הכדורסל הישראלי: הכישלון שלא מעניין איש
העתודה נכשלה ביורובאסקט דרג ב' (!), ולאיש זה לא מזיז. זה הזמן של יו"ר האיגוד להתעורר, או לפנות את המקום למישהו שבאמת אכפת לו. וגם: למה ארגנטינה היא בסך הכל אנגליה של דרא"מ. המנצחים והמפסידים של השבוע, רק בלי המנצחים
הנה משהו שכנראה כלל לא שמעתם עליו: בשקט מדאיג, מעליב וללא כותרות, סיימה נבחרת העתודה של ישראל את דרכה באליפות אירופה דרג ב', כשהפסידה לבוסניה ולא הצליחה להעפיל משלב הבתים אל רבע הגמר.
קבלו את אותו משפט, רק עם המשמעות האמיתית שנחבאת בין השורות: נבחרת הכדורסל עד גיל 21, אשר כשלה בעליה לשמונה הראשונות בדרג ב' (!), תילחם על המקומות 9-16 (שזה בערך מאבק על המקום ה-30 באירופה!), ואת איש זה לא מעניין, את איש זה לא מדאיג.
נמרוד טישמן. ייאבק על המקום ה-30 באירופה! (צילום: פיב"א אירופה)
אנשי ארגון השחקנים מוזמנים להסתכל סביב ולראות על מה הם נלחמו בקיץ האחרון. החוק הרוסי, מה שאמור היה לקדם את השחקן הישראלי אבל רק ניפח לו את הארנק, ספג עוד כישלון טוטאלי. איפה דקות המשחק והניסיון שאמורים היו שחקנים צעירים לקבל מהחוק המטופש שלמרבה המזל בוטל?
מהישגים של מדליות כסף ב-2000 וב-2004, ושמות שהפכו לחלק משמעותי בנוף המגרשים עוד בהיותם שחקני עתודה (טל בורשטיין, יניב גרין, יותם הלפרין, ליאור אליהו) הגענו לכרמל בוכמן, נמרוד טישמן ובר טימור - שספק אם שמעתם עליהם - אשר נאלצים להסתפק בתואר 'שחקנים משלימים בליגה הלאומית'.
הגיע הזמן להתעורר, או לפנות את התפקיד. שי שני (צילום: אורן אהרוני)
אני אוהב את הכדורסל שלנו ואינני מתכוון לנסות לכרות את הענף עליו הוא נרדם. אי אפשר לבוא בטענות לצעירים המוכשרים, שלא היה מי שייתן להם את העצות הנכונות בקריירה, ושנאלצו לקחת הימורים מיותרים עם מכללות קיקיוניות בארה"ב. אין לי מילה רעה על המאמן גיא גודס, שמתזז בקיץ עבור סכומים מגוחכים וקיבל לידיו מצב נתון.
אז אמנם פיני גרשון חוזר להפועל חולון, עומרי כספי משתלב יפה ב-NBA וגל מקל סגר על חוזה שמן בבנטון טרוויזו, אבל הבסיס שלנו רקוב ואף אחד לא לוקח אחריות. הפוליטיקות אכלו את האיגוד ממזמן, היוזמות להזיז משהו נכשלו, שוב, ורק היו"ר שי שני יושב בניחותא במשרדו וזולל בורקס בהנאה. הגיע הזמן ש'האיש החזק' בכדורסל יתעורר, או שיפנה את המקום למישהו שבאמת אכפת לו, או לפחות מבין.
אחת הטובות בעולם? ממש לא. נבחרת ארגנטינה (צילום: רויטרס)
ארגנטינה: אנגליה של דרום אמריקה
הכינו את הסיכות, כסו את האוזניים - זה הזמן לפוצץ את הבלון: ההתייחסות אל הנבחרת הבוגרת של ארגנטינה כאחת הטובות בעולם, היא בלוף.
אין ספק שהפרברים הציוריים של בואנוס איירס או קורדובה מצליחים מדי שנה לייצר כמה מהשחקנים הטובים בעולם, אבל עם תוצאות קשה להתווכח: 0 תארים משמעותיים מאז 1993, שני רבעי גמר מונדיאל מאכזבים בלבד מאז 1990 ועוד שורה ארוכה ומייגעת של כישלונות מהדהדים, חוזרים ונשנים.
אפשר לאהוד וליהנות, אבל מסי וארגנטינה לא בטופ 10 (צילום: רויטרס)
יותר מכל, הפכה עצמה ארגנטינה לבבואה של כל הסטיגמות הקיימות על דרום אמריקה: נבחרת מבולגנת, לא מתואמת, חסרת סבלנות שמשנה מאמן ושיטה בכל הזדמנות,
כזו שסובלת מלחץ עצום מהקהל ועם קודקודים שמתנהלים כאילו טובתם האישית היא הנושא המרכזי. אחרת איך אפשר להסביר כישלון עם כישרונות כמו מסי, טבס ודי מריה?
זה לא אומר שאי אפשר לאהוד או ליהנות מארגנטינה, אבל רק צריך להעמיד דברים על דיוקם. אם התחושה היתה כי האלביסלסטה היא בין חמש הנבחרות הטובות בעולם לצד מדינות כמו ברזיל, גרמניה וספרד, המציאות היא שמקום ברשימת הטופ 10 גם לא בטוח.
ארגנטינה היא למעשה אנגליה של דרום אמריקה: ציפיות מוגזמות שחוזרות שוב ושוב ונבנות על הישגים שנקבעו בעידן אחר, יכולת מופלאה לסחוף אחריה אוהדים בכל העולם, ואכזבה - אכזבה אחת, ארוכה ומייגעת. נתראה ב-2014.
לפנייה לכתב/ת 
