"לא כל רקדן יכול וצריך ליצור"

כבר שנים ארוכות שהמחול הישראלי הוא אחד מענפי היצוא המרכזיים של התרבות הישראלית, אם לא המוביל שבהם. יצירות מחול ישראליות סוחפות קהל בארץ, משתתפות בתחרויות ובפסטיבלים מרכזיים ומציגות על הבמות המכובדות ביותר בעולם. כוריאוגרפים ישראלים מוזמנים להציג וליצור גם עבור להקות בינלאומיות ודוגמאות לכך לא חסר.

מתוך "על הנפילה", שיוצג בפרויקט

מתוך "Polska". תגובה למציאות החיים בפולין

"רצינו לתפור פלטפורמה יותר רחבה בגישה שלה ליצירה", אומר הרקדן והכוריאוגרף ארקדי זיידס, "עם הכוריאוגרפית ענת דניאלי, יצרנו מסגרת ששמה פוקוס על המחקר התנועתי והקונספטואלי, על פידבק כחלק מתהליכי חשיבה על והתהוות של יצירה. אני מדבר על סיעור מוחין, חשיבה משותפת, תרגום הרעיון לשפה בימתית, ויזואלית ותנועתית. הסיבה לכך היא שדווקא כיוצרים שבאים מהשטח, אנחנו רואים חשיבות גדולה ביצירת תחנות באמצע התהליך, שיאפשרו ליוצר התבוננות מחודשת בעבודה תוך כדי הליכה".

לצורך העניין, פתחו היוצרים בפסטיבל את חדרי החזרות שלהם לשאר המשתתפים. במקביל, הוזמנו לקחת חלק בסדנאות העשרה כשבין המרצים היה גם פיטר פלייר, מנהל פסטיבל TanzTage בברלין, שעוסק ביצירה מחקרית. פלייר קיים בירושלים סדנה היסטורית שסוקרת את המחול הפוסט-מודרני האמריקני, שנולד בשנות השישים של המאה ה-20. "היה חשוב להביא את הקולות והמראות הללו כיוון ששם נוצר המחול העכשווי והניסיוני", אומר זיידס, "מה שאנחנו רוצים לומר, למעשה, הוא שהיוצר אינו לבד בתהליך היצירה".

"הוא הגרעין של הפסטיבל ויש גם שיתופי פעולה עם אורחים מהארץ ומחו"ל, שעוסקים ביצירה שאינה מנותקת או מתבוננת פנימה לתוך עצמה, אלא מתקשרת עם המציאות".

זה פסטיבל פוליטי?

"זה פסטיבל שמגיב למציאות. יש בו אמירות אישיות-חברתיות, כמו עבודה שמתייחסת לזהות נשית; עבודה שנוגעת בהתמודדות עם העבר דרך חוויה של דור שלישי; מיצג שהתחיל בהפגנות בארץ ומדבר על נפילה מעמידה לשכיבה; עבודה שיוצאת מתוך גרפיטי של שתי דמויות מחוברות ומדברת על החיבור בין מזרח למערב ירושלים. האם זה פוליטי? אני לא יודע".

אנשים עם אמירה ודרך

בתשע השנים האחרונות זיידס, יוצא להקת "בת שבע", פועל כיוצר עצמאי. רק לאחרונה העלה את "שקט", יצירה בועטת עם אמירה חברתית-פוליטית מורכבת בהשתתפות רקדנים ושחקנים יהודים ופלסטינים. "יוצרים עצמאיים זקוקים ליותר מסגרות ואתגרים, גם כי המציאות בארץ מאוד עצמתית ומטלטלת ואנחנו מרגישים שהמקום הזה הוא מקור השראה ושאיבת אינפורמציה בלתי נדלה. מהיקף ההגשות, ברור לנו שהצורך קיים ודורש מענה.

מתוך "Polska" (צילום: Vincent Tirmarche)

"צריך לזכור שיש אינפלציה של יוצרים בישראל. המון אנשים מתדפקים על הדלתות הקיימות עם צורך אדיר לומר את מה שיש להם לומר. באותה נשימה, ואולי דווקא בשל כך, יש צורך עוד יותר גדול בליווי, בעין חיצונית, ביד מכוונת".

לפעמים נדמה שכל רקדן בארץ רוצה ליצור. ביצירת מסגרת כמו שלכם, אתם לא תורמים לאינפלציה של יוצרים?

"נכון שלא כל רקדן יכול וצריך להיות כוריאוגרף. בדיוק בגלל זה בחרנו ביוצרים שהם בשלבים שונים של הפרקטיקה הכוריאוגרפית. לא מדובר ביוצאי להקות שבא להם ליצור, אלא בכאלה שיש להם רקורד מסוים של עשייה. חלקם הופיעו, חלקם למדו כוריאוגרפיה במסגרות בחו"ל. מבחינתנו, זה לתת במה לאנשים שבעינינו יש להם אמירה ודרך".

בדיעבד, עם אילו תובנות אתם מגיעים לפסטיבל השנה?

"קודם כל, שיש חסך אמיתי במסגרת שתשים דגש לא על המוצר הסופי אלא על התהליך. מבחינתנו, היציאה לבמה היא בונוס. מהשלב הזה מתחיל תהליך ההתבגרות של יצירה והוא באחריות היוצר. יצירה זה לא זבנג וגמרנו או עוד שורה ברזומה. יוצר עצמאי מתבקש היום הוא גם מפיק ומשווק. בשבע השנים האחרונות חוויתי את זה בעצמי.

"כיוצר עצמאי, אתה לא יכול שלא לעסוק כל הזמן בשאלה איך ומה לעשות כדי להאריך את חיי היצירה. זה לא בא מעצמו. שום דבר בארץ לא בא מעצמו, בגלל שהתקציבים מוגבלים והיכולת של יוצרים עצמאיים להתפרנס מוגבלת. אם ניתן ליוצרים כלים מתאימים כדי שהעבודות שלהם יצליחו לרוץ ולו עוד חמש פעמים, מבחינתי זו תהיה הצלחה אדירה".

על חשבון הלחם

הפלטפורמה שבניתם היא גם ניסיון לקצר ליוצרים את הדרך בזכות הניסיון שלכם?

"כל אחד לומד מניסיונו, אבל אנחנו רוצים לתת מניסיוננו כדי לפתוח להם את המחשבה. לפני כמה שנים הזמינה אותי יוהנה לסנירובסקה, מנהלת המרכז למחול בפוזנן שבפולין, להשתתף בפסטיבל שלה. המרכז למחול בפוזנן הוא למעשה המרכז האוטונומי הראשון והיחיד שקיים בפולין למחול עכשווי, וזה מקום מאוד ייחודי בגלל שהוא פועל בתמיכה פרטית. זה מאפשר לקיים תכנים ומסגרות ניסיוניות ולהביא את מיטב היוצרים לפולין כדי להפגיש אותם עם אמנים צעירים ומחשבות שונות ובכך לעורר שיח מקומי חדש על מחול עכשווי. הפסטיבל הזה פתח לי עולמות חדשים. שאבתי ממנו הרבה רעיונות שיושמו גם במסגרת 'זירת מחול'".

ולכן אתם מארחים גם שתי עבודות של יוצרי מחול מפולין?

"כן, מדובר בשתי עבודות סולו שמגיבות למציאות החיים בפולין. האחת מחרבת את מושג 'הפולניות' והשנייה חוקרת מצב שבו המקום בו אתה חי מעורער תמידית. זה מצב פיזי שמתייחס לחיים של אנשים פשוטים ברעידת אדמה מתמדת, וחשבנו שזה נושא שכל מי שחי פה יכול להתחבר אליו די בקלות. אני חושב שהכרחי לפתוח את הראש למחשבה אחרת ולכן 'זירת מחול' היא לא עוד פסטיבל, אלא מסגרת שמביאה מחשבה גלובלית על מחול עכשווי כתוצאה של תהליך".