בשבועות האחרונים הפך העיתונאי מאיר דורון ממראיין למרואיין מבוקש. הטלפון בביתו שבאנסינו לא מפסיק לצלצל עם בקשות לראיונות מאמצעי תקשורת בארה"ב ובישראל בעקבות יציאת ספרו החדש, שכתב ביחד עם ג'וזף גלמן: "חשאי: חייו של ארנון מילצ'ן – סוכן סודי שהיה לטייקון הוליוודי". הספר מספר על מפיק הסרטים ההוליוודי הישראלי, שבין אמצע שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-80 שימש גם כסוכן בשירות מדינת ישראל שסייע, כך טוען דורון, גם לתוכנית הגרעין הישראלי, לאחר שגוייס על ידי שמעון פרס.

מקורב לפוליטיקאים וסלבריטאים. מילצ'ן בין ג'ודי ניר-מוזס-שלום והשר סילבן שלום בחברת ריצ'ארד גיר וברברה וולטרס (צילום: רועי חביב)

כשמאיר דורון וג'וזף גלמן חברו ביחד לכתוב את הספר על ארנון מילצ'ן, כיום בן 67, הם לא תיארו לעצמם איזה סיפור הם הולכים לחשוף. מבחינתם, היה הספר היה בעיקר על מפיק ישראלי שהצליח בהוליווד ושבנוסף גם סחר בנשק. אף אחד מהם לא חשב ששכבות נוספות מסתתרות מתחת לסיפור המוכר וכי למעשה, כך הם טוענים, מילצ'ן היה הרבה יותר מסתם סוחר נשק אלא סוכן של גוף מודיעין ישראלי חשאי שנקרא הלשכה לקשרי מידע, או לק"ם.

"הספר על מילצ'ן התבשל לי בראש המון זמן", מספר דורון, "אבל לא היה לי מושג לאן זה הולך. חשבתי שזה יהיה ספר על הוליווד ומסחר בנשק, אבל אז התחלתי לחקור עם ג'וזף גלמן עיסקות ביטחוניות בין ישראל וארה"ב, ואחר כך בין ישראל למדינות שונות כמו דרום אפריקה ואיראן, בתקופות שהיו מוחרמות על ידי מדינות העולם, וגילינו לתדהמתנו שמילצ'ן קשור כמעט לכל עסקה גדולה שהתבצעה".

וכך, לפני כשנה וחצי, לאחר שהשניים, חברים וגיסים, יצאו לקרוז בחברת נשותיהן למפרץ מכסיקו, הם החליטו שהגיע הזמן לשבת ולכתוב את הספר. "התחלנו לעשות חישוב של אחוזים כמה מילצ'ן הרוויח מכל אחת מהעסקאות שעשה וגילינו שהחברה של מילצ'ן, 'האחים מילצ'ן', או חברות בת שלה, עשו מאות מיליוני דולרים רק בעמלות. כל העסקאות שמדינת ישראל עשתה בעולם, עברה דרך בן אדם אחד – מילצ'ן".

למה דווקא הוא נבחר למשימה?

"הוא היה בזמן הנכון במקום הנכון והיה לו סיפור הכיסוי המושלם, חברת 'האחים מילצ'ן', שעסקה בהפצת דשנים. במהלך התחקיר גם התברר לנו שאביו השתתף בכמה מעסקאות הנשק הגדולות של מדינת ישראל בשנות ה-50, בייחוד מכירת נשק מישראל לאפריקה השחורה. ארנון היה ילד מפונק ומחונן שלמד באנגליה בפנימיה לילדים מיוחסים ובגיל 17 כבר היה סטודנט באוניברסיטה בלונדון. כשהתגייס לצבא הישראלי הוא שירת ביחידה מסווגת שקירבה אותו למודיעין. כשאביו נפטר באופן פתאומי, ארנון היה בדיוק בז'נבה, שם למד. הוא שב במהירות לארץ והיה צריך להיכנס לעסקים המשפחתיים מבלי להבין בהם דבר. העסק היה על סף פשיטת רגל, כי אביו היה חולה מספר חודשים ולא טיפל בחברה, אבל ארנון כשהוא רק בן 21, הצליח להציל את החברה בעזרת המצאה מבריקה שבלעדיה אי אפשר לגדל פרדסים. קוראים לה 'ניו גרין' ומשתמשים בחומר הזה עד היום. כך הצליח ארנון להתעשר וליצור לעצמו קשרים בחברה הישראלית של אותם ימים.

"באותה התקופה, הוקמה יחידת ביון סודית בשם לק"ם, שאפילו המוסד לא ידע על קיומה. שמעון פרס, בתפקידו כמנכ"ל משרד הביטחון, בחר בבנימין בלומברג לעמוד בראשה. לימים הוא שינה את שמו ל-ורד. מטרת הלק"ם הייתה לדאוג לכל מה שמדינת ישראל צריכה על מנת לפתח פצצת אטום. את רוב החומרים לצורך הבניה אי אפשר היה, כמובן, להשיג באופן גלוי, כמו למשל אורניום או צנטרפוגות להעשרת אורניום. וכאן ארנון נכנס לתמונה. לאירגון הביון הזה גויסו הרבה מאוד אנשים וארנון היה המגויס מספר אחד, בגלל סיפור הכיסוי המושלם שלו. חברת האחים מילצ'ן יכלה לפתוח חברות בכל מקום בעולם תחת שמות שונים ומבלי לעורר חשד. ארנון היה נשוי אז לאשתו הצרפתיה, בריז'יט, שהייתה מקורבת למי שהיה אחד הפוליטיקאים הבכירים בצרפת, מה שגם עזר".

איך זה עבד בדיוק?

"חברת האחים מילצ'ן פתחה סניפים בקפריסין וביוון והחברה ביוון פתחה סניפים במצרים וסודן, טורקיה ואתיופיה. נפתחו סניפים גם במדינות ידידותיות לישראל כמו צרפת ובריטניה. בשיא הפעילות שלו, מילצ'ן הפעיל לפחות 30 חברות ב-17 מדינות ששימשו כ'פרונט' לכלל פעילות הביון של ישראל. החברות האלו שימשו להפקת דשנים אבל גם כבסיסים לפעולות שמדינת ישראל הייתה צריכה. כך למשל, כל שר ממשלה ולא משנה לאיזו מפלגה הוא השתייך, שרצה להוציא לפועל פעילויות ביון בכל הרמות, החל מהשגת ציוד וטכנולוגיות שונות ועד פעולות נגד טרוריסטים, יכל להשתמש באותן חברות וחשבונות מבלי להסתכן בהדלפות לתקשורת".

מה הסקופ הכי גדול שעלית עליו במהלך התחקיר?

"הסקופ הכי גדול של הספר מתאר כיצד לאחר ביקור בכור הגרעיני בדימונה, מילצ'ן מקבל את משימת חייו. ישראל נאבקה ולא הצליחה לפתח טכנולוגיה להעשרת אורניום. הייתה לה שיטה שהאמריקאים השתמשו בה, אבל בעזרתה אולי היו היום לישראל שתי פצצות אטום בלבד ולא ארנסל מרשים כמו שיש לה היום. מילצ'ן התבקש להשיג את הצנטרפוגות, שהיו הדבר החדש והסודי ביותר ושפותחו במפעל בעיר יורנקו בגרמניה. רק חברה כמו האחים מילצ'ן המתעסקת בביו-טכנולוגיה וכימיה יכלה להשיג אותן. התוכנית הייתה פשוטה: גורם מאוד בכיר בחברה, שהייתה לו גישה לתוכניות, היה לוקח 'בטעות' את התוכניות הביתה (ומדובר כאן בכמויות של אלפי שרטוטים וניירות), משאיר אותן על השולחן ויוצא עם אשתו לארוחת ערב. כשהיה חוזר הביתה מקץ מספר שעות, התוכניות חיכו לו כאילו שום דבר לא קרה, והוא היה מחזיר אותן למפעל וחוזר על אותה פעולה שוב ושוב. בצורה הזאת, ישראל הצליחה לקבל את תוכניות הצנטרפוגות. מעניין לספר שבדיוק באותה התקופה, עוד מישהו עשה את אותו הדבר עבור מדינה אחרת. שמו: עבד אל-קאדר חאן, ד"ר פקיסטני צעיר שקיבל אז עבודה במפעל, העתיק את התוכניות בעצמו והעביר אותן לפקיסטן. הוא פיקח על התוכנית והמשיך למכור את התוכניות לאיראן, לוב וצפון קוריאה ונעשה אחד האנשים העשירים בעולם".

תוך כדי תחקיר, מספר דורון, שהפך אגב כתיבת הספר למעין בלש פרטי, הובהר לו ולשותפו לכתיבה כי דברים אינם בדיוק כפי שהם נראים וכי ארנון לא עשה מאות מיליוני דולרים על חשבון מדינת ישראל. "לא יתכן שמדינת ישראל תאפשר לאדם פרטי להרוויח מאות מיליוני דולרים מתקציב הביטחון. ארנון לא עשה כסף מכל עסקה שקשורה למדינת ישראל אלא רק מעסקאות שלא היו קשורות למדינה. כל כספי העמלה עברו לרכישה ומימון של פעולות ישראליות אחרות. ממה שארנון כן עשה כסף הוא מכל שאר העסקאות. אם היה צורך לארגן לדרום אפריקה כלי נשק – שהיה עליה אמברגו נשק – דרך ארה"ב בהסכמה בשתיקה, ארנון היה עושה את העסקה והחברות שלו הרוויחו מזה. היה פרויקט ענק באיראן בתקופת השאה בסכום של למעלה ממיליארד דולר? שוב, ארנון עשה את העסקה וקיבל את העמלה. הוא אמר לנו בפגישה שערכנו אתו שהוא לא עשה את מה שעשה בשביל הכסף אלא למען מדינת ישראל".

איך באמת הוא הגיב כשפניתם אליו וסיפרתם לו שאתם כותבים עליו ספר?

"כשפנינו למילצ'ן היינו כבר שמונה חודשים אל תוך הכתיבה וכבר כמעט גמרנו את הספר. חששנו ללכת למילצ'ן אתו כך שלא יגיד לנו אלו סודות מדינה ודברים כאלו, אבל בכל מקרה, על כל הדברים שכתבנו בספר, חל חוק התיישנות ואנחנו לא חתומים על שום הסכם על מדינת ישראל. אז פנינו אליו בצינורות הרשמיים, שלחנו אי-מייל וכתבנו השספר לא גמור אבל שהיינו שמחים לתת לו את זכות התגובה על כל מה שכתוב בו. צרפנו מספר דברים שכתבנו ושלא התפרסמו מעולם ותוך 24 שעות הוא חזר אלינו והשאלה הראשונה שלו הייתה: האם יש לי ממה לפחד? והתשובה הייתה: כן יש לך ממה לפחד. אתה עלול להיראות כאחד שמרוויח על חשבון תקציב המדינה ובפרשת 'מילקו' (ד"ר ריצ'ארד קלי סמית', נשיא החברה שמיל'צן היה מבעליה, נעצר על ידי האף.בי.איי לאחר שנחשף כי זוהי חברת כיסוי לביון הישראלי. החברה שלחה מכולות לאחת החברות של מילצ'ן בתל אביב). נראה שהשארת חייל בשדה הקרב ודאגת לעצמך'. כשמילצ'ן שמע את זה הוא אמר: אם כך, אני רוצה להגיב על שני הדברים האלו. קבענו אתו סדרה של פגישות ידידותיות. רוב הפגישות התקיימו בביתו וחלק בריג'נסי. בפגישות האלו, הקראנו לו וסיפרנו לו כל דבר שמופיע בספר ונתנו לו זכות תגובה לכל דבר. הוא היה מופתע מחלק מהדברים שגילינו ומצידנו היו כמה דברים שלא היו מדוייקים ואז שינינו אותם".

אז הספר שכתבתם תפח וגדל?

"כן. היה לנו ספר קטן יותר והוספנו עליו הרבה אינפורמציה וסיפורים ששמענו ממילצ'ן. לנו הפגישות מאוד עזרו להבין איך הוא עשה את הכסף וממה הוא לא עשה את הכסף והבנו שהוא לא עשה כספים עבור רכישות שעשה עבור המדינה".

מה הרשים או הפתיע אותך במיוחד בבן אדם?

"הפתיעו אותי הרבה דברים. הכי הפתיע אותי זה שארנון הסכים לשתף אתנו פעולה והיה מוכן להתייחס גם לטעויות שעשה, למרות שזו בהחלט לא ביוגרפיה שמחמיאה אלא ספר המציג אותו על הטוב והרע. כעיתונאי, אני רגיל להכחשות מצד מרואיינים שמציגים בפניהם דברים לא מחמיאים שעשו או דברים שהיו מעדיפים לשמור לעצמם, אבל הוא לא עשה את זה. הפתיחות שלו, להתמודד עם דברים שלא הכי נעימים בחייו ולהגיב עליהם לעומק, זה מה שהפתיע אותי ביותר".

סיפורי הוליווד

למעט סיפורי ביון וסחר באורניום, תוכניות צנטרפוגות סודיות ונשק, הספר כולל גם סיפורי הוליווד מרתקים עם שמות של כוכבים מפורסמים ורומנים מרתקים לא פחות של מילצ'ן, שיכולים לשמש תסריט מצוין לסרט הוליוודי.

כך למשל מסופר בספר על היותו של מילצ'ן מעין שדכן לעת מצוא, שהספיק לשדך בין רבים מכוכבי הסרטים שלו. השידוכים היותר מפורסמים הם בין טד דנסן ו-וופי גולדברג, שהפכו לזוג המעורב הכי מפורסם בהוליווד (החבילה התפרקה לפני שנים), וכמובן החיבור בין אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט על סט הסרט "מיסטר ומיסיס סמית". מילצ'ן חזה כבר בהתחלה שהם יהפכו לזוג הלוהט ביותר בהוליווד. "כשהשניים התחילו לעבוד על מיסטר ומיסיס סמית", מסופר בספר, "בראד פיט עדיין היה נשוי לג'ניפר אניסטון וכל התקשורת רק הריצה סיפורים על הרומן שלו עם ג'ולי. הפאפארצי חיפשו אותו בכל מקום, אז במשך שלושה חודשים, הוא פשוט הסתתר בביתו של מילצ'ן במאליבו.  כשהוא היה יוצא מהגראג' של הבית, הוא היה חובש את כובע הקסדה שכיסה את כל פניו וכשהיה שב, היה פותח את הגראג' עוד מרחוק, נכנס פנימה ורק אז מסיר את הקסדה".

סיפור נחמד אחר הנכלל בספר, נוגע בבמאי מערבוני הספגטי המהולל, סרג'יו ליאונה, אותו פגש מילצ'ן בפסטיבל קאן.

מילצ'ן מספר כי ראה בבית קפה מישהו שהיה אורסון וולס, בודהה או סרג'יו ליאונה. לאחר שפסל את שתי האפשרויות הראשונות, הוא החליט שזה מוכרח להיות ליאונה, במאי שתמיד העריץ. הוא ניגש אליו והתחיל לדבר אתו. ליאונה סיפר למפיק הישראלי, שהיה אז בתחילת דרכו, על תסריט עליו הוא יושב כבר שלוש שנים ואף אחד לא מעוניין להפיק אותו. "רוצה לשמוע על מה זה?" שאל אותו ליאונה ומילצ'ן המופתע והמוחמא השיב מיד שבוודאי. וכך ישבו שניהם במשך חמש שעות בבית הקפה, עד שקיעת החמה, כשליאונה מתאר לו סצינה אחר סצינה את הסרט שהוא חולם לעשות: "היו זמנים באמריקה". לאחר שהבמאי סיים לדבר, הודיע לו מילצ'ן מייד שהוא מעוניין להפיק את הסרט. ליאונה המופתע שאל אותו אם יש לו בכלל כסף לממן סרט שכזה, ומילצ'ן מבלי להניד עפעף ענה מיד שכן, ורק אחר כך שאל על איזה סכום מדובר. התשובה הייתה: 22 מיליון דולר. התקציב בסופו של דבר תפח ל-28 מיליון דולר, אולם ההשקעה כנראה השתלמה כי מדובר בסרט האהוב ביותר על מילצ'ן ונחשב לאחד הסרטים המיוחדים והטובים שליאונה עשה.

פרס אישר שגייס את מילצ'ן. דורון עם נשיא המדינה

איך בכלל מילצ'ן התגלגל לעסקי הקולנוע מעסקי הדשנים והביון?

"מילצ'ן היה מכור לקולנוע מגיל אפס. הוא למעשה רצה במקור להיות תסריטאי. בתו, אלינור, סיפרה שמגיל חמש היא הבינה כבר שזו המחלה המשפחתית ושאם רוצים לשבת עם אבא אז צריך לראות אתו סרט, כי אחרת הוא קפיץ שכל הזמן רץ ונוסע לכל מקום. הוא נכנס לעסקי הקולנוע לאחר שיצא לו שם של מיליונר צעיר והגיע אליו מפיק סרטים בשם קסטנר לישראל במטרה למצוא משקיע לסרטו הבא. הוא הציע למילצ'ן לטוס אתו לשוויץ, שם היה אמור להיפגש עם אליזבת טיילור. מילצ'ן הסכים ולאחר ארוחת הערב עם טיילור, הוא רק רצה להשקיע. הסרט הראשון שלו היה בכיכובו של דייוויד סול, מ'סטרסקי והאץ'' והוא היה כל כך גרוע שמילצ'ן אמר: תורידו את השם שלי מרשימת הקרדיטים. הסרט השני שלו עם קסטנר כבר היה מועמד לפסטיבל קאן. הוא עדיין לא ידע לאן הוא הולך, הוא עשה שני מחזות בברודוויי שנכשלו. אחד מהם ירד מיד לאחר הבכורה כי הוא היה כל כך גרוע. אחר כך הוא ניסה מזלו בטלוויזיה ועשה סדרה על מצדה. כל מדינת ישראל נרתמה לעזור לו. שר הביטחון באותה תקופה היה עזר וייצמן, והוא גייס לצורך העניין את המהנדסים שבנו את הגשר מעל תעלת סואץ במלחמת יום כיפור כדי לבנות את הרמפה המפורסמת שנמצאת במצדה עד היום. אחר כך הוא עזב את הטלוויזיה והשקיע את עצמו וכספו בסרטי קולנוע בלבד".

ברשימת הסרטים שהפיק מילצ'ן נמצאים מספר שוברי קופות ידועים דוגמת 'אישה יפה', Unfaithful, 'מארלי ואני', 'רוצחים מלידה', 'שחררו את ווילי', 'למראה שני צדדים' ו-L.A Confidential . משם הסרט הזה בחרו דורון וגלמן את השם לספרם על מילצ'ן: Confidential: Secret Agent turned Hollywood Tycoon Arnon Milchan.

בקרוב הסרט

למילצ'ן שישה ילדים. שלושה מאשתו הראשונה, בריג'יט. לאחר לידת ילדם הראשון, למילצ'ן הייתה כבר מאהבת שבדית, אולה שמה, מאלפת סוסים במקצועה, שחיכתה בסבלנות שמילצ'ן יפרד מאשתו על מנת להיות אתה. אלא שבערב בו אזר מילצ'ן אומץ לספר לבריג'יט שהוא עוזב אותה, היא הודיעה לו שהיא בהריון שני. אהובתו השבדית נאלצה לחכות בסבלנות עד לאחר הלידה. אולם זמן קצר לאחר הלידה, כשמילצ'ן שוב ניסה להודיע לאשתו כי הוא מבקש להתגרש, הודיעה לו זו שוב שהיא בהריון. כשמילצ'ן ליווה את בריג'יט לבית החולים בפעם השלישית לקראת הלידה, הוא הופתע לראות שוטרים מחפשים אותו במסדרון בית החולים. השוטרים שאלו את מילצ'ן אם יש לו סוס. כן, ענה מילצ'ן. את הסוס הוא קנה עבור אולה. זו, מסתבר, התייאשה מלחכות לו ולאשתו שתפסיק ללדת, שיחררה את הסוס ברחובות העיר, עלתה על מטוס ועזבה את הארץ. מילצ'ן התבקש לסור לתחנת המשטרה ולשלם על הנזקים שגרם הסוס המשתולל ברחובות אל.איי.

לאחר הגירושים מבריג'יט (שחיה היום בצרפת), היו למילצ'ן עוד שתי ידועות בציבור, שתיהן שבדיות, מאותה העיר ואותו רחוב, למרבה הפלא. ילד נוסף נולד לו מהאסיסטנטית שלו, שליוותה אותו שנים והשניים עדיין מיודדים מאוד. שני בני הזקונים שלו, שמעון (על שמו של שמעון פרס) ואולימפיה (שנולדה רק לפני חודש), נולדו לו מנישואיו לשחקנית הטניס הדרום-אפריקאית, אמנדה קוטזר, הצעירה ממנו ב-27 שנים. "אמנדה היא מיליונרית בזכות עצמה שבשיאה הייתה הטניסאית השלישית בעולם", מספר דורון. "היא הרוויחה למעלה מ-5.5 מיליון דולר ממשחקי הטניס ופרסומות שעשתה וסביר להניח שהיא שווה אף יותר, כך שכסף הוא ממש לא היה המניע שלה לנישואיה לארנון".

ביקשנו את תגובתו של ארנון מילצ'ן לספר, אך מזכירתו בישראל מסרה כי הוא נמצא בחופשה עם משפחתו. ערוץ 2 בישראל, דיווח כי נשיא המדינה וראש הממשלה הגיעו לביתו של מילצ'ן בירושלים עם פרסום הספר, למרות שדורון אינו יודע אם יש קשר בין הדברים.

שלחת אליו את העותק המוגמר?

"כן, שלחתי אליו, אך הוא עדיין לא הגיב".

דורון שהשתתף בזמנו בכתיבת התסריט לסרט הטלוויזיה הישראלי החשוב, "לחם" (1986), שזכה בפרס "פריקס איטליה" האיטלקי, מקווה עכשיו להפוך את ספרו לסרט קולנוע. עם כל מרכיבי הסיפור: סחר בנשק, סוכן חשאי, ריגול, עסקאות בינלאומיות, רומנטיקה וכמובן הרבה מאוד שמות מפורסמים, אין ספק שזו רק שאלה של זמן לפני שאחד מאולפני הסרטים יקפוץ על ההזדמנות. סביר להניח שאלו לא יהיו האולפנים של ארנון מילצ'ן.