כש"בעל הדעה הנכונה" לא רוצה חוק

איך זה מצליח להם בכל פעם? השמאל הקיצוני מחרים את אריאל, מרצים באוניברסיטאות מתחננים בפני עמיתיהם בחו"ל להחרים את האקדמיה הישראלית, גופי שמאל פונים לרשתות שיווק בעולם בבקשה להחרים תוצרת של ההתנחלויות, וכשכנסת ישראל מנסה להתגונן, קוראים לחוק הזה... "חוק החרם".

כל צרכן תקשורת ממוצע בישראל מתרשם ש"הגנגסטרים של הימין" פתחו במתקפה משולבת על הדמוקרטיה הישראלית. הם השתלטו על הכנסת בהשתלטות עוינת, החליטו להחרים את השמאל ואת הערבים וחוקקו חוק גזעני, מתועב ומפלה, שמתאים לדרום אפריקה של שנות האפרטהייד.

רבותי, המציאות הפוכה לגמרי. השמאל הקיצוני שולט שנים רבות בכלי התקשורת, ופתח במבצע חרמות - אתמול באריאל, שלשום על מוצרי ההתנחלויות. ואחרי כל זה, את חוק ההגנה מפני חרמות הם מכנים "חוק החרם". שימו לב לכותרות: "הכנסת אישרה ברוב של 47 מול 38 את החוק השנוי במחלוקת". מדוע החליט העורך עבור הדמוקרטיה הישראלית מה שנוי במחלוקת? הרי אין כמעט חוק שאין לו מתנגדים. 

בשמאל ה"דמוקרטי" אמרו היום (קואליציית הנשים לשלום): "לא נציית לחוק, ואנחנו קוראות לאחרים לא לציית לו. אנחנו נמשיך להחרים, למחות, להפגין ולהתנגד לכיבוש". אין ספק, דמוקרטיה במיטבה. עכשיו ברור מדוע הם כועסים שלקחו להם את השליטה על לימודי האזרחות במשרד החינוך. 

וככלות הכל, כדאי אולי להסביר על מה הצעקה. על פי החוק החדש, יוזמה לחרם כלכלי, אקדמי או תרבותי על מדינת ישראל או גופים המצויים בשטחה ובשטחי יהודה ושומרון תוגדר כעוולה אזרחית. זה חוק צודק ומוסרי, שאפו ליוזמיו.

הדמוקרטיה הישראלית חייבת להגן על עצמה ממיעוט אלים וצווחני שמכנה את עצמו בכל כינויי השלום האפשריים - "גוש שלום", "קואליציה לשלום", "שלום עכשיו" בשעה שדרך השלום שלהם הובילה את ישראל בשני העשורים האחרונים לאלפי הרוגי טרור, ולשתי מלחמות עקובות מדם.

עדי מינץ, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר