאחורי הדלפק של מקדונלדס, וב־2010 הרוויח 5.5 מיליון דולר מלשחק פוקר באינטרנט. הוא מצא בחור בן 21 שעדיין יושב בטרנינג מתחת לשמיכת פיקה בדירת סטודנטים די סטנדרטית, ומשחק נו לימיט הולדם תחת השם jungelman12 - אבל בחמישה שולחנות במקביל.

אפשר להבין למה חשבו בניו יורק טיימס שיש כאן סיפור. דניאל קייטס הוא אחד השמות הכי חמים בענף בפלוס־מינוס שנה וחצי האחרונות, והוא בלי ספק הכי מסקרן. ככה זה כשתוך חודשים ספורים אתה עובר מאנונימיות גמורה למצב שבו אתה מנצח בסדרה של מפגשי אונליין ישירים את השמות הגדולים של הפוקר העולמי — חבר'ה כמו פיל אייבי, פטריק אנטוניוס וטום דוואן. האחרון, אגב, הזמין באוגוסט האחרון את קייטס לחתיכת מרתון: שני החבר'ה ישחקו אחד נגד השני בדיוק 50 אלף ידיים (בליינדים של 200־400 דולר), ואם בסוף ההתמודדות ימצא את עצמו קייטס ברווח של מיליון דולר או יותר, דוואן ישלם לו 1.5 מיליון. קייטס, לא תופתעו לשמוע, נענה לאתגר. אחרי משהו כמו 20 אלף ידיים הוא מוביל במיליון וקצת.

להגיע לרמה של הטופ העולמי בגיל כל כך צעיר זה כמעט בלתי נתפס, אבל יש עוד משהו שצריך להבין בהקשר הזה: בעידן האונליין פוקר, בהחלט ייתכן שילד בן 20 ראה בחייו יותר פלופים ממה שדויל ברונסון הספיק לראות עד גיל 77. בטח אם כמו במקרה של jungelman12, מדובר במינימום של 12 שעות ביום - כל יום - מול המחשב הביתי.

בחודש מרץ האחרון הוזמן הילד ממרילנד להיות אחד מ־64 השחקנים שישתתפו באליפות היוקרתית Heads Up Poker Championship. כבר בסיבוב הראשון הוא פגש את פיל אייבי - כנראה השחקן הטוב בעולם - והצליח לשלוח אותו הביתה ולאותת לכל העולם שהוא יודע את העבודה גם כשמולו שחקנים בשר ודם. עכשיו אני רוצה לראות אותו גם בשולחן הגמר של טורניר הפוקר החשוב ביקום, למרות שזה הולך להיות לו קשה מאוד. במיוחד אם לוקחים בחשבון שעד לפני כמה חודשים הוא היה צעיר מדי בשביל להיכנס לקזינו.

המכונית השנייה שלי היא בימבה. ייאמר מיד: אין לי שום חיבה מיוחדת לפיל גלפונד. הוא ללא ספק חבר של כבוד בצמרת הפוקר העולמית, עם הישגים מרשימים בטורנירים, משחקי מזומן ואפילו באינטרנט - אבל לא בגלל זה הוא אצלי ברשימה, אלא כי הבחור תמיד מקפיד להשתמש בתבונה בכסף שהוא מרוויח מפוקר. לראיה, ממש לאחרונה השקיע גלפונד קצת יותר משלושה מיליון דולר ברכישת שני פנטהאוזים צמודים במנהטן, ואז שבר את הקיר שמפריד ביניהם והתקין בחלל שנוצר מגלשה ענקית. מה זאת אומרת למה, כדי שיהיה לו קל יותר להתנייד מחדרי השינה לסלון. נכון שעכשיו גם אתם בעדו?