אני מתמחה, ואתם אימפוטנטים
לא אדבר על זה שאני מרוויח פחות מכוח עזר, שאני מקבל החלטות הזויות אחרי יותר מ-20 שעות עבודה. האבחנה שלי היא מוות מוחי מתקדם למודעות החברתית שלנו
אני לא הולך לדבר על הזקן במסדרון ולא על זה שנפטר כי אין מיטה בטיפול נמרץ.
אני לא הולך לדבר על זה שאני משתכר פחות מכוח העזר של המחלקה ולא על ה-22.43 שקל לשעה.
אני לא הולך לדבר על זה שעזבתי את הדירה וחי עם שותפים, כי משכורת של מתמחה לא יכולה לממן דירה.
אני לא הולך לדבר על זה שהכסף שאנחנו משלמים לביטוח מושלם, זהב ופלטיניום רק מעשיר עוד ועוד את בתי החולים הפרטיים ומנפח את הכיסים של הקופות במקום שבתי חולים ציבוריים ייהנו מהכסף הציבורי.
אני לא הולך לדבר על זה שאני מקבל החלטות הזויות אחרי יותר מ 20 שעות עבודה לא במודע.
אני לא הולך לדבר על זה שבעיר כמו אשדוד אין בית חולים ושאנשי הקריות נוסעים עד חיפה ונהריה בשביל מיטת אשפוז.
אני לא הולך לדבר על זה שמאות אלפי ערבים חיים במשולש ללא כל מרכז רפואי ברדיוס של עשרות קילומטרים.
אני לא הולך לדבר על זה שמשכורת של רב בית החולים עולה על משכורת של מנהל בית החולים.
אני לא הולך לדבר על זה ששוללים ממני את אחד היסודות של הדמוקרטיה - את הזכות לשבות.
אני לא הולך לדבר על זה שתוספת השכר שאנחנו עומדים לקבל בכל שנה לא עולה על האינפלציה השנתית במדינת ישראל.
אני לא הולך לדבר על זה שהתקנים שעומדים לתת לנו היום הם פחות ממה שכבר מגיע לנו מההסכם של שנת 2,000.
מתמחים שובתים רעב (צילום: עידו ארז)
אני הולך לדבר על זה שאנחנו חברה אימפוטנטית, אדישה אפאטית ומסכנה, אנחנו גוויה רקובה. כן אתם. המצרים אחרי 30 שנות דיקטטורה הצליחו להניף מהפכה, אפילו הירדנים שאתם מזלזלים בהם התקוממו על העלאת מחירי הלחם. ואנחנו יושבים לנו בבית ללא מעש, את הקוטג' לקחו לכם, את החשמל מייקרים לכם, את המים הפכו לזהב, את החלב הפכו מזמן לנפט, את הנסיעה באוטובוס אני עוד זוכר כשעלתה 2.5 שקלים ואני לא בן 100, הדלק בכלל הפך מצרך לאלפיון העליון.
זה לא המאבק של הרופאים, זה לא המאבק האישי שלי, זה המאבק שלכם על הזכות הכי בסיסית שהמדינה צריכה לתת לכם. התקנים שלנו הם בשבילכם, תקנים משמעותם עוד רופאים, עוד אחיות עוד מיטות אשפוז, פחות תורים, ויותר כבוד ברגעים הכי קשים. פחות תורנויות, משמעותם רופאים ולא רוח רפאים מהלך. יותר כסף לשעה, משמעותו רופא שמתרכז בעבודתו ולא צריך לחפש עוד מקורות פרנסה.
אני כמעט בטוח שהמאמר הזה לא יזיז אתכם מהספה ולא יגרום לכם להפגין בשביל עצמכם למען זכויותיכם. אבל הייתי חייב להוציא את זה החוצה ולהגיד לכם שאם הייתי צריך לאבחן את המודעות החברתית של המדינה הזו - האבחנה הרפואית היתה מוות מוחי מתקדם. ורק אציין שהאבחנה הזו ניתנה בתחילת המשמרת ולכן היא מהימנה.
ד"ר עסאם אקרם דאוד, מתמחה בכירורגיה כללית שנה ראשונה, המרכז הרפואי בני ציון בחיפה
גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא מחאת הדיור ומאבק המתמחים: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
