אחוז החסימה

אם החסימה היא בעיקרה מוטיבציה כוחנית אפופה באגו, נראה ששווה לבדוק עד כמה היא רווחית במונחים של סך הפוזשנים שיש לקבוצה במהלך משחק. האם המאמץ אכן מוצדק? אם ביל ראסל צדק בקביעה שגורלו של הכדור האחד זה כל מה שמעניין, מה באמת קורה איתו אחרי החסימה? מישהו בדק פעם איפה הוא נוטה לנחות, או לפחות אם בידיים הנכונות מבחינת החוסם? מתברר שלא כל כך. יש מעט מאוד גורמים שמנתחים השלכות של חסימות לאורך זמן, ורובם ככולם לא חיים כאן. אבל מה, אני דווקא כן.

ניקח את עונת היורוליג 10־2009 של מכבי תל אביב כמקרה מבחן, ונכניס אותה למעבדה. מכבי חסמה אז 83 פעמים. החוסמים העיקריים היו דאור פישר עם 36, וסטפון לאזמה עם 28. כל שאר השחקנים חילקו ביניהם בוטנים בעניין הזה, אבל החסימות שלהם נחשבות לצורך הסך הכולל. וככה זה הלך: מתוך סך החסימות העונתי, 44 פעמים עבר הכדור לאחר האקט לידי מכבי באופן כזה או אחר (נותר בידיו של החוסם, או נהדף לעבר אחד משחקני הקבוצה שהשתלט עליו). מתוך המקרים האלה תורגמו רק 26 לסל בהתקפה הבאה, ומתוכם רק 18 הפכו להנאה צרופה לקהל: התקפת מעבר או מתפרצת שהסתיימו בסל קל. בכל שאר 39 החסימות חזרו הכדורים לידי היריבה ישירות אחרי החסימה, או שנהדפו אל מחוץ למגרש ונותרו שלה. 

דיאור פישר לא מרשה לניקולה וויצ'יץ' (צילום: אלי אלגרט)

אבל אלה רק החסימות שיצאו לפועל, שהן חלק אחד של הסיפור. החלק האחר כולל את כל ניסיונות החסימה שלא עלו יפה. בנוסף ל־83 חסימות שמופיעות בדפי הסטטיסטיקה העונתיים היו עוד 109 ניסיונות אקטיביים שהסתיימו בדרכים אחרות: 77 מהם הפכו לעבירות של שחקני מכבי תל אביב, ומתוכם הסתיימו 34 בסל ובעבירה מצד שחקני היריבה. 17 מקרים הסתיימו באיבודי כדור של היריבה (עבירות תוקף, צעדים), ו־15 פעמים הצליחו היריבים לקלוע סל למרות ניסיון החסימה.

אם לרכז את הנתונים, המצב הוא כזה: מתוך 192 ניסיונות יזומים לחסום שחקני יריב לאורך עונת היורוליג ההיא - כלומר לא סתם לעמוד ולהניף ידיים - רק 61 הסתיימו בהצלחה מלאה ומובהקת. מדובר בפחות משליש מהמקרים. כמובן שאחוז ההצלחה עולה אם נכנסים לפרשנויות דוגמת כמה סלים בטוחים נמנעו באמצעות ביצוע עבירה בניסיון חסימה, ששלח את התוקף לזריקות עונשין שהחטיא. אבל איך שלא נסתכל על זה, לפחות אחת השורות התחתונות היא שבחסימה יש יותר סיכון מאשר סיכוי.

יש עוד שאלות רלוונטיות לניתוח הנושא הזה. למשל, האם החוסם חוסם את השחקן שעליו שמר אישית, או שהגיע מהצד החלש כדי לעזור לשחקן הגנה אחר; מה אחוזי ההצלחה במקרה הראשון, ומה בשני; כמה מהחסימות בוצעו בניתור, וכמה לא; כמה היו של גבוה על גבוה, וכמה של גבוה על גארד. אלה עניינים שבהחלט שווים עוד עבודה ומחקר. אבל בהקשר של שון ג'יימס אפשר לדבר על תיעוד חסימותיו בעונה שעברה, על פי מערכת חדשה שמוצגת באתר מינהלת הליגה.