ראאד סלאח - שייח לא אמין

השיח ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל, נעצר בסוף יוני בעקבות כניסה בלתי חוקית לגבולות בריטניה. ההתייחסות המיוחדת של שרת הפנים הבריטית לסלאח והאשמתו ב"אנטישמיות מסוכנת" נראים תמוהים, לנוכח העובדה שהאנטישמיות באנגליה גואה, ולאור ההפגנות של פעילים איסלאמיים במרכז לונדון.

כדי להבין את רגישותם המיוחדת של הבריטים לאיש, יש לעיין בעמודי ההיסטוריה לפני כ-80 שנה. השייח סלאח נקשר בזיכרון ההיסטורי עם מנהיג פלסטיני איסלאמי אחר, שחרת על דגלו את המאבק בציונות ואת שנאת היהודים והיווה סכנה לבריטניה: חאג' אמין אל-חוסייני.

הפגנה למען שחרור השייח מול שגרירות בריטניה בת"א (צילום: ירון ברנר)

חאג' אמין, ששימש כמופתי (סמכות הלכתית עליונה) של ירושלים בשנות ה-20 וה-30 בתקופת המנדט הבריטי, עשה שימוש בנושא קדושת ירושלים באיסלאם על מנת לשלהב את הפלסטינים. הססמאות הדתיות של "שחרור ירושלים" סייעו לחאג' אמין להעצים את רגשות הזעם והשנאה של התנועה הלאומית הערבית בארץ ישראל על מנת לארגן פרעות נגד היישוב היהודי ולהנהיג את המרד הערבי הגדול נגד השלטון הבריטי בשנות ה-30.

השנאה ליהודים והעוינות לבריטים הביאה את חאג' אמין לבריחה מהארץ ולשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית. השייח סלאח משתמש אף הוא באתרים הקדושים למוסלמים בירושלים, לשלהב את ההמונים נגד ישראל. הטפות השייח בנוגע ל"ניסיונות היהודים להרוס את אל-אקצה" כביכול ו"ניסיונם להקים את בית המקדש המדומה", מוצאות אוזן קשבת בקרב חסידי התנועה האיסלאמית בישראל ומחוצה לה.

הוא מנהל קשרים עם חברים בתנועת "האחים המוסלמים" בעולם, שחלקם נמצאים ברשימת המבוקשים של ארצות המערב, כמו השייח קרדאווי בקטאר. ביקור השייח בבריטניה עלול להתסיס את המוסלמים המקומיים ולעודד פעולות טרור נגד יהודים על אדמתה.

ומה עם "אל-קודס"? 

אמנם חאג' אמין מעורב בשואה היהודית ושייח סלאח לא הכחיש את השואה מעולם. אולם סלאח מכחיש את קיומו של בית המקדש. בהקדמה לספר חדש אודות אתרי הר הבית המוסלמי, שיצא בשנת 2001 בחסות אגודת אל-אקצא והודפס בנצרת, כתב ראאד סלאח: "אל-אקצא הינו המבנה הראשון שנבנה בהיסטוריה של סוריה הגדולה (הכוללת את ארץ ישראל). לא היה לפניו שום כנסיה או מסגד או שום מבנה אחר. הטענה כאילו היה לפניו בית מקדש היא הבל הבלים".

הניסיון להכחיש את קיום בית המקדש אינו רק תעמולה שקרית, אלא אף עומד בסתירה גמורה לאיסלאם. אל-טברי (המאה-10), גדול ההיסטוריונים המוסלמים של ימי הביניים מתאר את בניית בית המקדש על-ידי שלמה. לפי מסורת מוסלמית ידועה, החליף עומר מייסד האימפריה המוסלמית, הגיע בשנת 638 מלווה ביועצו, יהודי שהתאסלם בשם כעב אל-אחבאר. עומר התייעץ עמו היכן לבנות את המסגד המוסלמי בהר הבית, וכעב יעץ לו לבנותו על כיפת הסלע. עומר הבחין בעובדה שכעב הסיר נעליו מפאת קדושת המקום וגילה כי הוא ניסה לגרום לעומר לבנות את המסגד במקום בו היה המקדש היהודי. אל-טברי מציין כי "במקום זה בדיוק הייתה ערימת אשפה בה קברו בעבר הרומאים את הריסות בית המקדש בזמן בני ישראל".

השם של בית המקדש היהודי השתרש למסורת קדושת ירושלים באיסלאם עד כדי כך שירושלים כולה נקראה מהמאה ה-10 "בית אל-מקדס" ומי שהשתייך אליה נקרא בערבית "מקדסי". ואילו השם "אל-קודס" המוכר כיום מופיע במקורות המוסלמיים מהמאה ה-11 ואילך.

הניסיון של ראאד סלאח להכחיש את קדושת ירושלים ביהדות על-ידי שלילת קיומו של בית המקדש משרת היטב את התעמולה האנטי ציונית. עם זאת, התעמולה הזו חוטאת למקורות המוסלמיים המהימנים ביותר. מקורות אלה מלמדים כי האיסלאם של ימי הביניים אומנם ניהל פולמוס חריף נגד היהודים, אך מעולם לא הכחיש את עצם קיום בית המקדש היהודי.

ד"ר ירון פרידמן, בוגר אוניברסיטת סורבון ומרצה בטכניון ובמכללת הגליל, מתמחה בתחום השיעה וכתות באיסלאם וחיבר את הספר "העלאווים - היסטוריה, דת וזהות", בהוצאת בריל-ליידן (2010, באנגלית).