שתיקת השוטרים: בידיים כבולות בלב המחאה

בלילה שבין שבת לראשון נצפה ברחובות תל-אביב מחזה לא שגרתי בישראל. מחאה חברתית התלקחה לכדי התנגשויות בין מפגינים למשטרה, וגררה עצורים, פצועים ולא מעט צעקות וקללות. זאת הייתה התלקחות שאף אחד לא באמת רצה בה. אנשי האוהלים המוחים על מצוקת הדיור סיפרו אחר כך שבשקט בשקט, בלי שאף אחד יראה, גם לובשי המדים לחשו להם: בהצלחה. כשהשמש עלתה, כבר אפשר היה לראות במאהל ברוטשילד שלטים אחרים: "סליחה", היו מי שביקשו מהשוטרים הבנה.

כי דווקא הם, השוטרים, מי שאמורים להשליט סדר ברחובות אל מול שדרות האוהלים והתבצרויות המפגינים, מכירים את המצוקה הזו מקרוב מאוד. הם חוסכים ומהדקים חגורות, נאמנים לתפקיד יום ולילה, אבל לא רואים אפילו שקל אחד על השעות הנוספות שהמציאות מחייבת אותם לתת. עם שכר התחלתי של 4,800 שקל, שמלווה אותם לאורך שנים, לא מעט שוטרים נאלצים לחפש לעצמם עבודה אחרת, ולוותיקים יותר - אלה שמרגישים שכבר מאוחר מדי מכדי לחולל שינוי - נותר רק לבכות את מר גורלם.

"אנחנו לא מחזיקים רכב, כדי לחסוך", מספרת נועה (שם בדוי), אם לשלושה מהצפון ואשת שוטר. "אני משלימה את ההכנסה של בעלי עם עבודות ניקיון, וזה כמובן ממש לא מספיק. יש לנו משכנתא, צריך לכלכל את הבית ולשלם לבית הספר. אנחנו חוסכים בהכל, העיקר שיהיה אוכל לילדים". בעלה גלעד (שם בדוי),

משרת כבר כמעט 30 שנה באחת ממחלקות הסיור של משטרת ישראל. הוא עובד יום, לילה וסופי שבוע במשמרות, ולא פעם גם הרבה מעבר להן. אחרי שצבר ותק ותגמולים שונים אפשר היה לצפות שיביא הביתה שכר הולם, אבל אחרי הניכויים השונים שכר הנטו שנשאר לו עומד על כ-5,000 שקלים. ועם זה - הוא צריך לחיות, וגם לצאת לעבודה חדור מוטיבציה.

"אני לא מבינה איך השוטרים, שנותנים את כל כולם, יכולים להמשיך ככה", אומרת נועה. "הרופאים שובתים בצדק, אבל להם יש לפחות תוספת אחרי שמונה שעות עבודה. לבעלי ולחברים שלו אין דבר כזה תוספת שעות, ואין שבוע בלי שעות נוספות. בלי לומר מילה הוא עוזב את המשפחה בכל שעה, וכואב הלב שאין תגמול על זה. בגלל זה גם אין כבוד. עכשיו, לפני שנת הלימודים, המצב קשה במיוחד. צריך לשלם לבית הספר, יש קייטנות שלא יכולתי לשלוח את הילדים אליהן. פשוט התנצלתי בפני הילדים, הסברתי שהמצב לא מאפשר הפעם".

שומר ברכבת מרוויח יותר

היא אומרת שיותר מכל קשה לה לומר לילדים "לא": "בעלי משרת את המדינה יום ולילה במסירות, ואני צריכה לומר להם שהם לא כמו כל הילדים שהאבות שלהם מרוויחים בשוק הפרטי או אפילו במגזר הציבורי פי כמה? איך השר מדבר על שכר גבוה למתגייסים חדשים? קודם שידאג לקיימים. המשטרה היא המשפחה השנייה של בעלי. הוא מכור לזה, אבל מוכרים אותו ואת חבריו בזול". עם מצוקת הדיור קל לנועה להזדהות: "אנחנו רחוקים מלסיים עם המשכנתא שלקחנו לפני 20 שנה, כשהתחתנו. אני לא רוצה לחשוב אפילו על משפחות השוטרים שרוצים לקנות דירה היום".

דוד (שם בדוי), שוטר נשוי ואב לשלושה, מודה שכשהוא משקיף על הפגנות המחאה, הוא לא יכול שלא לחשוב על השכר הנמוך שלו עצמו. "אתה מבין כמה נחוץ ודרוש שינוי בשכר שלנו בימים האלה, ומתוסכל מכך שידיך כבולות", אומר דוד, שמשרת במשטרה כבר 20 שנה ואחרי אין ספור השתלמויות הצליח להעלות אט אט את שכרו ל-8,000 שקל נטו בחודש. "אנחנו לא יכולים להפגין, אסור לנו לשבות. אין יום שבו אנחנו לא מדברים על זה בתחנה ומחכים שייצא כבר משהו מהמגעים לשיפור השכר שלנו".

בינתיים, הוא נאלץ להיעזר בהלוואות. "המצב לא קל כלכלית.

כשאתה צריך להיות זמין לעבודה בכל שעות היממה, וכשיש משמרות בלילה וביום, מישהו צריך לדאוג לילדים, ואשתך לא יכולה לעבוד עד שעות מאוחרות". הוא מודה כי לו היה צריך להתגייס היום למשטרה, לא היה עושה זאת: "בשביל 4,500 שקל בחודש? זה לא פלא שכמעט לא רוצים להתגייס למשטרה במחוזות ירושלים ותל-אביב. שומר ברכבת, שלא עובדי סופי שבוע ולילות, מרוויח הרבה יותר".

מפכ"ל המשטרה לשעבר, אסף חפץ, אומר כי לפני שמדברים על תקנים למשטרה, יש להכפיל את שכר השוטרים בשש שנותיהם הראשונות במשטרה ולעדכן את שכר הוותיקים באופן סדיר. "זו הבעיה של המשטרה. מדובר בתביעה נכונה ביותר. השוטרים, מתוקף תפקידם, לא יכולים ולא אמורים לזעוק על המצב, ולכן יש מפכ"ל ויש שר, שאני יודע שפועלים נמרצות בניסיון להעלות את השכר. העניין נמצא על שולחן הדיונים".

חפץ מזכיר כי לא תמיד היה מצבם של השוטרים כה נחות במדרג השכר במשק. "בעשר השנים האחרונות נשחק שכר השוטרים לאט לאט. בתקופת יעקב טרנר כמפכ"ל השכר הועלה באופן דרמטי בעקבות דרישת המפכ"ל שקדם לו, דוד קראוס, כך שבתקופתי נהנו השוטרים משכר מספק ולא התעסקו בכך. מאז תחילת שנות ה-2000, השכר נשחק". כך, מסביר חפץ, נוצר מצב שבו אנשים אינם מעוניינים להתגייס למשטרה. "גם אם הם יתגייסו - הם יברחו, ויש שבורחים. אנחנו רואים תחלופה עצומה של שוטרים כי הם מתייאשים. זו אמנם אחת העבודות המעניינות ביותר במשק, עם גיוון ומתח, אבל היא שוחקת ואין בה שכר הולם, ולכן אנשים מתייאשים".

11 וחצי שקל לשעה

אושרה אסף, יו"ר הארגון לזכויות השוטרים, מבקשת מהמפגינים שמובילים כעת את המחאה החברתית להבין שהשוטרים בצד שלהם. "רוב השוטרים ובני משפחותיהם נמצאים כל הזמן בלופ של הלוואות והלוואות. אני קוראת מכאן למפגיני הדיור - כשאתם חושבים לנהוג באלימות ולזרוק רימוני עשן וגז מדמיע כמו אלה שנזרקו במוצאי שבת בתל-אביב, תזכרו שיש מולכם שוטרים שמצדיקים את מאבקכם, ונמצאים איתכם באותה הסירה, רק שלהם אין הזכות הבסיסית להפגין. תימנעו מאלימות".

"בעלי לא יכול לדבר, אני אדבר בשמו". ההפגנה בשבת (צילום: בן קלמר)

אסף מזכירה כי גם השוטרים סובלים ממצוקת הדיור, אלא שרובם מעדיפים לשלם משכנתא מכבידה במקום לסבול את המחשבה שבכל רגע עלולה להישמע דפיקה על דלת ביתם, אחרי שיבינו שאין להם די כסף לשלם על שכר הדירה. אסף, שנשואה בעצמה לשוטר בעל ותק של עשרות שנים במשטרה, מסבירה כי בתחילה חששה להכניס את משפחות השוטרים למאבק למען הדיור, אך מעתה, כשנוכחה להבין שהמאבק אינו נושא גוון פוליטי, המצב הזה הולך להשתנות. "אני מתגייסת, גייסתי גם את בני, ואני קוראת לכל המשפחות של 30 אלף השוטרים הנשואים שלא יכולים לקבל משכנתאות כרגע להצטרף למאבק של אותם מבקשי דיור. אמנם הבעלים שלנו אינם יכולים לדבר, אבל אנחנו נדבר בשמם".

אסף מסבירה כי שוטר מתחיל מרוויח בשנותיו הראשונות במשטרה 5,560 שקל ברוטו, שהם 4,880 שקל נטו בחודש. רק לאחר כחמש שנים יגיע שכרו של השוטר לכ-7,000 שקל ברוטו בחודש. "כל שוטר נזקק להלוואות שונות. אמנם השר לביטחון פנים הגזים כשדיבר על חיטוט בפחים, אבל אין מקבילה למצב הזה בשום מקום ובשום תחום". אסף אומרת

שלבה נחמץ למראה אותם גברים שמגנים על אזרחי ישראל, אבל אינם יכולים להיאבק למען עצמם, כפי שעושים הרופאים, מבקשי הדיור, העובדים הסוציאליים ואנשי מגזרים אחרים.

"הם רואים שמפלים אותם לרעה יותר מכל מגזר אחר, אבל אסור להם לשבות או למחות", היא מסכמת. "קח את המשכורת הבסיסית, חלק אותה ב-24 שעות ו-30 ימים בחודש, ותקבל 11 וחצי שקל לשעה. גם עובד זר לא מקבל שכר עלוב כזה. השוטר הוא עבד של התקופה המודרנית, אין מי שידבר בשמו. לראייה ההבדלים התהומיים בן שכר השוטר לשכרו של איש הצבא. הם לא מדברים, הם חלשים, אין להם איגוד, ואין מי שיוביל אותם. הם פוחדים לצאת ולומר 'גם לי חסר'. מאז קום המדינה אף אחד לא דואג להם".