לחלץ את העגלה מהבוץ: "ילד שני - מותרות"
למשפחת שניידר יש מזל שהבעל עובד בהיי-טק, אבל לעומתם יש כאלה שמרוויחים "משכורות יפות", וגרים אצל ההורים. האם בפריפריה המחירים שפויים יותר? ומה עושים עם תאומות?
מאחורי מחאת ההורים שהגיעה לשיאה עם צעדת אלפי העגלות ב-13 ערים ברחבי הארץ עומדים צעירים, משכילים בדרך כלל, שמרוויחים משכורות ממוצעות, אבל לא מצליחים להסתדר עם הסכומים הגבוהים של שכר הדירה, הגנים והוצאות גידול הילדים. כאלו הם אריקה ומשה מהרצליה, ההורים המאושרים של שילה וליאן, תאומות בנות שנה ו-4 חודשים, שצעדו בעירם עם הסבתא.
אריקה היא מאמנת כושר ואילו ערן הוא דוקטורנט במכון וייצמן ברחובות. הוא חי ממלגה על סך 6,500 שקלים, ואריקה מנסה לתמרן בין הטיפול בתאומות למשמרות בשעות בוקר מוקדמות או בשעות הערב המאוחרות. מי שעוד נאלצים להתגייס למשימת הטיפול הם ההורים, שגרים קרוב ובאים לשמור על הילדות כשההורים אינם בבית. שכר הדירה 4,500 שקלים.
משה ואריקה עם סבתא והתאומות בצעדה של הרצליה (צילום: יונתן סבו)
עד עתה, מספרת אריקה, היא השתדלה להניק כמה שיותר את התאומות ולא שלחה אותן למסגרת כדי לחסוך בהוצאות. גן פרטי באזור עולה בערך 3,000 שקלים, "הכל באמת כפול. הדבר היחידי שמציעים בגנים זה 10 אחוז על התינוקת השנייה". לכן, בשנה הבאה הם מתכוונים לשלוח את הבנות לגן מסובסד של ויצ"ו. העלות: 3,400 עבור שתי התאומות. על חיתולים הם מוציאים 500-600 בחודש, "וקונים רק במבצעים", מציינת אריקה. תחליף חלב עולה להן כ-300 שקלים בחודש.
"בספטמבר הכל הולך להשתנות, אני אצטרך לחפש עבודה אחרת", אומרת אריקה בחשש שנאלצה עד כה לעבוד במשרה חלקית ביותר. משה מוסיף כי הם לא מקבלים עזרה כלכלית מההורים, מכיוון שהוריהם שעלו מארגנטינה וקנדה, "עדיין עובדים בעצמם במשרות מלאות כדי לשרוד בעצמם, ויש גם אחים".
כרגע הם קורסים תחת הנטל. "מצד אחד המדינה רוצה שאנשים ייצאו לעבוד, אבל אם אשתי תצא לעבוד היא תרוויח מעט והכל יילך על הגן. זה מעגל שקשה לצאת ממנו". שבוע הבא, מספר משה, הוא יוצא לשבוע מילואים בחטיבת הצנחנים, והנטל רק יגבר: "אמא תצטרך לקחת חופש מהעבודה".
אייל ומור שניידר, הורים לילדה בת 4 ותינוק בן עשרה חודשים, הגיעו לצעדה בתל-אביב מגבעת שמואל. "אנחנו מאוד מתחברים למחאת העגלות ובעיקר לנושא החינוך. עצם העובדה שהילדים שלנו נמצאים בגנים פרטיים שהעלות שלהם 3,000 שקל בחודש זה אומר דרשני, וזה מהווה נתח גדול מההכנסות. כשהילד השני יהיה בגן אז זה יעלה ל-6,000 שקלים".
מתחברים למחאה בנושא החינוך. משפחת שניידר (צילום: בן קלמר)
מור, בת 35, שבקרוב עומדת להתחיל לעבוד בבית חולים פסיכיאטרי, מתבוננת על המצב בחצי חיוך: "מה שמצחיק זה שאני עובדת סוציאלית והולכת להרוויח את מה שהמטפלת של התינוק שלי מרוויחה. אנחנו ממש מרגישים את העלייה במחירים של מוצרי יסוד לתינוקות כמו טיטולים שעד לא מזמן עלו 73 שקל לחבילה. עכשיו פתאום הורידו את זה ל-50 שקלים, כנראה בגלל המחאה, וזה לא נגמר בזה, יש הוצאות גדולות על מטרנה, מטליות לחות ועגלה".
בעלה אייל הסביר שלמזלם הוא מרוויח מספיק טוב כדי שמור תוכל לצאת לעבוד. "בזכות זה שאני עובד בהיי-טק ומרוויח בסדר, יש לנו את האפשרות שאשתי תעבוד ותפתח קריירה במקום להיות כל הזמן עם הילדים".
מרוויחים יפה, אבל גרים אצל ההורים
אבל מה עושים אלה שלא עובדים בהיי-טק? דנה טובול מאשקלון, הגיעה לתל-אביב במיוחד כדי להשתתף בצעדת העגלות עם בעלה ובתה בת ה-11 חודשים. לדבריה, למרות שהם עשו הכל כמו שצריך בחיים, הם עדיין הם לא מצליחים לחיות כמו שצריך. ההוצאות על הילדה מסתכמות ב-4,500 שקלים. "אם תיקח את המטפלת, הבגדים והחיתולים זה מגיע למחירים לא הגיוניים", אומרת דנה.
בני הזוג מרוויחים "משכורות יפות", הוא רואה חשבון, והיא מנהלת משאבי אנוש. לשניהם יש רכב ליסינג, "אבל למרות הכל זה לא מספיק ואנחנו גרים אצל ההורים של בעלי כי פשוט אין לנו כסף יותר".
"למרות הכל, נביא עוד ילדים", דנה טובול מאשקלון (צילום: בן קלמר)
מאז שהילדה נולדה, מספרת דנה, "אין לנו מאיפה לקחת ואנחנו רק מחזירים לבנקים הלוואות מהעבר ושוהים בעל כורחנו אצל ההורים". בניסיון לחסוך קצת דנה התאמצה והניקה את התינוק עד גיל 10 חודשים. "אם לא הייתי מניקה אותה עד לפני חודש, הייתי צריכה לתת לה מטרנה וסימילק שזה הוצאות לא קטנות".
למרות הכל, הסבירה שהרצון להביא ילדים נוספים יגבר על הקושי הכלכלי. "אנחנו נביא עוד ילדים, אבל בטח שעושים חישובים כלכליים טוב טוב לפני הילד הבא, וזה לא צריך להיות במדינה מתוקנת".
לא חוסכים
רבות דובר במהלך השבועיים האחרונים על הצעירים שמתעקשים לגור לתל-אביב. רבים מהם מגיעים למרכז בחיפוש אחר פרנסה. כאלה הם אלעד עינב, מהנדס מכונות בן 34, ודפנה שמגדלים תינוק בו 4 חודשים. "לצערי עברנו לתל אביב מזכרון יעקב כי פיטרו אותי לפני כשנתיים כמו שבדרך כלל עושים בצפון". לדבריו, הוא מרוויח משכורת של 8 אלף ברוטו, ומתקשה לעמוד בהוצאות גידול התינוק.
עבר לתל-אביב לאחר שפוטר מהעבודה בצפון. אלעד עינב (צילום: בן קלמר)
ובתל-אביב כמו בתל-אביב, גם שכר הדירה מזנק לעיתים קרובות. "כרגע אנחנו משלמים 5,000 שקל והודיעו לנו שנצטרך לשלם בשנה הבאה 5,500 שקל". דפנה מספרת שהם הגיעו להזדהות "כי נולד לנו תינוק ולמרות שאנחנו איכשהו מצליחים להסתדר, זה קשה. אתה משלם 3,300 לגן וככה אתה מתחיל את החודש".
על התוכניות להרחיב את המשפחה, מסביר אלעד כי "ילד שני זה מותרות במדינת ישראל מכיוון שעד שהילד הראשון שלך מגיע לטווח הגילאים של החינוך הממלכתי, אתה צריך לשים על החינוך שלו המון כסף", הוא טוען. "אין ספק שכשאני ואשתי מדברים על עוד ילד השיקול הכספי זה חלק מרכזי. תחשוב שכיום אנחנו משלמים 3,300 שקל על הגן של הילד ואם נביא עוד ילד נשלם כפול, 6,600 שקל. ככה יתחיל החודש שלנו".
ומה קורה בפריפריה? האם שם המחירים שפויים יותר? לא ממש. ערן וסיוון פיסטרוב, בני 32 מבאר-שבע, הם הורים לירדן, בן שנה וארבעה חודשים. יחד הם מרוויחים כעשרת אלפים שקלים בחודש. ההוצאה העיקרית היא על דיור: 3,000 שקלים בחודש. לא הרחק מאחור, התשלום למעון: 2,200 שקלים. בכך כילו בני הזוג כבר כמחצית מהכנסתם החודשית. פרט למעון, ירדן הקטן זקוק לחיתולים ותחליפי חלב, שעולים לזוג הצעיר 500 שקלים מדי חודש.
"אנחנו לא ממש מצליחים לחסוך. רק אם אנחנו עושים אקסטרה עבודה", מספרת סיוון, העובדת באוניברסיטת בן גוריון ומרכזת תוכנית מלגות. "אנחנו מסיימים את החודש בדרך כלל בסדר, אבל יש לנו רק ילד אחד. אם היה לנו עוד ילד לא יכולנו לעמוד בזה".
ערן הוא דוקטורנט באוניברסיטת בן גוריון במחלקה להיסטוריה של עם ישראל. "זה לא שאלה כמה אתה מרוויח בחודש. בן אדם שמרוויח יפה לא צריך להרגיש כאילו המדינה מפסיקה לתת לו שירותים נחוצים וגם מכניסה לו יד לכיס כל הזמן. התירוץ של הביטחון הוא לא תירוץ לכל דבר. יש כמה משפחות שהכסף הולך לכיסים שלהם. גם אם הייתי מרוויח 20 אלף בחודש זה לא צריך לקרות".
לפנייה לכתב/ת 
