"מביתי בישראל, חשה את הצער בבית בנורבגיה"
מיה חביב עזבה את אוסלו השלווה לטובת לימודים בתל-אביב. מאז הפיגוע הכפול בארצה, היא עוקבת אחר האתרים הנורבגים. "על נורבגיה לערוך חשבון נפש. כעת היא מתמודדת עם הטראומה של רוצח 'משלנו', בלונדיני שרצח בלונדינים"
"אני מניח שאנחנו פשוט רגילים לזה בישראל" - זו התגובה שקיבלתי מאנשים כאן בארץ כשדיברתי איתם על מתקפת הטרור בנורבגיה. תשובה נוראית. זה לא משהו להתרגל אליו. זה לא משהו להיות אירוניים לגביו. פשוט לא. לא עלה על דעתם של רבים שאולי הכרתי מישהו שנהרג, או שמדובר בטרגדיה אישית עבור כמעט כל נורבגי. תגובות אחרות שקיבלתי מישראלים רבים הזכירו לי את התגובות שזכיתי להן בנורבגיה לאחר הטבח בדולפינריום ב-2001.
מאחר שבילדותי ביליתי חופשות קיץ רבות בקרבת מקום הפיגוע, הידיעה על רצח בני הנוער בכניסה לדולפינריום השפיעה עליי עמוקות. איש מהנורבגים מסביבי לא גילה הבנה או מעורבות אמיתית בעניין. שתי הדוגמאות הללו מראות כיצד הניסיון וההקשר האישיים שלנו, הם תמיד הכלי שבאמצעותו אנחנו מנתחים את המצב ומגלים אמפתיה.
כנורבגית שחיה בישראל, מאז שהטרור היכה באוסלו ובאי אוטויה ביליתי זמן רב בפייסבוק, בקריאת התגובות מהבית ובבדיקת החדשות ללא הרף. הנה כמה מהדברים שקראתי:
"הרעיון של לאומיות המבוסס על ההפרדה בין מה 'ששייך לנו' לבין הזר והאחר הגיע לשיא גרוטסקי", כתבה חברתי, "אל תעשו דמוניזציה ל'מטורף', הקשיבו היטב כיצד בחלק מהרטוריקה החריפה שלנו מהדהדים אותם רעיונות שהניעו אותו". הציטוט הזה משקף את חשבון הנפש שעל נורבגיה לערוך. עליה להתבונן מעבר לרוצח הבודד, "המשוגע", אל הקבוצות שאליהן הוא משתייך.
הימין הקיצוני מתחזק בכל אירופה וכך גם בנורבגיה. בשנים האחרונות היכתה האיסלאמופוביה שורש במדינה והניעה ארגוני ימין, כמו גם אנשים מן היישוב. הפחד שהטרור האיסלאמי יכה בנורבגיה הפך בקרב תנועות הימין לסיסמת גיוס תומכים, סיסמה שמטרתה ליצור נורבגיה פחות רב-תרבותית.
עצוב להודות שחלק מרעיונות אלה מצאו אחיזה גם אצל נורבגים שאינם נמנים עם הימין הקיצוני. כפי שניסח זאת גולש נוסף בפייסבוק: "הצורה החדשה הזו של קיצוניות ימנית 'פוליטיקלי קורקט' עברה מהאינטרנט לטרור. רעיונות מסוכנים הופכים לפעולות מסוכנות כשהם פוגשים את האנשים הלא נכונים".
כמו לאחר רצח רבין?
"היה שקט במידה שלא תיאמן... היה אפשר להרגיש את הצער", כתבה גולשת נורבגית בפייסבוק. הטרגדיה הקשה ביותר בנורבגיה מאז מלחמת העולם השנייה השאירה את העם הנורבגי כועס, המום, עצוב ומוכה יגון. העם ומנהיגיו מתמקדים בתמיכה הדדית. במקום לקרוא לנקמה, הם מעוניינים לענות על ההתקפה בחיזוק ערכי דמוקרטיה, סובלנות ורב תרבותיות בנורבגיה. עדיין איננו יודעים כיצד ייראו פצעי הטראומה. משיחות עם משפחה וחברים בבית ניתן לחוש ממש את ההלם.נורבגיה מתמודדת כעת עם הטראומה שנגרמה כתוצאה מהעובדה שהרוצח הוא "אחד משלנו". בלשון גסה ניתן לתאר אותו כ"בלונדיני שהרג בלונדינים". אולי התחושה הזו דומה לתחושה שהחברה הישראלית התמודדה איתה לאחר רצח יצחק רבין בידי מתנקש יהודי.
זה כואב וזה כואב וזה כואב. לבי יוצא לרעיי הנורבגים ולמשפחות הקורבנות. במילותיו של גולש נורבגי נוסף בפייסבוק: "לאומיות שרוצחת את ילדיה שלה כדי להבטיח את עתידה היא רעיון שיש לבערו. דמם של אותם צעירים שנפלו על אמונתם בחברה פתוחה וחופשים הוא דמנו".
מיה חביב היא רקדנית וכוריאוגרפית. בימים אלה היא משלימה תואר שני בלימודי יישוב סכסוכים וגישור באוניברסיטת תל אביב.
הביאה לפרסום: גילי גוראל
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
