מהרכבת למאהל: מדינה בהזנחה פושעת

"במטרה להקל על נוסעי הרכבת, רכבת ישראל הגישה בקשה להיתר עבודה בשישי-שבת, אך נענתה בשלילה".

ישבתי, חיכיתי, ראיתי וכתבתי. קו 380, הבוקר בבאר שבע (צילום: יוני זוהר)

כתבתי שורות אלו בשעה 9 בבוקר, בעודי ממתין בבית קפה שבתחנה מרכזית באר שבע מאז 7 בבוקר לעלות על אוטובוס קו 380 של אגד תעבורה לתחנת ארלוזורוב בתל-אביב. הקו "המתוגבר" יוצא פעם ב-45 דקות. כך נראית הבטחת הממשלה, ממש כמו יתר הבטחות הממשלה. לעבודה כבר איחרתי, כמו מאות אנשים כאן שאף אחד לא שם עליהם.

העולם הזה חשוב מהעולם הבא

וזה לב העניין - עם תחבורה ציבורית נורמלית, אנשים לא יצטרכו לגור בתל-אביב, הם יוכלו לגור ברחבי הארץ ולהגיע לעבודה, היכן שרק תהיה, בזמן סביר. אבל בשביל זה כנראה שצריך ממשלה שלא אשמה בהזנחה פושעת. והזנחה שכזו לא חסרה. הביטו סביב: הרופאים שובתים כבר יותר מ-100 ימים, לפניהם שבתו העובדים הסוציאליים, עכשיו מחאת האוהלים בתל-אביב, הקרטלים במוצרי היסוד, שכר המורים, מערך הכבאות המתפרק, והרשימה ארוכה - אז מה לעזאזל הם עושים שם בממשלה? האם יש הסבר אחר לברדק החוגג חוץ מהזנחה פושעת?

וחזרה לסבל הפרטי שלי, כאן בהמתנה לאוטובוס. עבודות התשתית ברכבת כבר מזמן היו מסתיימות, ובלי שיגרמו עוולה לאיש - אם היו מבצעים אותן בשבתות. אם רק מישהו בממשלה היה מחליט לשים את אזרחי המדינה לפני הכסא, הקואליציה, האינטרסים. אם רק למישהו בממשלה היה האומץ לעמוד מול אנשים כמו ליצמן, שסירב להקים חדר מיון מפאת כבוד הפלישתים הקבורים תחתיו, או גפני, שמסרב לשפץ את הרכבת בשבת - ולומר להם שעם כל הכבוד לעולם הבא, העולם הזה חשוב יותר. 

ואם רק אנחנו האזרחים לא היינו מסתנוורים בכל בחירות מחדש בססמאות על "המאבק מול הפלסטינים", ושוכחים לחלוטין שהמצב הנוראי אליו הגענו מבית - השביתות, העיצומים, הפקקים, הדיור, החינוך האלימות - כולם תוצאה של הזנחה. כאשר תחלחל ההבנה הזו, אולי מזרח ירושלים תפסיק להיות השיקול היחיד כאשר תשלשלו את הפתק לקלפי.

הכותב בן 27, תושב חדש בבאר שבע, נשוי ועובד בהרצליה. 

הצעות לטורים בנושא מחאת הדיור יתקבלו בברכה במערכת הדעות - opinions@y-i.co.il