"אני מבקבק חלום". הברון פרנצ'סקו ריקאסולי

נולדתי ברון. יורשים את התואר הזה. איטליה היא כמובן ארץ דמוקרטית, ככה שאין משמעות רשמית לתואר. זה יותר סימבולי. עם התואר באה האחריות על המפעל המשפחתי המיוחד שאני מנהל - יקב ריקאסולי, שקיים כבר יותר מאלף שנה - אז אני מרגיש ברון ולא מרגיש ברון. אם למישהו בא לקרוא לי ברון זה בסדר, אבל מבחינתי גם פרנצ'סקו הולך.

אני לא גר בארמון. רק נולדתי בארמון שנמצא באמצע האחוזה המשפחתית, וגרתי שם בקיץ. זה מקום די רגיל, לא משהו מיוחד. היום אני מעדיף לגור במקום יותר פרקטי, אז יש לי חווה עתיקה ששימרתי בטוסקנה. אני מחלק את חיי בין האחוזה, החווה ופירנצה.

מנהל טוב מתכנן את הצעד הבא. חושב קדימה. זאת האחריות הכי חשובה שלי, יחד עם לתת מוטיבציה לעובדים שלי.

מבחינתי יין זה לא רק עסק. אנחנו מוכרים סמל מסוים, רעיון. אנחנו מבקבקים חלום. הרבה דברים שיהיו מאוד רווחיים לעסק אין לי שום כוונה לעשות, כי מבחינתי זה לא רק כסף. פעם פגשתי יינן אמריקאי שעשה הרבה כסף מהיין שלו, אבל לא אהב יין. הוא היה רק ביזנסמן. אני לא כזה.

"אין, כשאני בישראל, רק בית החייל" (צילום: אייל טואג)

איטלקים שותים יין פחות מבעבר. הרגלי השתייה השתנו, כמו כל דבר אחר בחיים שלנו. איך שאנחנו מתלבשים, עובדים, זזים, אוכלים. היום יין נחשב הדוניסטי ומשני לחיי היומיום. פעם היה לו יותר מקום.

מצד שני, האיכות השתפרה. אז היום שותים פחות, אבל יותר טוב.

אני שותה יין כל יום. בדרך כלל את היין שאני מייצר, כי קל לי יותר להשיג אותו. אבל רק לארוחת ערב: במשך היום אני עובד.

יין אדום הולך עם הכל. אמנם למנה עדינה לא הייתי מצוות אדום אינטנסיבי וכבד, אבל בואו נהיה יצירתיים ופתוחים.

חשוב לכבד את הטעם של הלקוח. לפעמים הסומליה מתערב יותר מדי, מגזים בלקבוע מה טוב ומה לא.

בכל מקרה: אם אתה שותה כדי להשתכר, יין זה לא המשקה שלך. שתה משהו אחר.

יין טוב עושים בכרם, לא ביקב. ארבעה אלמנטים בסיסיים משפיעים על איכות היין: הענבים, האדמה, מזג האוויר והגורם האנושי. אי אפשר לבחור אחד. ענבים טובים במקום הלא נכון לא ייצרו יין טוב, ובאקלים רע גם חומץ לא יצא מהם.

מה אני עושה בשביל עצמי? פעם עשיתי מוטוקרוס, הייתי קצת משוגע. היום יש לי קצת זמן פנוי וכמה תחביבים. אני לא צד, אני שונא את זה. אבל אני אוהב לדוג, ומאוד אוהב לצלם. פעם זה היה ממש המקצוע השני שלי.

אין לי ספינה. אתה עבד כשיש לך ספינה. אני מעדיף ספינות של חברים. בקיץ אני יוצא לדוג בקורסיקה או בסרדיניה, ולצלול בשביל הכיף. גם באילת.

אני אוסף כלי נשק ישנים. מת על סכינים. לאחרונה פתחתי בארמון מוזיאון קטן של כלי נשק שמצאתי שם נטושים. הוספתי לו קרבין יפהפה מהמחצית השנייה של המאה ה־16. הוא היה שייך למאבטח הארכיבישוף של זליגסבורג. זה יותר מעניין אותי מאייפד.

מלהיות אבא למדתי לאהוב יותר. אני מקווה שהבת שלי, היום בת 17, תצטרף לעסק תוך עשר שנים.

בסך הכל אני לא צריך הרבה. להיות בריא, במצב רוח טוב. אני בנקודה בחיים שבה ככל שיש לי פחות, ככה אני שמח יותר.