הליגה זכתה בלוטו: פיני גרשון חוזר

עדיין לא גיליתי מה יש בפיני גרשון שמעורר כל כך הרבה אמוציות. מצד אחד היהירות השקופה שגורמת לאנטגוניזם, אך מצד שני כל פעם שדמותו משתקפת מהמרקע, עולה הצורך פשוט להידבק למסך הטלוויזיה. מין אישיות ממגנטת שקשה להוריד ממנה את העיניים, ולא תמיד מהסיבות הנכונות.

• הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק
  
• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים

    

  
  

זו כנראה הסיבה העיקרית שחזרתו הרשמית השבוע לכדורסל הישראלי, היא בערך הדבר הטוב ביותר שקרה לענף הגוסס הזה כבר הרבה זמן. עם רייטינג של 0.3 אחוז למשחק מרכזי ועם סיקור עיתונאי דלוח שמתחיל בערך מעמוד 10 בעיתון, הנוכחות העוצמתית של פיני תגרום סוף סוף לעניין ביותר מקבוצה אחת בליגה. משהו שלא קרה מאז...מאז הפועל חולון של מיקי דורסמן ב-2008.

פיני גרשון עם מוטי ששון. אחד האסים היחידים שנותרו בסביבה (יועד כהן) 

וזה לא משנה אם המהלך הזה טוב להפועל חולון, לאוהדיה או אך ורק לפיני גרשון - המרוויחה הגדולה והמנצחת של השבוע היא ליגת לוטו, שקיבלה חזרה את אחד הקלפים הלוהטים שלה. האמת? גם אחד האסים היחידים שנותרו בסביבה.

הוא עדיין אוהב את המשחק הזה?

השנים האחרונות של פיני גרשון כמאמן פגעו בקריירה המפוארת שלו. זו ממש לא רק חוסר ההצלחה ביוון, או אובדן האליפות עם מכבי ת"א. האישיות שנקראת פיני גרשון הפכה לתמנון מרבה ידיים, שמתעסק ומתייחס כמעט לכל, מלבד לכדורסל.

פיני בתקרית ההיא בגארדן. אוהב את המשחק או את הדמות שיצר? (AP) 

החל מההתבזות הקולוסאלית במדיסון סקוור גארדן במשחק מול הניקס, דרך קריאת תיגר על כל מה שלא לבוש צהוב ("אם לא מכבי ת"א, לאבנר קופל אין מה למכור") ועד להתקטנות מיותרת ונלוזה עם מאמן ברק נתניה, אריק אלפסי.

במהלך איטי ומרגיז, הפך פיני גרשון לדמות קונצנזוס בשני חלקים - אלה שמעריצים את האדמה עליה הוא דורך (בייחוד אם היא באזור שכונת יד אליהו), ומנגד אלה אשר רואים בו את שלמות 'הרוע המכביסטי'. בקיצור, שכחנו אם הוא בכלל אוהב את המשחק הזה, או רק את הדמות שיצר לעצמו.

לכן מרגש לדעת כי הדבר הזה שנקרא כדורסל, עדיין מדגדג לפיני מתחת לבית השחי. טוב להיזכר כי הריח של האולמות הטחובים בישראל, עדיין עושה לו את זה ולא רק הכסף הגדול שוודאי יכול היה לקבל באירופה. אולם הפחים בחולון מעולם לא היה יותר רומנטי.

פיני, משימה אחת עוד לפנייך

המאמן כסוף השיער שהפך למנהל מקצועי/מגייס משקיעים/יועץ הנהלה, הצהיר כי בכוונתו לבנות משהו ארוך טווח. הבעיה היא שמלבד מכבי ת"א של תחילת המילניום, זה מעולם לא הצליח לו. התזזיות והשעמום המהיר, הניעו אותו במהרה ממקום למקום.

אבל זה לא באמת חשוב מה יהיה אורך הרוח של הניסוי הזה, אלא בעיקר איזה טעם יישאר ממנו. האם פיני יבין כי כל דבר שהוא לא מכבי ת"א פשוט קטן עליו,

או שיחליט שהתפקיד של 'רובין הוד' אותו זנח בתחילת העשור הקודם, עדיין עושה לו את זה.

ואם כבר בהצלת מפעלים עסקינן: אריק שיבק מאמן נהדר שהלוואי כי יצליח בנבחרת ישראל. אבל בעוד שנה ואולי בעוד שלוש או יותר, כשתפקידו יסתיים, אולי נוכל לראות את פיני על כס מאמן הנבחרת. רק בענף חולה כמו זה שבארץ, עדיין לא חשבו כי המאמן המעוטר ביותר בתולדות המדינה צריך להיות זה שיוביל את הקבוצה של המדינה. זו האמיתית.

אבל כמו בכל צעד בקריירה שלו, בסופו של דבר - הכל תלוי ברצונו ובגחמותיו של פיני. טוב שחזרת.