כאשר מונה התורה בפרשתנו את משפחות שבט לוי, היא מציינת את "משפחת הקרחי", הם בני משפחת קורח הזכור היטב לכולנו. נשאלת השאלה: איך נשארה משפחה לקורח, והלוא הוא ובניו וכל אשר לו נבלעו באדמה בשעת המחלוקת נגד משה רבנו?

עונה על כך התורה במקום אחר בפרשה. כאשר היא מזכירה את דתן ואבירם (שהחטיאו את העם באותה מחלוקת), היא מציינת: "ובני קורח לא מתו". מבאר רש"י: "הם היו בעצה תחילה – ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בליבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה... וישבו שם" (ואחר-כך יצאו משם והקימו משפחה).

בני קורח היו שותפים למחלוקת והיו מנותני העצה לפתוח בה, אולם כשפרצה המחלוקת, חשו חרטה ו"הרהרו תשובה בליבם". אילו היו מגלים בפועל את חרטתם והיו פורשים מהמחלוקת – לא היו נבלעים באדמה. אך מאחר שהשאירו את הרהורי התשובה רק בליבם, לכן נענשו עם כל עדת קורח.

עונשם היה אפוא מידה כנגד מידה: כשם שבגלוי הם היו חלק מעדת קורח, כך בגלוי גם נענשו עמם ונבלעו באדמה כמותם. אולם מאחר שבתוך ליבם הרהרו תשובה, דבר שכל העם לא ראה ורק הקדוש ברוך הוא ידע זאת, לכן נבדלו מעדת קורח לאחר היבלעם באדמה, ושם, הרחק מעין-רואים, נתבצר להם מקום גבוה וניצלו.

דבר זה מבטא את עוצם כוחה של התשובה: בני קורח היו מיוזמי המחלוקת, החטיאו את כל העם, ואף כשעשו תשובה זו הייתה תשובה בהרהור הלב בלבד, תשובה שלא נודעה לאחרים.

ובכל-זאת, בזכות אותו הרהור תשובה, ניצלו מעונש המוות של עדת קורח, זכו שיקרה להם נס מיוחד ש"נתבצר להם מקום גבוה" ועד שיצאו משם חיים, ומהם נולדו שמואל הנביא ועשרים וארבעה משמרות כהונה, ואפילו בספר תהילים נקבעו מזמורים שאמרום בני קורח.

כל זאת בזכות הרהור של תשובה!

מכאן יכולים אנו ללמוד קל וחומר: אם בני קורח, שחטאו חטא כה נורא, זכו להינצל ולהגיע למעלות כה נפלאות בזכות הרהור אחד של תשובה על אחת כמה וכמה כשמדובר בדורנו, לאחר שכבר עברו דורות של יהודים שמסרו את נפשם למען שמו יתברך וצברו כל-כך הרבה תורה ומעשים טובים ודאי שעל-ידי הרהור תשובה אחד יתקיימו דברי הרמב"ם: "סוף ישראל לעשות תשובה... ומיד הן נגאלים" בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.