ביד חזקה וברומח נטוי / טור אישי
דלילה חטואל-ברוך הפצועה לא תוכל לקחת חלק באליפות אירופה 2011 בסייף. בטור אישי ל-ynet היא משתפת בתחושת ההחמצה ועורכת לנו היכרות עם הנציגים הישראליים בתחרות
זה רק ספורט?! ביטוי המתאר מצב שבו הספורטאי אומר לעצמו במהלך הקריירה, כאשר הוא חווה קונפליקט פנימי בין הרצון להגשים ולממש את יכולתו לכדי הישגים ומנגד ההפסדים, האכזבות והפציעות, שהם נחלת כל ספורטאי מקצוען.
אני מאוד מתרגשת לכתוב לכם מנקודת מבט כספורטאית לקראת אליפות אירופה 2011 שמתקיימת באנגליה, בתור אחת שיודעת בדיוק איפה זה כואב ואיך אפשר לעשות את זה.
כסייפת אולימפית פצועה, אני יכולה לצחוק על התוכניות שבניתי לעצמי במהלך כל הקריירה הספורטיבית שלי והיכן אני עומדת היום. לתומי חשבתי שטור כזה אכתוב בערוב ימיי, כאשר אהיה אמא, עם מספר ילדים מתרוצצים ופיצה בתנור.
בסופו של דבר, אני כותבת את הטור בעודי מתמודדת עם מציאות שנכפתה עליי בשיאי - מספורטאית מועמדת למדליה, לספורטאית בדימוס עקב פציעת ספורט אכזרית - קרע ברצועה הצולבת באליפות אירופה 2008 (כחודש לפני האולימפיאדה) פציעה שכבר הכניסה אותי פעמיים לחדר ניתוח. זו פציעה שמנעה ממני לעסוק בענף האהוב עליי, להתחרות ולהגשים עצמי ולהתעורר כל בוקר עם השאלה: "מה אילו?"
לא הרמתי ידיים וקיימת בידי האפשרות לנסות להשיג את הכרטיס האולימפי במאי 2012 בתחרות היבשת, אשר כל מדינה מאירופה, שלא עלה בידה להעפיל דרך הדירוג העולמי, זכאית לשלוח נציג אחד. שני המקומות הראשונים ישיגו את הכרטיס המיוחל ללונדון 2012.
כעת מה שנותר לי זה לראות את חבריי לנבחרת, איתם חלקתי עשרות טיסות, אליפויות עולם, רגעי מתח שטופי אנדרנלין, שמחה ואושר ולחוות את ההתרגשות הפנימית שלהם לקראת תחרות מטרה כל כך קריטית לסגירת סגלים. זו תהיה התקדמות לעבר הכרטיס האולימפי הנכסף ואולי אף לתואר "אלוף אירופה 2011" - מעמד כה מכובד ומרגש.
השנה האולימפית היא שנה קריטית לכל ספורטאי הישגי אשר רוצה להימנות עם הטובים ביותר. "המרוץ לאולימפיאדה", שמזכיר לי תמיד תוכנית מז'אנר הריאליטי, שבו בשנה אחת, עאתה מל כמו חמור ומזיע כמו סוס וטס כמו משוגע לכל מקום על גבי הגלובוס, תחת לחץ כבד להשיג את הקריטריון האולימפי ולהתברג בין הראשונים בעולם (מקום 18 ומעלה בדירוג העולמי מעפיל לאולימפיאדה).
כל רגעי השבר והסבל מתגמדים כאחד כאשר אנו חשים את הפנטזיה, אשר נוסכת בנו את האמונה כי אגדה יכולה להירקם כאן והנה החלום בהישג יד.
לכל מחככי הגרונות למיניהם, סיוף הוא ספורט אתלטי הטומן בחובו מחשבה עמוקה ותכנון מהלכים רבים בעיצומו של קרב, הן מחשבתית והן פיסית. ענף שבו המאמץ האנאירובי ניכר ע"י התקפות מתפרצות וגיוס יחידות מוטוריות במשך תשע דקות.
כלומר, לא בלבד שהמאמץ הפיזי עילאי, ישנו אלמנט של חשיבה במהלך כל הקרב והריכוז הוא מרכיב מקשר חשוב.
בדרך כלל תחרות סיוף מתפרשת על פני יום שלם ואף יומיים של קרבות רבים ומתישים שכל אחד מקרבות אלו הוא עולם ומלואו. כמובן שהמפסיד יוצא מהתחרות.
אליפות אירופה ואליפות עולם הן תחרות יוקרתיות, בהן הניקוד הנצבר כפול מתחרויות רגילות והן מהוות תחרויות מטרה ומסומנות על ידי הוועד האולימפי כבעלות חשיבות עליונה. במילים אחרות ופשוטות יותר: "מאני טיים". טם ניצחת, קנית את עולמך, הפסדת ותמשיך להתאמן, רק שלא יפריע לעבודתך כמלצר (פרנסתו של ספורטאי איננה פשוטה).
סקירת הסגל של נבחרת ישראל
מאור חטואל. (גילוי נאות ,הוא אחי!) מועמד בכיר לאולימפיאדת לונדון 2012, אלוף ישראל הטרי. הייתי שם כשדורג במקום השביעי באליפות העולם בפריז אשתקד, התחרות היוקרתית ביותר מלבד האולימפיאדה. שם הציג מאור יכולות מרהיבות של טכניקה, אסטרטגיה, אינטליגנציה וכושר מן הטובים ביותר בעולם.
המטרה: לשמור על הניקוד משנה שעברה (היה ב-16 האחרונים) ועוד יותר מכך, לצבור ניקוד ע"י ניצחון נוסף ולהעפיל לשמונה הראשונים, הישג שיקרב אתו לכרטיס האולימפי. אין לי ספק שבכל יום נתון מאור יכול לנצח ובלבד שתהיה הרמוניה בין ההרגשה המנטאלית והפיזית. אחד הסייפים הבולטים בנבחרת, סיכוי שווה למדליה.
תומר אור. חברי לנבחרת האולימפית שעזב לארצות הברית על מנת להמשיך את הקריירה הספורטיבית שלו בשילוב עם אימון ילדים (חבל לנו שאיבדנו אושייה ספורטיבית כמוהו). תומר הסייף הבכיר, עתיר הניסיון והמדליות בגביעי עולם, מגיע לאליפות אירופה בכושר מצוין ואף עשוי לרשום הישג מרשים.
קובי אור-חטואל (כן, כן, גם הוא סייף חטואלי) סייף מוכשר ורענן, מהווה נכס חשוב לתחרות הקבוצתית להשגת הכרטיס האולימפי הקבוצתי, כמו גם: אורן בסל (סגן אלוף עולם לנוער), ספורטאי משקיע ומוכשר. שניהם תוספת מכובדת לתחרות הקבוצתית, שבה יחד עם מאור ותומר יכולים להגיע לשמונה הראשונים בתחרות הקבוצתית.
אליפות אירופה נפתחת היום עם תחרות היחידים (אינדבדואלי) ברומח. שם ינסו כל אלו להגשים את חלום האולימפיאדה בצורה אישית
ואף לעשות היסטוריה ולזכות במדליה באליפות אירופה רומח גברים. כידוע, חברתינו מנבחרת הדקר נשים עשתה זאת בגדול וזכתה במדליית ארד והזרוע עוד נטויה. כל שניתן הוא להחזיק אצבעות ולעודד אותם.(במהלך הימים הקרובים יתחרו כקבוצה).
ייתכן ותחרות מוצלחת תהווה רוח גבית למגמה החדשה הנושבת באיגוד הסיוף, שיש בה כדי לקרב את הענף לכל המוני ישראל בעידודו של הדובר החדש משה סידי ובהנהלתה של לידיה חטואל צוקרמן, שתוביל את הענף לפסגות חדשות.
זכרו נא, עוד לא אמרתי את המילה האחרונה. סמוכה ובטוחה שאצליח להתגבר על פציעתי, לחזור למסלול הסיוף, שם אני מדברת בשפה הגבוהה ביותר, היצירתיות שלי מגיעה לאפיקים חדשים ואני כל כך מאושרת. אז תוציאו את הדגלים מהבוידעם ועודדו את הנבחרת, כי אין כמו הישג שירחיב את ליבנו.
בהצלחה לנבחרת. אל אל ישראל!
לפנייה לכתב/ת 
