פרשת מסעי נפתחת במילים "אלה מסעי בני-ישראל", ואז התורה מפרטת את המקומות שבהם חנו בני-ישראל במשך ארבעים שנות נדודיהם במדבר. אנחנו יודעים על חניות בהם חנו בני ישראל במשך שנים ארוכות. והדבר מעורר מיד תמיהה: אם הדגש הוא על המקומות שבהם חנו, מדוע נאמר "אלה מסעי בני-ישראל" ולא "אלה חניות בני-ישראל"?

השאלה מתחזקת עוד יותר על-פי תורתו הידועה של רבנו ישראל בעל-שם-טוב, שארבעים ושניים המסעות שהיו אצל בני-ישראל קיימים ברובד הרוחני בחיי כל אדם, מלידתו ועד כניסתו אל ארץ החיים העליונה – כאשר הוא מסיים את חייו הגשמיים כאן בעולמנו זה ונשמתו עולה מעלה. הבעל-שם-טוב מסביר, שכל אחד ואחד מהמקומות שבהם חנו בני-ישראל מסמל מדרגה מסוימת בעבודת הבורא, שאליה צריך האדם להגיע. וכאן שוב הדגש הוא על ההגעה למדרגות הללו, ולא על המסע ("מסעי") אליהן. אם-כן, השאלה האמורה נשאלת גם מצד הרובד הרוחני של הדברים.

אלא, מסבירה תורת החסידות, כאן מבקשת התורה להציב לנו כלל גדול וחשוב מאוד בחיינו, והוא, שעל האדם להיות כל הזמן ב'מסע', בתנועה מתמדת של עלייה והתקדמות. האדם נדרש להיות במדרגת 'מהלך' ונוסע ולא בדרגת 'עומד'.

'עמידה' פירושה שעומדים באותו מקום. גם אם יש בו עליות, אלה עליות יחסיות ומוגבלות, במסגרת אותו מקום. 'הליכה' (אמיתית) פירושה, שהאדם עוזב לגמרי את מקומו הקודם ועולה למדרגה גבוהה לאין-ערוך ממדרגתו הקודמת. לזאת רומזת התורה בפסוק "אלה מסעי" - צריך תמיד להיות בתנועה של "מסעי", עליה מדרגה אל דרגה.

מבואר בתורת החסידות, שארבעים ושניים המסעות במדבר רומזים גם-כן לשלבים השונים בגלותו של עם-ישראל, כשהוא שרוי ב'מדבר העמים', בגלות. נמצא אפוא, שה'חניות' מסמלות את שלבי הירידה והגלות, כאשר עם-ישראל מתעכב בגלות. וכפי שלמדנו, התורה קוראת לחניות אלו בשם מסעות, שם המורה על עלייה והתקדמות. כי גם השלבים הקשים והמרים שבירידת הגלות, בעומק הדברים הם חלק מהנסיעה ומהעלייה, וכפי שיבואר.

התכלית והכוונה של הירידה בגלות, היא הגאולה שבאה לאחריה. שהרי הכול בא מאת הקדוש-ברוך-הוא, בורא העולם, והוא מכוון הכול שיהיה לטובה. זו ירידה שלצורך עליה. דווקא על-ידי הירידה באה העליה הגדולה, וזו עליה לדרגה גבוהה לאין-ערוך מהמצב שהיה קודם הירידה, בדוגמת יתרון האור שבא מן החושך.

מכאן יכול כל יהודי לשאוב עידוד ותקווה: גם אם נכשל חלילה בחטא ועבר על רצון ה', אל לו להתייאש. עליו לפעול שיהיה "יתרון האור מן החושך", שדווקא מתוך הירידה והחטא יבוא לידי עלייה והתחזקות בעבודת ה', שבזה יתרונה של עבודת התשובה. כאשר יעשה כן יתברר בסופו של דבר, שגם הירידה הייתה בפנימיותה התחלה של העליה.

וכך גם הירידה הגדולה של הגלות אינה צריכה לייאש אותנו חלילה. עלינו לזכור, שגם ירידה זו היא חלק מ"מסעי", שיביאו לעליה הגדולה של "והפכתי אבלם לששון", עד ש"יהפכו ימים אלה לששון ולשמחה ולמועדים טובים", במהרה בימינו ממש.

שבת שלום.