כבוד השופטת, למה הוצאת צו לבעלי?

כבוד השופטת, אני קורא שהוצאת לרופאים צווי מניעה, לאחר שכינית אותם "מתפרעים". הרופאים דווקא לא ממש מתפרעים. הם זועקים וצועקים את מה שרק הם יודעים כי מערכת הבריאות מפקירה אותם, מפקירה את החולים ומפקירה את עצמה. מערכת הבריאות פשטה את הרגל.

רופא שיוצא לעבודה בשבע בבוקר וחוזר לביתו אחרי 11-12 שעות (כך ביום ללא תורנות), ומרוויח על השעות האלו פחות (כן, פחות) משכר מינימום - הוא רופא מְבוּזה. אינני מכיר ולו שופט אחד שיוצא לעבוד 12 שעות ביום בעבור 180 שקל. ואת? האם את מכירה שופט כזה? אשמח לדעת את שמו.

יושב מאחור: אסף חדי-כהן. לפניו, בעלו רונן, מתמחה ברפואת ילדים (צילום: שחר דרורי)

כבוד השופטת, על שום מה הוצאת את צווי המניעה? האם המדינה הציעה הצעות אמיתיות כדי שבבוא העת לא נשכב, את ואני, על מזרָן במסדרון? הרופאים אינם נלחמים רק על שכרם ועל כבודם. הם נלחמים קודם כל על כבודו של החולה המתגלגל במסדרון, הנאנק והזועק מכאבים אל מול העוברים והשבים. הם מוחים על מחסור במיטות, ברופאים, בציוד, במכשור. הם קוראים למדינה להתעשת, לפני שיהיה מאוחר.

כבוד השופטת, צווי המניעה הללו יגרמו רק נזק. רופא שצריך לעמוד על הרגליים למעלה מ-28 שעות, לספוג צעקות, קללות וגידופים של חולים ובני משפחותיהם הוא רופא שהמערכת אינה מכבדת. רופא המטפל בחולה אחרי 20 שעות על הרגליים הוא רופא לא טוב. וכולנו מטופלים על-ידי רופאים לא טובים, שלא באשמתם.

כבוד השופטת, רופא שעובד 350 (ויותר) שעות בחודש, הוא רופא שחיי המשפחה והזוגיות שלו אינם מתפקדים. האם את מכירה עוד שופט (או עובד ניקיון / מורה / עובדת סוציאלי / חבר-כנסת / פועל-בניין / חקלאי) שעובד יותר מ-350 שעות בחודש? כי אני לא. אני רואה את בעלי מגיע לביתנו (שאת שכר הדירה עבורו אנחנו משלמים בקושי) סחוט, מותש ועייף, ובקושי מסוגל לעמוד על רגליו.

קולנוע? אין. תיאטרון? שום סיכוי. מסעדה? למי יש כוח. טיול רומנטי? הצחקת אותי! כל מה שנותר לנו אחרי 350 שעות עבדוּת בחודש, זה לקרוס חבוקים יחד למיטה, להתנחם בזה ש"לפחות אתה מרפא ילדים קטנים", כמו שאני אומר לו.

אבל כבוד השופטת, זה לא באמת מנחם. יש גבול כמה ניתן לשייט על אדי אידיאולוגיה מתנדפים. אין זה סוד שהרופאים בורחים מכאן. במקומות אחרים בעולם אפשר גם "לרפא ילדים קטנים" וגם להשתכר בכבוד. אפשר להציע רפואה מעולה, ולא להיות מושפל. אפשר לעבוד ולא להיות מאוימים על-ידי חולים. אפשר לטפל בחולים באמצעות ציוד מתקדם, ולא במסדרון עם קירות מתקלפים.

כבוד השופטת, המערכת גוועת וגוססת. הרופאים קורסים. החולים (אנחנו!) משלמים את המחיר. לא היה צורך בצווי המניעה שרק ימסמרו את ארון הקבורה של מערכת הבריאות. יש צורך בהחלטת המדינה להפסיק לדכא את העובדים בכלל, ואת הרופאים בפרט. מספיק.