מנגנים "התקווה" בעירו של וגנר

ההזמנה של התזמורת לקחת חלק באירועים לצד הפסטיבל שנוסד לכבודו של המלחין - שפרסם מסות בהן טען שהיהודים הם טפילים שאינם מסוגלים ליצור שום דבר חדש, וקרא להחרים את המלחינים היהודים - יצרה סערה תקשורתית וציבורית. בתגובה לכך הוקמה בנובמבר אשתקד עמותת וגנר בישראל, שמטרתה לגרום לישראלים להקשיב ליצירות המלחין.

בית האופרה שהקים וגנר בביירויות' שימש שנים לאחר מותו כמרכז תרבותי לגרמניה הנאצית. היטלר, שהעריץ את היוצר הלאומני, הפך אותו למלחין הלאומי של גרמניה הנאצית. קשרים הדוקים נוצרו בין צאצאיו של וגנר לבין היטלר, והפסטיבל זכה לתור הזהב שלו.

התזמורת הקאמרית הישראלית בביירוית' (צילומים: שרה נעמי פולטשק)

הפסטיבל, שהמשיך להתקיים לאחר המלחמה, גורר דיון סוער בישראל ובעולם סביב הלגיטימיות שלו. התזמורות הישראליות לא מנגנות יצירות שלו, גם לא בחו"ל - עד היום.

"יש לנו המון כבוד לקורבנות השואה, אולם אנחנו מוזיקאים ולא פוליטיקאים", הסביר רוברטו פטרנוסטרו, המנהל המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית, את המהלך התקדימי. "יש לי בני משפחה רבים שנספו בשואה. השאלה, האם ניתן להבדיל בין האיש ליוצר היא שאלה קשה, אולם אני רואה את העובדה שאנו כאן כניצחון. אנחנו ננגן כאן יצירות של מלחינים יהודים שאותם וגנר החרים, כמו מנדלסון-ברתולדי."

רוברט פטרנוסטרו. "העובדה שאנחנו כאן היא ניצחון"

פטרנוסטרו הוא מנצח ותיק באירופה, המחזיק בקשרי ידידות ועבודה עם קתרינה וגנר, נינתו של המלחין. קתרינה מנהלת את הפסטיבל יחד עם אחותה אווה וגנר-פסקייה. פטרנוסטרו הוא זה שהציע שהתזמורת הקאמרית הישראלית תיקח חלק באירועים לצד הפסטיבל. לאחר שהתקבלה ההחלטה הזו, הייתה אמורה קתרינה וגנר להגיע לארץ באוקטובר האחרון ולהודיע על כך במסיבת עיתונאים, אולם הביקור הודלף והיא ביטלה את הגעתה מחשש לביקורת.

החשש של קתרינה וגנר אינו חסר בסיס: המשפחה סופגת ביקורת קשה, ואף אחיה גוטפריד וגנר סירב לקחת חלק בפסטיבל והאשים את פולחן האישיות שנעשה סביב וגנר על ידי המשפחה. ניקולאוס ריכטר, הממונה על המוזיקה בעיריית ביירוית' אמר ל-ynet: "המוזיקה היא זאת שמחברת בין העמים. אנחנו רוצים שהפסטיבל לא ימשיך להיות קשור במשפחה ובאיש, אלא שיהיה עצמאי ושיקדש את היצירה בלבד. בעוד שלוש שנים ייגמר החוזה של אווה וגנר-פסקייה והוא לא יחודש. ולגבי עתידה של קתרינה, הוא לא ברור, אנחנו לא פוסלים להחליפה באדם שאינו בן משפחת וגנר".

הנינות, קתרינה וגנר ואווה וגנר-פסקייה. סיום הקשר בין הפסטיבל למשפחה

קתרינה וגנר, שהייתה אמורה להגיע למסיבת העיתונאים הפתיעה בהיעדרה גם הפעם ואכזבה מעט בכך את הנגנים הישראלים, שטרם פגשו אותה. בנוסף, היא סירבה להתראיין עבור עיתונאים ישראלים, כאשר הדובר שלה טען שהיא עסוקה מדי בימי פתיחת הפסטיבל.

מצעד חיים מוזיקלי

במסיבת העיתונאים חלק נגן הקלרינט דני ארדמן, בן 27, בן למשפחת ניצולי שואה, את סיפור האהבה שלו למוזיקה של וגנר. "ביולי 2001 הייתי עם אבא שלי בקונצרט של דניאל ברנבוים. בתור הדרן, הוא החליט לנגן את וגנר. 30-40 אנשים עזבו את האולם. אבל אלה שנשארו העניקו תשואות סוערות בסוף הקונצרט".

דני ארדמן (שני משמאל). התוודע לוגנר בזכות ברנבוים 

לאחר החזרה הראשונה של התזמורת שהתקיימה בביירוית', אמר ארדמן: "לא ציפיתי

 לזה, אבל איכשהו, כשהתחלנו לנגן זה היה מאוד מרגש. אנחנו מראים 'דווקא'. המנכ"ל שלנו, ערן הרשקוביץ, השתמש בביטוי 'מצעד החיים המוזיקלי'. וגנר נהג לומר שהיהודים הם טפילים, אבל הנה, אנחנו כאן ומנגנים את מנדלסון, שווגנר כתב שהוא לא יצירתי. אנחנו מנגנים גם יצירה עדכנית של צבי אבני, מלחין ניצול שואה ישראלי ממוצא גרמני."

המנהל המוזיקלי פטרנוסטרו גילה ל-ynet שבתחילת הקונצרט צפויה לקהל הפתעה: "אף אחד לא יודע, אבל את הקונצרט נפתח בנגינת 'התקווה'".