חנונים בניו יורק: סיור בעקבות גיבורי קומיקס
טיול מודרך במנהטן מפגיש את התיירים עם נקודות ציון הקשורות בספיידרמן, באטמן, קפטן אמריקה, סופרמן ועוד חברים וגיבורים מצוירים. "חנון זו הזהות הסודית שלי", מודה המדריך
"אני לא מבין את כל הקטע סביב הארי פוטר", אומר נער צעיר למדריך התיירים שלנו בזמן שאנו מדשדשים במורד רחוב במרכז מנהטן, בעוד המדרכה בוהקת בשמש האכזרית של אמצע חודש יולי. "גם אני לא", עונה לו המדריך באמפתיה.
פוטר שמוטר. לילד המכשף, גיבור תרבות פופ ככל שיהיה, פשוט אין מקום בסיור גיבורי העל של ניו יורק.
ההליכה הנמשכת שעתיים נוגעת לגיבורי קומיקס מסורתיים - ספיידרמן, באטמן, קפטן אמריקה, גרין לנטרן וסופרמן. מעריצים באים לעשות כבוד לא רק להם, אלא גם ל"חנונים" שיצרו אותם.
אכן, חנונים מאוד רצויים בטיול, שמאורגן על ידי חברת "סלבריטי פלנט" ולרוב מונחה על ידי פול לפלטייר, לשעבר אמן קומיקס שעוסק כיום בתחום הפרסום. הוא מגיע לבוש לסיור שלנו בחולצה צמודה עליה מצויר פופאי, מכנסיים קצרים וכובע בייסבול של מטרופוליס (עיר ההולדת של סופרמן). "חנון זו הזהות הסודית שלי", משנן לפלטייר.
חנונים רצויים מאוד. קפטן אמריקה (צילום: MCT)
בהתאם לזאת, הטיול שלנו מתחיל ב"עולמו של ג'ים הנלי", חנות ספרי קומיקס הממוקמת ממש מול בניין ה"אמפייר סטייט". הבאתי איתי את ילדיי בגילאים 8 ו-10, אך למען האמת הסיור לא ממש מתאים לקבוצת הגיל הזו. כשילדים בגיל כזה חושבים על גיבורי העל הם מצפים לראות משהו ויזואלי ממשי.
גם ספיידרמן עף כאן
הסיור מיועד לאנשים שלא אוהבים דבר יותר מאשר לעמוד לצד בניין חסר כל ייחוד ולשמוע כי יוצרו של באטמן עבד שם בימים עברו. או לעמוד בפינת הרחוב שבה ניצבו פטר פארקר ודודו בן, בסרט "ספיידרמן".
מדי פעם מעריצים עושים מעשים משונים כמו להגיע לבושים בתחפושת מלאה, או להתארס. "היו לנו שני תיירים מניו זילנד שהתארסו מול הגלובוס המפורסם בבניין הדיילי פלנט", לפלטייר מספר.
דינו וג'ינה פלקס הגיעו לכאן עם שלושת ילדיהם מפליינוויו בניו יורק. דינו הוא אמן קומיקס וכל החמישה לבושים בפריטים המאזכרים ספר קומיקס כלשהו – חולצת טריקו או, במקרה של ג'ינה, חולצה ירוקה לכבוד הפקח הירוק.
בשלב מוקדם של הטיול אנחנו עוצרים להסתכל מרחוק בבניין פלאטירון. כשלפלטייר שואל אם הבניין מוכר לנו הבן שלי מיד מגביר את קולו: "זה הדיילי באגל ב'ספיידרמן'!". "אכן", מאשר המדריך.
קיר הצדעה לקומיקס במסעדה מקומית (צילום: AP)
זמן לא רב לאחר מכן הוא יאבד את הקשב מצד הילדים הקטנים יותר, תוך הסבר ארוך אודות ויליאם רנדולף הרסט והחלטתו לצייר קומיקס על העיתונים כדרך לגרום לקהל לקנות אותם. המבוגרים, לעומת זאת, מרותקים להסברים.
...וכאן נולד באטמן
הוא לוקח אותנו ליד בניין ה"פארק אבניו" היכן שוויל אייסנר, יזם ואמן קומיקס. "היה לי את הכבוד להיות העוזר של אייסנר", אומר בגאווה לפלטייר, כעת בשנות ה-50 לחייו. ומתברר שזה לא הסוף: באותו בניין עבד אחד, בוב קיין, שחובבי קומיקס יודעים כי הוא זה שיצר את "באטמן" (בהתחלה הוא ניסה לקרוא לו "בירדמן" – איש הציפור – אך הניסיון לא הרקיע שחקים).
למדנו מה קיין חשב על הפטמות בחליפת הבטמן של ג'ורג' קלוני. רוצים פרט טריוויה מעניין יותר? שמענו על המצבה של קיין בקליפורניה, שלא זו בלבד שיש עליה סמל של עטלף – היא במקרה ממוקמת ליד קברו של ברוס ווין.
בהמשך הסיור ב"פארק אבניו" אנו רואים את ביתו של קירק אלין – שהיה השחקן הראשון שגילם את סופרמן בסרט מ-1948. המקום נמצא ממש מול ביתה של לנור למון, ארוסתו של סופרמן המוכר יותר מסדרת הטלוויזיה של שנות ה-50', ג'ורג' ריבס. אז גם מתפתח דיון סביב נסיבות מותו המסתורי של ריבס ב-1959.
על הדרך: גם סלבס בשר ודם
בהמשך צצו ועלו בפיו של המדריך שמות של כמה ידוענים נוספים שגרו כאן – הפעם מהעולם האמיתי: סינדי לאופר, וגם "מישהו מלהקת אבבא, ומישהו מלהקת הרוק 'טוויסטד סיסטר'". בשדרה החמישית מספר 417 אנחנו רואים את הבניין שבו שכנה הוצאת הקומיקס הידועה "מארוול". לצד זאת, לומדים מעט היסטוריה מתקופת מלחמת העולם השנייה והשימוש בדמותו של קפטן אמריקה במהלכה.
בניין "מארוול". כאן עשו קומיקס (צילום: AP)
תשומת לבם של הילדים מוסחת כשאנו מגיעים למבנה השיש המרשים, שהוא למעשה הסניף המרכזי של הספרייה הציבורית בניו יורק. לפתע בני מתעורר וצועק: "זה המוזיאון של מכסחי השדים!!". לפלטייר מציין שכן, מכסחי השדים היו פה, אך לא רק הם. פה בפינת מספר 45 נמצא המקום שבו קארי בראדשו נפרדה ממיסטר ביג בסרט הראשון של "סקס והעיר הגדולה".
ובהמשך הסיור יש עוד: הבניין של קרייזלר, ותחנת גרנד סנטרל. בניין החדשות ברחוב 42, שם אנחנו עוברים "ממש דרך אותן דלתות" שבהן עברו כריסטופר ריב ומרגוט קידר בסופרמן.
מכסחי השדים בספרייה הציבורית (צילום: AP)
הטיול בדרך כלל מסתיים בבר "אוברלוק", מקום שבו הקירות מעוטרים
בקישוטים שצוירו על ידי אומני סרטים מצוירים. דינו, מאייר הקומיקס, מנסה לתאר את משמעות האומנות הזו עבורו: "הם המיתולוגיה המודרנית. באטמן? הוא כמו זאוס".
ולגבי המארח שלנו, הוא מתפלא שהוא זוכה לעסוק במשהו שהוא כל כך אוהב - ועוד לקרוא לזה עבודה: "כמו שחברה שלי, אשת העטלף המקורית איבון קרייג, אמרה לי - באמת משלמים לך כדי לדבר על קומיקס במשך שעתיים?"
לפנייה לכתב/ת 
