"בגינרס": חד מיני ורב-גוני
הנושאים ש"בגינרס" עוסק בהם עלולים היו להרכיב סרט כבד ומדכא. אבל הסרט מטפל בסוגיות של מוות והומוסקסואליות ברגישות ובעדינות מחויכת, ואפילו מהנה
אוליבר (יואן מקגרגור), גבר באמצע שנות ה-30 לחייו, מתאבל ומתמודד עם מותו של אביו (כריסטופר פלאמר) מסרטן. הוא גם לומד להכיר מחדש את אותו אב, וללמוד על חייו מחדש,כשהאב מספר לו לאחר מות אימו שב-44 שנות נישואיהם, הוא בעצם היה הומוסקסואל. על הדרך, הגיבור פוגש בחורה (מלני לורן) ומנסה לבנות מערכת יחסים, למרות המטענים שהוא והיא נושאים על גבם.
אביו של אוליבר, האל, מגלה את עצמו מחדש כהומו מחוץ לארון בשלב מאוחר בחייו, ואוליבר מספר על כך בלי שיפוטיות, אלא כמתבונן, עם מעט הומור ומעט הלם, שכן הגילוי על אביו צובע באור חדש את זיכרונות הילדות שלו מאביו ואימו.
אוליבר, עם טוויסט
למרות שגיבור הסרט שקוע במצב נפשי על גבול הדיכאון, הוא ממשיך בשגרת חייו מבלי להפיל את כל עומס הקשיים שלו על הצופה. האופן בו הוא מתאר את מהלך העניינים כן מעורר אמפתיה, גם איתו וגם עם אביו, אבל גם שומר עליו בריחוק מה מהכאב שלו עצמו.
פלאמר ו-ויסנייץ' כאב המזדקן ובן זוגו ב"בגינרס"
רק כשאנה, בחורה מסתורית הכובשת אותו, שואלת אותו על הוריו, הוא עונה בפשטות שאימו מתה לפני שנים ספורות, ואביו לפני כמה חודשים, וכך כובד המשקל של הכאב מתבהר לה ולצופים בבת אחת. ועם זאת, גם בעיתוי זה, הסרט לא הופך לכבד, ושומר על חיוך, גם אם עצוב לעיתים קרובות - לא מעט בזכות כלבו של אביו שעבר אל אוליבר אחרי מותו, שמקבל כמה שורות טקסט משלו, וגורם לצחוק של ממש.
מייק מילס, בעצמו מעצב גרפי בעברו שאביו יצא מהארון שנים ספורות לפני מותו, ביים וגם כתב את התסריט, והדבר מורגש היטב בכתיבה האישית של הסרט הקטן לכאורה, שמטפל בנושאים "גדולים": יחסי אב ובן, היחס להומוסקסואליות במהלך השנים, התבגרות מאוחרת והחיפוש אחר אהבה.
אהבה פשוטה, מדי
הקושי היחיד עמו הסרט מתמודד פחות בחן, הוא מערכת היחסים בין אנה לאוליבר. אביו של אוליבר חי את שנותיו האחרונות עם בן זוג צעיר ממנו (גוראן ויסנייץ'), ואוליבר היה לבד רוב הזמן, עד שפגש את אנה במהלך הסרט. אולם, בעוד מערכת היחסים בין האב לבן לחברו עוברת כאמינה ומורכבת, מערכת היחסים בין אנה לאוליבר לוקה בפשטות יתר.
לורן ומקגרגור. השחקנים טובים, אבל הזוגיות פשטנית
אנה מוצגת כבחורה שנכנסת לעולמו של אוליבר ומביאה עמה בטחה לשינוי, אולם גם כשהוא לומד להכיר אותה, הציפייה למורכבות שתהפוך אותה לאנושית יותר ושטוחה פחות, אינה מתממשת. מערכת היחסים בין השניים נותרת בנאלית יחסית לשאר הנושאים בהם הסרט מטפל.
ועדיין, הנושאים האחרים המועלים בסרט ומערכות היחסים הנלוות אליהם, וכן עבודת המשחק המשובחת של השחקנים, מפצים על השטחיות של סיפור האהבה. בכל זאת, סיפורי אהבה של "בחור פוגש בחורה מגניבה" יש בלי סוף בקולנוע. סיפור על בן שמקבל באהבה את השינויים בחייו של אביו שיוצא מהארון, יש קצת פחות.
